קרו ביום רביעי שני דברים מעניינים שבעקבותם נכתב הפוסט הזה. הראשון הוא הידיעה שאיתן הביא לתשומת ליבי של קמפיין "אם לא טחנו אותך בשמירות אתה לא ישראלי". עכשיו, יש הרבה מאד סיבות שאני נפגעת מהקמפיין הזה, באופן אישי, כמישהי שעשתה יותר משלוש שנים צבא, ובזמן הזה מעת לעת טחנו אותה בשמירות, עשתה קיפול שמונה, ישנה באוהל וניקתה נשק ובדקה את נקיונו לחיילים שלה. אבל זה אולי אחר כך. הדבר השני הוא שעצרתי בדרכי הביתה ביום רביעי בקניון אביב, והצטרפתי לתור של תרומת הדם למאגר מח העצם. כשסיפרתי על זה למישהו כשחזרתי הביתה, הוא שאל אותי למה עשיתי את זה. הסברתי לו שככה, ואין סיבה שלא, כמו שיש לי כרטיס אדי. שוב הוא שאל למה. "אין גן עדן, את יודעת. את לא תגיעי לשום מקום מלעשות מעשים טובים בלי סיבה." לא שאני מסכימה עם האמירה כפי שהיא בשום צורה, אבל זה גרם לי לחשוב.
למה אין קמפיין אזרחי נגד כל האנשים שלא תורמים דם ונכנסים למאגר מח עצם ועושים כרטיס אדי? למה אנחנו לא רואים שלטי חוצות של "לא רוצה שישתילו את הקרנית שלך אחרי שתמות מנהיגה בשכרות? אתה כנראה חרא של בן אדם." כנראה כי האנשים שמנסים לקדם את כרטיסי אדי הם קצת פחות מגעילים. או שסתם איברים להשתלה הם פחות סקסיים על לוח מודעות מאשר איזה מצטדק שלא רוצה להרגיש פראייר עם קנה של M-16 בתחת. לא ברור למה.
אני מודה שאני לא תורמת דם. יש לי תירוצים, והם ברובם גרועים, וקשורים לזה שאחרי שמוציאים לי כזו כמות של דם אני לא מתפקדת יומיים. זה לא אומר שאני לא מרגישה רע עם זה. קמפיין תקשורתי עם ג'ינגלים ברדיו של "לא תרמת דם? זה אומר שאתה שונא את אחיך הישראלים שצריכים מנות דם! צריך להוקיע אותך מהחברה ומהר!" (דמיינו את זה לצלילי הג'ינגל של ביטוח ישיר או משהו) יגרום לי להתבייש. ההבדל הגדול הוא שבניגוד לקמפיין המתחנחן שבטח ממומן על ידי אגסי, הוא יגרום רק לאלה שלא תורמים דם להתבייש.
לפי ynet, ישראל נמצאת במקום יחסית לא מכובד של סירוב לתרומת איברים. פחות מ-9 תורמים לכל מיליון איש. כמעט 60% מהמשפחות מסרבות להשתיל איברים של בן משפחה שלא ממש עומד להשתמש בהם יותר. למה הקמפיין גיוס תורמים של עמותת אדי לא היה על ידי רצח אופי של כל אלה שלא מוכנים לחתום על כרטיס כי הם אנוכיים, כי הם חושבים שיטפלו בהם פחות טוב אם הם יגיעו לבית חולים אחרי תאונה עם כרטיס תורם איברים, או סתם כי הם לא ממש רוצים לחשוב על זה, כי זה לא ממש נושא נעים למחשבה. אפשר היה, הרי, לעשות כזה דבר. טל ברמן היה היחיד שהתבטא בקמפיין המאד מקיף שעשו ynet ואמר שלא לחתום על כרטיס זה מעשה אנוכי. אבל מישהו דאג שהם יראו את זה בדרך הביתה מהעבודה? לא. למה? כי תופסים יותר זבובים עם דבש מאשר עם חומץ. והקמפיין של אדי שנעשה בנועם גייס יותר מ-30 אלף תורמי איברים פוטנציאלים בחודש. אתם חייבים להודות שזה מרשים. לא הייתי צופה כזו הצלחה לקמפיין השני.
