פילה הלג שונאת אנשים

פילה הלג שונאת קצינים | 28/12/2007

לפני זמן מה, גבל שלח לי לינק לאחת הכתבות על כך שמפקד בה"ד 1 החדש טען שזה פשע לא לצאת לקורס קצינים. אין לי כח או רצון להכנס שוב לכל נושא המשתמטים. אנשים שחושבים שאם הם יצאו מפגרים בתקשורת זה יקדם את המטרה שלהם תמיד יהיו, ובנושא הספציפי הזה הרשימה כבר ארוכה מדי, ואין לי זמן או כח להיטפל לכולם. מה שכן, התחלתי לחשוב על משהו שלא חשבתי עליו כבר די הרבה זמן, ליתר דיוק מאז השחרור שלי מצה"ל: אני שונאת קצינים.

מי שמכיר אותי, גם הקצינים שביניהם, יודעים שזה נכון. יכול להיות שאתה אדם נפלא, אבל שים דרגות כתף, ופתאום מתעורר בי החשק העז לירוק עליך. (עד היום יש אנשים שאני לא מדברת איתם בלי שישימו ידיים על הכתפיים. חוץ מזה, הרבה יותר מצחיק לדבר עם מישהו כשהוא עומד עם ידיים על הכתפיים.) פעם מזמן, גם הציעו לי לצאת לקצונה. צחקתי די הרבה.

אבל מה לעשות, צה"ל עדיין מלא באותם יצורים נאלחים, מבורזלי כתף ומלאים באוויר חם. בכל פעם מחדש, נוכחתי שלומר לעצמי, "זו רק הסטיגמה" לא מוכיח את עצמו. גם הנון-קצינים מוצאים את עצמם ברגעי קצונה מזוויעים, ופגשתי בחיי אולי שני אנשים עברו את בה"ד 1 בלי לעבור שינויי אישיות.

שהרי, בה"ד 1 הוא הקצנה (אולי משם המילה קצונה? לא, לא באמת. אבל צריך להיות קשר.) של הצבא כולו. ואמר פעם מישהו, לא יודעת למה יש לי הרגשה שזה היה אביב גפן, שהקונספט של צבא לא היה עובד אם היה צריך להתגייס בגיל 25 ולא בגיל 17.5. בגיל רך ותמים, עדיין יש עקרונות פטריוטיים (שלפעמים מתקבעים שם לכל החיים) ועדיין אנשים נוחים להשפעה. כך גם יציאה לקצונה. הרי, רובם הגדול של הקצינים נהיים קצינים לפני גיל 22. (אני מעלה מ-19 ל-22 כדי לכלול עתודאים פה, שלא יגידו לי שהם יצאו מקופחים) ובגיל רך זה, עוד יש סיכוי להשפיע עליך על ידי מחסור בשינה וטחינה בלתי פוסקת בשכל. ולא יעזור הרבה, פתאום מציק לך לראות מישהו עם הכפתור של הכיס פתוח. הנון-קצינים הם אלה שלפחות מסוגלים לשמור על הפה ולא להגיד את זה בקול רם.

מיוני הקצונה מלמדים אותנו שאנשים רוצים לצאת לקורס מתוך אחת מכמה סיבות. אני הרשתי לעצמי לזרוק לפח את הרשימה הצה"לית ולסדר אותה מחדש בתור רשימה שלי, עם מעט הסברים.

  1. כי כופים עליהם. כמובן שאי אפשר לכפות עליך להתנדב… בשום מקום חוץ מהצבא. שם זה קורה בדרך קבע. החל מלקרוא לך "פושע" וכלה באיומים של מה יעשו לך אם לא תלך. החלק העצוב הוא שאלה בדיוק האנשים שאחר כך הם לא נון-קצינים, הם סתם קצינים גרועים. שבוזים, חסרי אכפתיות, וכמובן גרועים בתפקיד שלהם.
  2. בשביל תפקיד. או כסף. כי כל אפשרויות הקידום בארגון המגעיל ההוא שמורות לבעלי דרגות כתף. כן, יש יוצאים מהכלל, אבל לא מספיק. וכמובן שאי אפשר לצ'פר אותך במשכורת בשום צורה אם אתה לא קצין. אי אפשר להוציא אותך ללימודים אם אתה לא קצין. ולא יתנו לך לעבור מהחור שאתה נמצא בו למקום אחר אם אין קורס קצינים באמצע. כאן יש לפחות אנשים שעשו את הבחירה המודעת ללכת לשם בעצמם. הם מתחילים שבוזים, אז המצב יכול רק להשתפר. חלקם יגלו את עצמם כנון-קצינים לתפארת, כי הם לא באמת רצו להיות קצינים, הם רק רצו את ההטבות של הקצונה, או אפילו רק לצאת בדרך לגיטימית מהמקום שהם נמצאים בו. חלק מהם גם ימצא את הקצין הפנימי. פיחסה.
  3. כי יש להם רצון עז להיות קצינים. אלה האנשים שצריך להזהר מהם. הם יגידו לך לדגם את עצמך כשהם בכלל לא מכירים אותך, ישתמשו ביום-יום במושגים כמו "אני מאמין" ו"למשב", ויגנו בפניך על המערכת כשאתה מבואס ממנה במקום לנסות לעודד אותך. הם גם אלה שישכנעו אותך שהם רק רוצים בטובתך ויברברו לך בשכל על למה חשוב כל כך לעשות דברים בדרך המקובלת והמערכתית. הם לא יצאו לאזרחות כל עוד יש להם את ההזדמנות להשאר, כי באזרחות הם לא יהיו קצינים, הם סתם יהיו אנשים פשוטים. ואף אחד לא יצדיע להם! והם לא יוכלו להעיר לאף אחד על דיגום!
    (מילת אזהרה אישית מהפילה: התנהגות נחמדה, תחומי עניין משותפים, או סתם עניין בדברים מאאאגניבים לא מבטל את הצורך להזהר מאנשים כאלה, רק מסווה אותו, כמו נקודות על צ'יטה.)
  4. כי לאמא שלהם יש רצון עז שהם יהיו קצינים. האמת, זה סוג של קצינים בכפיה, כשחושבים על זה. בכל אופן, הם בסדר, חוץ מזה שהם ילדים של אמא. בנות, אגב, יהיו קצינות כי אבא רוצה. זה כמו תסביך אדיפוס\אלקטרה, רק עם דרגות. אלה האנשים שאחר כך ילכו להיות עורך דין או רופא או מהנדס כי אמא רוצה, יהיו אומללים רוב הלימודים, וירוויחו כל כך הרבה כסף שאתם ואני נוכל רק לעמוד בצד ולהוריק מקנאה. וכן, אמא תהיה מאד מרוצה וגאה.
  5. כי הם חושבים שהם יצליחו לשנות את העולם סביבם. כן, כן. עוד נשארו כמה אנשים שפשוט רוצים להפוך את העולם למקום טוב יותר. באזרחות תראו אותם בהפגנות הלא אלימות של גרינפיס או סתם ממחזרים את הבקבוקים הכחולים שאחר כך זורקים מפחי המחזור לזבל. ליציאה שלהם לקצונה יש בערך את אותה ההשפעה. נכון, אחר כך הם מפקדים נפלאים שדואגים לחיילים שלהם ואפילו מאזנים את זה עם טובת המערכת פה ושם. אבל אם תתפוס אותם ביום לא טוב, הם עדיין יעירו לך על נעליים לא מצוחצחות, כי בכל זאת האידיאליזם עושה אותם רגישים יחסית לשטיפת מוח. בכל זאת, הם הקצינים הטובים. רק חבל שהם אולי 6% מהאוכלוסיה, ושהמערכת דורכת עליהם כאילו אין מחר.
  6. עתודאים. בלעחס.

ברגע שקם אדם והחליט שזהו, הוא הולך להיות קצין, מתחילה הסאגה. מזדכים על האישיות ביום קליטה של ההכנה לקק"צ והופסל'ה, קופצים על פס הייצור לפוצים וקציצות. יש מיתוס שאומר שכשאתה יוצא מקורס קצינים, הפז"מ מתאפס. האמת? זה נכון. למעשה, רוב המיתוסים נכונים.