הקמפיין הזה (קמפיין אזרחי my ass, הרי ברור שיש מאחוריו בעל הון אמיתי. אז, מי שלא תהיה, בבקשה קח את הכסף הזה ותרום אותו למלחמה בסרטן או משהו. לא תורם למלחמה בסרטן, אתה לא ישראלי!) פוגע בכזה חתך אוכלוסיה שזה לא יאמן. הבה נפרוט אותם.
תחשבו כמה קשה צריך להתאמץ בשביל להעליב כזה פלח אוכלוסיה רחב. זה לא מבוטל בכלל. אני חושבת שהפעם האחרונה שמישהו ניסה היתה כשערוץ 10 עמד להעלות לאוויר והם שילמו הון תועפות בשביל לרצף חצי מדינה בשלל שלטים שחלקם היו "כל ההומואים עשר" ו"כל הדתיים עשר". וגם אז אני לא ממש בטוחה שהם הצליחו. אני אישית התעצבנתי מהם די הרבה.
אם לא הייתי כולי דיבורים, הייתי מארגנת קבוצת מחאה אזרחית למחאה האזרחית. להשחית שלטי חוצות תמיד נראה לי כיף. ולהפוך "ישראלי אמיתי לא משתמט" ל"ישראלי אמיתי תורם דם" או מה לא, לא היה מזיק. אולי זה גם היה מתקשר קצת את מצוקת הדם בצורה שבה תקשרו לאחרונה את תרומת איברים. או, "לא תרמת בהקש בדלת? אתה לא ישראלי."
כי מה שקורה פה, בסופו של דבר, הוא קצת שקוף. מישהו עושה את זה מסיבותיו האישיות, האנוכיות. הוא יוצא בהשמצה פרועה ורחבה, ולמה? כי הוא לא רוצה להרגיש פראייר. הוא עשה צבא, הוא מרגיש מבואס מזה. מה כבר עושים בצבא אם לא לקטר כל היום וכל הלילה על כמה מחכים כבר להשתחרר? ופתאום כל האנשים האלה מצאו להם מטרה להוציא עליה את העצבים של איזה-באסה-שלא-שחררו-אותי-על-עודף-בנים. איך הם יעשו את זה? טוקבקים? יש. מאמרי נאצה בעיתונים? (ניר קיפניס, אני מדברת עליך.) יש. שלט ענק בעצרת רבין? יש. ועם כל זה לא שכנע מספיק אנשים שאתם פשוט אנשים קטנים וממורמרים, אז עכשיו זה.
וזה שיש אי שם מישהו שיש לו מספיק כסף להריץ כזה קמפיין (הוא הלך למשרד פרסום אמיתי, הוא משלם על השלטי חוצות ועל זמן אוויר גם בטלויזיה שהיא יקרה להחריד. זה יכול להיות מאות אלפי שקלים.) וזה מה שהוא בחר לעשות עם הכסף, רק כדי לעשות מסז' קטן לאגו המנופח שלו, להרגיש יותר טוב בלגרום לאנשים אחרים להרגיש רע, מה זו אם לא התגלמות האנוכיות הישראלית? רוצים להתערב שהוא גם לא תורם דם?
מסכים עם כל מילה.
הבעיה היא שיש אנשים ששנאה זורמת בדמם. קל מה שהם רואים זה מאבקים, מלחמות, מי דופק אותי, איך אני אדפוק אותו. בא לי להקיא עליהם.
תגובה של לירון נוימן — 24/11/2007 @ 2:00 AM
את רצינית בעניין "תיקון" שלטי החוצות? אני כבר שנים מחפש מישהו שמוכן לשתף פעולה במיזם דומה. כל החברים שלי פחדנים ו/או אדישים.
תגובה של דודי קינג — 24/11/2007 @ 10:51 AM
לירון – נשמע כמו תיאור על רגל אחת של הישראלי המצוי.