מיתוסים או לא, קצין בסופו של דבר יעבור כמה שלבים בחייו. קצת כמו זחל, רק עם דרגות.
סג"מת. כל חייל וכל חיילת מכירים את הקצין שבדיוק חזר מקורס קצינים, ולא משנה כמה סטלן או מרדן הוא היה לפני שהוא הלך, עכשיו הוא פתאום בשוק שלא הכל מתנהל בדיוק לפי פקודות מטכ"ל. אנשים הולכים הביתה לפני חמש וחצי! אנשים שוברים שמירה! רחמנא ליצלן, חיילים מסתובבים על חצי א'!

חשוב להבין שהסג"מת היא אמנם תופעה נמנעת (בעיקר על ידי בקשות של קצינים לעתיד מחבריהם, "אם תהיה לי סג"מת, תקשרו אותי לעץ ותכו בי עם מקל" וקיום על ידי החברים) אבל היא לא לחלוטין אשמת הקצין הרך. אחרי הכל, יש תקופת הסתגלות לכל דבר, והסג"מת שקולה לשוק הכניסה לצבא, רק שבמקום לא להבין איך עובדת המערכת הגדולה והמפחידה, הקצין שעבר שלושה עד שישה חודשים של שטיפת מוח פשוט לא מבין שבעולם האמיתי (עד כמה שצבא הוא עולם אמיתי) אנשים לא ממשבים אחד את השני כל הזמן ושזה לא מנומס להעיר למישהו על זה שהחולצה שלו קצת מחוץ למכנסיים, כי זה לא שטאיטו לא מחכה מעבר לפינה לתפוס אותו, והם, הם לבדם יצילו אותו מלקבל שבת.

האנשים שרצו מלכתחילה להיות קצינים, רצו להיות קצינים כי הם ראו את שלב הסג"מת מרחוק והעריכו אותו. הנה קצין, מלא בחשיבות עצמית, תראו איזה כבוד הוא מקבל, הוא דורש יחס של קצין ומקבל אותו. מצדיעים לו, מקשיבים לו, הוא שופט אנשים… קצינים, אגב, את רוב התלונות, אם הם אי פעם יחלקו כאלה, יחלקו בשלב הסג"מת. הקצינים הטובים פשוט לומדים בהמשך שאפשר להשיג כל כך יותר בלי משחקי כח מטומטמים עם החיילים שלהם.

יאוש מהמערכת. כל קצין חווה יאוש מהמערכת אחרי שנה בערך, אולי שנתיים. הקצינים הטובים עוברים את זה כי המערכת מנסה בלי הרף לדפוק את החיילים שלהם. הקצינים הגרועים עוברים את זה כי המערכת נוזפת בהם על זה שהם קצינים גרועים. העתודאים עוברים את זה כי הם לא מפקדים על אף אחד והם בני עשרים וחמש. ואלה שממש רצו להיות קצינים מתייאשים פשוט כי כולם חושבים שהם מפגרים עם סג"מת והקצונה שלהם לא מתנהלת כמו סרט אמריקאי על צבא.

עבור ברי המזל, היאוש מהמערכת מגיע בזמן שבו הם צריכים להחליט אם להאריך חתימה או לא. ואז הם משתחררים. עתודאים, כמובן, לא. אלה שעוד רחוקים מהשחרור הופכים לעתים קרובות לנון-קצינים. אלה שממש רצו להיות קצינים פשוט מתנהגים בצורה יותר מערכתית, כי זו הדרך היחידה שהם מכירים לשפר את מצבם.

יציבות. היציבות מגיעה ככל הקטע של לפקד על אנשים הופך לדבר קל וטבעי. קצינים גרועים מעולם לא מגיעים ליציבות, כי הם לא מוצלחים מדי במה שהם עושים. הנון-קצינים מגיעים לשם הכי מהר, כי הם לא באמת "מפקדים" על אנשים, הם לוקחים אחריות במקום לזרוק פקודות ואיומים. העתודאים… אי שם בסביבות הסרן, כנראה. ואלה שממש רצו להיות קצינים לא מרשים לעצמם להגיע ליציבות. אם קל להם, הם יקחו חייל בעייתי וינסו "לתקן" אותו. כמו להעלות את המשקל שאתה מרים בחדר כושר.

היציבות היא הסיבה מספר אחת להשארות של קצינים בצבא. יש לך חיילים, נוח לך עם הפיקוד עליהם… וכל עוד השלב הזה מגיע אחרי היאוש מהמערכת ולא לפניו, הכל טוב. הקצין יחליט שטוב לו בצה"ל.

הטרום-סא"לת. עד דרגת רס"ן קצין יגיע בלי בכלל למצמץ. המעבר מרס"ן לסא"ל הוא תלוי מינוי. לכן, כשרב סרן מחליט שהוא רוצה להיות סגן אלוף, הוא צריך להתחיל לאותת שהוא מוכן ורוצה. איך עושים דבר כזה? פשוט. מתחילים להתנהג רע לחיילים. כמו במירוץ למשרה פוליטית, צריך להפגין שאתה קשוח במשמעת ורציני לגבי חינוך. הסא"ל המיוחל יתחיל להתנהג כמו קצין קשוח גם אם הוא לא מאמין בכך. משפט פה, כלא לחייל שם, פקודות חדשות לגבי זה שאסור ללכת לשירותים על חצי א' או לעבוד במשרד על ב', ומישהו כבר ישים לב אליו. זה, הם יגידו, זה סא"ל!

סא"לת. דומה מאד לסג"מת בכך שהיא מסמלת את תחילת ההתדרדרות. שוב ההרגשה של כח, שוב קורס (יש קורס סא"לים בפו"ם) ושוב צץ קציצינו ומסתכל על הצבא בעיניים חדשות אחרי חודש בקורס עם כל סא"לי העתיד שמתחרים על "אני יכול להיות יותר סא"ל ממך" או גרוע יותר, "אני אהיה אל"מ קודם". שוב כולם ממשבים אחד את השני ורצים בר-אור וזה נורמלי לגמרי. אבל, בניגוד לעמיתו היוצא הטרי של בה"ד 1, קצין שהגיע לכאן לא ילך הביתה בלי קבילה או מלחמה. זאת אומרת שאם הוא נחמד ישקוט האגף ארבעים שנה, ואם הוא עתודאי אז יעבדו קשה, ואם הוא חלילה מן אותם קצינים שרוצים להיות קצינים, אז יחזרו לעבוד מול מחשבים במדי אל"ף מלאים ולהצדיע לו כשהוא נכנס לחדר. גם זה קורה פעם ב-.

שחרור. לא יעזור, כולם חוץ מטאיטו משתחררים יום אחד. פעם הבין צה"ל לליבם של האנשים האלה ושחרר אותם מקסימום בגיל 45. חישוב זריז: גיוס בגיל 18, קק"צ בגיל 19.5, דרגות לקראת גיל 20. עשרים וחמש שנה של קצונה ברגע השחרור. זה כבר הרבה יותר מדי (אני בטוחה שרבים מכם אמרו "אוי ואבוי" כשהמספר הסופי נגלה) אבל עם שנה או שנתיים הסתגלות בבית על חשבון הפנסיה הצבאית, רובם עברו לקריירה שנייה מתפקדת באזרחות עד גיל חמישים. אני מכירה את הנושא מקרוב, גרתי שנים בעיר שיש לה שכונה שלמה של סא"לים בפנסיה. היום נדחה גיל הפנסיה הצבאי ל-55. שלושים וחמש שנה של קצונה, בלי זמן לקריירה נוספת עד גיל 65. זה אומר שקצין קריירה הוא קצין לנצח. הנכדים שלו יגדלו ויצדיעו לסבא. והוא לא יראה את הצורך להתאושש מהקצונה כדי למצוא עוד עבודה, אז אפילו האיש במכולת ידרש להראות לו כבוד, כי הוא לא סתם קצין, הוא קצין בכיר! מה, אתם לא מכירים אותי?! עצוב.

איזה מזל שהאנשים הטובים באמת נרמסים על ידי המערכת מספיק מהר ובורחים בגיל 23 לאוניברסיטה.

אז אל תצאו לקצונה, ילדים. אולי יקראו לכם "פושעים" לחמש דקות עד שהסערה הפוליטית הנוכחית תעבור, אבל בתמורה אתם מרוויחים את כל החיים שלכם חזרה. זה לא יסולא בפז.