דודי – הלוואי והיתי רצינית. אני פחדנית שאי אפשר לתאר. 😦
תגובה של פילה הלג — 24/11/2007 @ 12:07 PM
הייתי רוצה לראות שלטים שלא מנסים לכפות מציאות, אלא לתאר אותה:
ישראלי אמיתי חותך אנשים בכבישים
ישראלי אמיתי עוקף בתור
ישראלי אמיתי מבלה את השירות הצבאי שלו בניסיון בלתי פוסק להתחמק מעבודה או מתרומה אמיתית
ישראלי אמיתי תמיד חושב שהוא צודק
וכו'
הרי שלטים גם ככה לא משכנעים אף-אחד, אז לפחות נפחית את אחוז השקרים שאנחנו נחשפים אליהם מדי יום.
תגובה של ארז — 24/11/2007 @ 1:07 PM
אוף… לרקע דמיינתי שסוף-סוף מצאתי שותפה שתשאיר את רכב המילוט מונע בזמן שאני מצייר שפם ומשחיר את שיניהם של הדוגמן/דוגמנית על הפוסטר, בתור מסר צלול ובוגר של אידיאולוגיה אנטי-צרכנית סדורה ומגובשת. וגם מוסיף להם אברי מין שעירים, כמובן.
תגובה של דודי קינג — 24/11/2007 @ 2:18 PM
מה הדבר השני שקרה "היום"?
תגובה של אסף — 27/11/2007 @ 11:09 PM
כדאי ורצוי לצמצם את התחושה על פיה לא לשרת בצה"ל מבחירה זה לגיטימי. כדאי לעשות זאת מבלי ליצור בציבור דה-לגיטימציה של אלו שלא שרתו באל כורחם. חלק מהאמצעים לצמצום התחושה המדוברת יובילו לפגיעה כלשהי בציבור ה"נקי". שאלה חשובה היא, בהינתן הישג כלשהו לצמצום התחושה המדוברת, מה מידת הפגיעה בציבור ה"נקי" שהיא סבירה.
הבא נתייחס רק להיבט אחד של הקמפיין הפרסומי המדובר: מידת פגיעתו בציבור ה"נקי" (המשרתים ושאינם משרתים, אך בעל כורחם).
דרך אחת לפגוע בציבור ה"נקי" היא ישירות. מהמעט שראיתי מקמפיין זה, הוא רחוק מלהיות אידאלי, אבל הוא לא מעליב כמו שהוא מוצג כאן במגמתיות. הטענה כאילו הקמפיין מעליב את המשתייכים לשבע הקטגוריות המצויינות נראת לי מופרכת. סטיקר שמתייחס ל"אוהל 8" לא באמת מעליב את מי שלא ישן באוהל, כי בטירונות שלו היו רק "הילטונים".
דרך אחרת לפגוע בציבור ה"נקי" היא ביצירה של דה-לגיטימציה להם, במהלך הנסיון לעשות דה-לגיטימציה לתופעה הפסולה. לא ראיתי מספיק מהקמפיין כדי להתבטא בהקשר זה.
לגבי האגו, בהחלט אפשרי שזה עניין של אגו. אבל אולי, רק אולי, זה עניין של אידאולוגיה, של אכפתיות. אין לדעת.
תגובה של אסף — 27/11/2007 @ 11:25 PM
אני מבין שאיחרתי קצת את הפתיחה החגיגית, ובכל זאת – אחלה בלוג, אני מאוד נהנה מהכתיבה שלך בינתיים.
ובנוגע לפוסט – מסכים עם כל מילה, בעיקר כי אני בעצמי "משתמט" (יש לי קרוהן, נשבע!) ומשמח לקרוא דיעות כאלה גם מאנשים שכן עשו צבא, וככה אני יודע שאני לא סתם מנסה לשכנע את עצמי כדי להרגיש טוב עם עצמי.
תגובה של אריאל ויסמן — 28/11/2007 @ 12:35 AM
נחמד למצוא את הבלוג שלך,
את כותבת מוצלח כתמיד.
תגובה של ניר — 30/11/2007 @ 10:50 PM