מודעות פרסומת

פורסם בנאצה, צבא

11 תגובות »

  1. אני מסכים עם חלק גדול מהביקורת שלך, אבל לא עם כולה. כי גם אני, אילו הייתי יוצא לקצונה (הילה, נסי לדמיין את זה לרגע. עכשיו חכי כמה דקות עד שפרץ הצחוק עובר. עכשיו תמשיכי לקרוא) כנראה הייתי מעיר לחיילים שמסתובבים על חצי א'.

    למה? אחריות אישית. (הילה, עכשיו חכי שפרץ הצחוק השני יעבור.) כי זה חלק מה"עסקה" שחייל שיוצא לקצונה עושה מול הצבא. בזה שהחייל מתנדב להיות קצין, ולא משנה מאיזה סיבות, הוא בין השאר לוקח את האחריות על הפיקוח שפקודות מטכ"ל מתקיימות ע"י החיילים סביבו. ומה לעשות – אני מאמין בלקיים התחייבויות שלקחתי על עצמי. גם כשזה לא נעים, וגם כשאני יודע שזאת טיפשות לשמה.

    תגובה של קופר — 28/12/2007 @ 3:13 PM

  2. אני מודה שלא קראתי את הכל, רק חלק. בכל מקרה, יש אנשים (שלדעתי שנינו מכירים) שרוב הדברים שכתבת כאן לא חלים עליהם.
    אני מסכים לחלוטין שלצאת למסלול/קורס/הכשרה כלשהם לא בגלל שאתה באמת מאמין או רוצה אותם (או רוצה אותם מתוך הרגשת עליונות מוטעית) אלא בגלל שזה האפשרות הכי פחות גרועה ו/או כי זה מה שמצפים ממך (ולא משנה אם זה עמיתים למקצוע, הבוסים שלך, החברים או אפילו המשפחה שלך) – זה הכי גרוע שיש. אבל צריך לזכור שלא כולם ככה, ולדעתי דווקא במקום שממנו הגענו, המצב עוד יחסית טוב. בחילות ויחידות אחרות, כך שמעתי (רס"ן שמועתי, כמובן), יש אחוז הרבה יותר גבוה של ה.. טיפוסים האלו.
    ורק נקודה אחרונה למחשבה, ברוח הפתגם "הפוסל – במומו פסול" (מקווה שציטטתי נכון), זה לא חוכמה לפסול מראש כל קצין בגלל שהוא קצין ואת מיד חושבת שהוא תואם לסטיגמה שנח לך לחשוב עליה – ולא משנה כמה היא לכאורה מבוססת על מקרים אמיתיים, תמיד יש יוצאים מהכלל. אולי לא מספיק, לא כמו שאני או את היינו רוצים לראות, אבל עדיין.
    וזהו, אין לי כח לכתוב עוד 🙂

    תגובה של יואב פ — 28/12/2007 @ 4:30 PM

  3. ישראלי אמיתי לא לא-מתנדב?

    תגובה של איתן — 29/12/2007 @ 3:25 AM

  4. קופר –
    אתה מדבר מתוך רגשות אישיים. אתה לוקח את קורס קצינים ככה, וזה מכובד, אך מעטים מאוד הקצינים שמסתכלים על זה כמוך, לפחות מניסיוני האישי. אתה תואם רק ל1 מתוך 6 הסיבות שהפילה דיברה עלייה.

    יואבי –
    זה גם לא חוכמה לפסול קביעה מראש מתוך הנחה שהיא הכללה על סמך ניסיון דל. אמנם לך יש\יהיה יותר זמן בצבא מאשר לַפילה, (או מאשר לפילה ולי ביחד. או מאשר לסא"ל הממוצע..), עדיין אינך יודע את הניסיונות האישיים שלה.
    לצערי, אני לא חושב שהכרתי קצין שלא תואם במאת האחוזים לחוקים אשר נקבעו בפוסט הנ"ל.

    הילה –
    כמו שאמרתי מקודם, ניסוח מעולה לכמה מהחוקים הבסיסים של העולם הצה"לי

    תגובה של דור (אחר) — 29/12/2007 @ 4:10 PM

  5. הי הילה,
    אז יש לי כמה נקודות לתגובה לפוסט שלך, אני עונה לפי הסדר בערך:
    קודם כל, אני מסכים איתך שגיל היציאה לקצונה הוא מרכיב משמעותי, ומכך נגזר שיש הבדל בין קצינים בגילאים שונים – ברור שקצין מבוגר יותר הוא בעל ניסיון רב יותר, גם בחיים וגם בפז"מ הצבאי שלו. לכן ככל שהקצין צעיר יותר מבחינת גיל, כך הוא גם יהיה "צעיר" יותר מבחינת התנהגות, וכך תתבטא הסג"מת שלו. אבל לטעון שאנשים צעירים הם נוחים להשפעה, ושמה שעושים שם בבה"ד 1 הוא שטיפת מוח – זה טיפה מוגזם. אז לא ישנים הרבה, ומדברים הרבה על ערכים. זה נחמד, זה מעניין, אבל דבר כזה לא משנה את האישיות של אף אחד.
    כשמישהו נהיה קצין, הוא מקבל על עצמו מחוייבויות מסוימות שלקח בחשבון כשהתחיל את המסלול – הוא צריך להיות מערכתי, וזו המילה המרכזית. בואי נבחן רגע התנהלות של בוסים באזרחות: בחברות גדולות, מדיניות העבודה מוכתבת מההנהלה רמת-הדרג, במגוון רמות. אפשר לקרוא לזה פקודות מטכ"ל. בהוראות אלה מוכתבים כללי התנהגות, עבודה, ואפילו תקנות בדבר הטרדה מינית ועקרונות שונים של שוויון הזדמנויות (במיוחד בחברות אמריקאיות). מנהל בחברה שכזו צריך לייצג את החברה בה הוא עובד בפני עובדיו, שותפיו ולקוחותיו. הוא צריך לדאוג שהעובדים שלו לא יעברו על תקנות החברה, ושאפילו יעבדו בהתאם לערכי החברה ורוח החברה ככל שאפשר. כיצד זה שונה מקצין? לא בהרבה. הצבא הוא ארגון בו יש חשיבות אדירה למשמעת, ולכן יש כללים מאוד מציקים. בנוסף, הצבא מלא ב"עובדים" שלא מעוניינים לעבוד בו – ולכן יש צורך רב באכיפת הכללים האלה.

    הסג"מת היא תופעה מעניינת: ברור שיש צעירות וברור שיש "שוק" כשחוזרים לשירות – צריך רק לקחת את זה בפרופורציה ולא להתחיל להעיר לכולם על כל דבר. רק מי שרוצה להיות מניאק נהיה מניאק – המילה המרכזית כאן היא טאקט. אני בתור קצין צעיר לא הערתי לכל מה שזז שהכפתור שלו פתוח, ואני חושב שקצינים רבים נוספים ידעו להציב את הגבולות. עם זאת, קחי את חסרי הבטחון שמתן תלונה עושה להם הרגשה טובה – בשבילם זה בילוי כיפי.

    לסיכום – הכל תלוי באישיות. הצבא הוא ארגון מוקצן, וקצינים הם פשוט דוגמא קיצונית של מנהלים. אתה בנאדם גרוע? כנראה שתישאר אותו הדבר – כחייל, כקצין, כעובד או כמנהל.

    דור.

    תגובה של דור — 30/12/2007 @ 2:08 AM

  6. אהלן הילה,
    לקחתי את הזמן קצת יותר מדי בנחת וכמעט שכחתי לענות לפוסט שלך. הייתי שמח לעשות את זה באופן אישי, אפילו.
    שלחת לי הפנייה לפוסט בפייסבוק, עליה התנוססה הכותרת 'אני רק מקווה שזה לא מאוחר מדי', ואם להודות על האמת קצת נפגעתי מזה – הרי שאת כותבת בעצמך שפה ושם יש קצינים טובים (באמצע הדרך). אני לא נראה לך מספיק-שקול בדעתי כדי לא להפוך לאחת הדמויות המוקצנות (והמקוצנות, חה חה) ביותר שאת מתארת כאן? אני די בטוח שכל אחת מהדמויות האלה מקורה באיזשהו קצין דפ"ר שפגשת בשלב זה או אחר בשירותיך ועד עכשיו גורם לך להתנייה פבלובית (http://en.wikipedia.org/wiki/Classical_conditioning) כל פעם שאת רואה מספר לוחות מתכת מקבילים.
    אני באמת חושב שכל בנאדם טוב הוא בעל פוטנציאל להיות קצין טוב.
    הבעיה היא לא הקצינים. אלא הרף הנוכחי ליציאה לקצונה, ממנה נגזר באופן ישיר מספר הקצינים במערכת. יש שם אנשים שלא צריכים להיות שם באופן כללי, כל שכן בעמדה בה יש אחריות (וכוח. זכרי את פיטר פרקר, הילה).

    אני מעדיף לא מתייחס לקצונה-הגבוהה בדבריי כי נתת תיאור די הולם ומדויק שלהם ושל כל המניירות/הלכי-הרוח המשוייכים אליהם, ודי בכך (כי כבר חונפת בתגובות שלמעלה).

    בנוסף, עוד תהיה – אני רוצה להתייחס לשכבות הזוטרות, אליהן אני מקווה להשתייך. את באמת ובתמים מאמינה שכל אדם עם בינה מינימלית לא מסוגל לצלוח את בה"ד 1 ולא להפוך למכונת סג"מת מתלהבת-מעצם-היותה? ויותר מזה – את לא חושבת שגם המעטים הקיימים, נחוצים למעשה? מצטער, מישהו צריך לתת תלונות, פשוט כדי שחיילים יפחדו וילכו מדוגמים. חייל לא יילך מדוגם כל יום כשהוא חושב לעצמו 'הצבא צריך להראות טוב, כי כשהוא נראה מצ'וקמק, ככה אנשים מתייחסים אליו' וכו' וכו'. בן אדם טוב לא ייתן תלונה על זה, ואולי אפילו יילך עם עגיל כשהוא על מדים (רחמנא לצלן). המפקד שלי הוא בן אדם מדהים משכמו ומעלה, אבל אני לא רואה אותו נותן לי תלונה על איחור. הוא מעיר לי על כך, מדגיש את החשיבות ואת החומרה שבמעשה, והוא צודק. הוא משאיר עליי השפעה עמוקה יותר מאשר כל טופס תלונה שרק יגרום לי להתמרמר ולשנוא את 'המערכת'. אבל מצד שני, הפנטזייה התת-הכרתית-המשותפת (בסגנון קארל יונג) של הקצין שעומד עם השעון והטופס החתום-מראש פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, משפיעות על אנשים ש*לא זורקים זין*. לא כל החיילים בצבא הם הילה פלג, אייקיו 140 ואישיות צינית.

    אלה רק דוגמאות קטנות למה שקופר דיבר עליו למעלה – האנשים האלה לקחו התחייבות והם מבצעים פקודות. אם יש להם ספקות/מחשבות אחרות בנושא, הם אלו שצריכים לפנות למעלה בנושא. אם אכפת להם מספיק, הם יכולים גם לשנות דברים. אני מאמין שאני אוכל, בכל אופן.

    אני מוקף במספר דמויות קצינים מדהימות, מאוזנות ושקולות זו-מול-זו. אני לא מוצא אותן בתיאורים שלך. אני מקווה לקחת מהם דוגמא כשאצא (אם יאפשרו לי כי נדמה לי שרק דוחים את היציאה שלי יותר ויותר).
    מצד שני, גם ה…'אפיון' שנתת כאן לקצינים יכול להיות פרופיל שאני צריך לשקול לחיוב/לשלילה.

    ולסיכום, צריך לצאת מהמחזור שלנו קצין אחד לפחות שהוא *לא* צואלה. ואני מאמין שכאן לא צריך להרחיב בדיבור…
    🙄

    תגובה של Mr Faltskog — 01/01/2008 @ 9:28 PM

  7. טוב, נראה לי שאני אענה לדור ולעמית ביחד. או בערך ביחד.

    קודם כל דור. מגוש הטקסט אני חשה, אולי לא בצדק, מידה מסויימת של עלבון. אז תן לי למנות כמה נון-קצינים, חלקם אנשים שפשוט לא השתנו בבה"ד 1, חלקם אנשים שאני מעריכה *כ*קצינים. אתה, למשל. פינקי. גולדי. דור השני. אני יכולה למנות אנשים שהם מבחינתי ההפך, אבל למה לנקוב בשמות, במיוחד כשכל מי שמכיר אותי (ואת השמות) יודע בדיוק על מי אני מדברת.

    לגבי ההשוואה לחברה אזרחית, אני חושבת שהיא לא לגמרי נכונה. או שאולי זה סתם ששני הבוסים האזרחיים שהיו לי עד היום (להוציא את התמיכה הטכנית של **שם חברה צונזר** שהיה פחות או יותר קצין שמעניש על איחורים ושיחות ארוכות מדי ומשבץ עבודה ולא מנהל שום דבר יותר או פחות מזה) היו קצת פחות… מטכ"ליים. הם טענו תמיד שתפקידם לכוון את העובדים, שהם ממילא אלה שיש להם מושג, והם שם בשביל לפנות לנו את הדרך לעבוד ובשביל להזכיר לנו מתי הדדליין. ולפעמים כדי לעשות DR, אם אנחנו ממש מתעקשים. כן, גם בצבא היו לי קצינים כאלה, אבל הם היו רחוק לתוך שלב השביזות וקרובים מאד לשחרור כשהם היו ככה.

    בדיוק בגלל שבצבא הסיטואציה מיוחדת, גם התפקיד הוא מיוחד. בעיקר כי בצבא אין את ההרגשה שיש בארגון אזרחי בה כולם עובדים יחד לכיוון מטרה משותפת. היית מצפה שתהיה את ההרגשה הזו גם בצבא, אבל זה לא כל כך עובד כשחלק עובדים עבור הצבא, וחלק עבור עצמם, וחלק בכלל כדי להשתחרר או כדי לנסות להשיג לעצמם תשומת לב רפואית או משהו כזה.

    עמית: קודם כל, כדי שיהיה ברור, אני לא חושבת שתהיה קצין רע. אתה אחד האנשים שכבר בקורס ראינו שיהיה קצין טוב. ובכל זאת, אני חושבת שמבחינת היכולת שלך לתרום – לעצמך, ליחידה ולאנשים סביבך, בכל סדר שתרצה – אתה תעשה את זה טוב יותר כחוגרנגד מאשר כקצין. הרבה מהסיבות האלה הן פוליטיות ומתאימות יותר לדיון פנים מול פנים, וקשורות בטיעון על חוסר היכולת של הצבא לצ'פר אותך אם אתה לא קצין ומתרחב לכך שלא כל קצין מקבל את מה שמגיע לו, ולא לכל קצין מגיע… וחלקן גם קשורות לעובדה שאתה אדם נפלא ואני מפחדת שבה"ד 1 יהרוס אותך בכל צורה שהיא.

    אנשים שמקבלים על עצמם אחריות בתור קצינים כמו שקופר אמר (אוקיי, תשובה לשלושה אנשים) מקבלים על עצמם אחריות על האנשים שהם מקבלים לפיקודם. הם לא מקבלים על עצמם יותר אחריות ליצג את המערכת מאשר אתה קיבלת על עצמך בהשבעה לטירונות (הרי החייל המורעל יטען שאתה נשבעת אמונים למדינה, אז אתה צריך להיות חייל טוב ולוודא שהגומיות של הנעלייים במקום הנכון). קצין שלא יהיה מפקד של חיילים אין לו בעייני שום אחריות של קצין. קצין שיהיה מפקד של חיילים קיבל על עצמו את האחריות לשמור עליהם (בדיוק כמו חוגר שמפקד על חיילים, אגב) ולפעמים זה אומר שצריך לייצג את המערכת כדי לשמור עליהם, ולפעמים צריך לעזור להם מול או נגד או מסביב למערכת. מפקד טוב שומר שהחיילים שלו ילכו מדוגמים לא כי הוא הקשיב לטאיטו בנאום הכפתור-של-החולצה-שקול-לנצרה-של-הרימון.

    אני מאמינה גדולה בדוגמה אישית וכל מיני עקרונות פיקוד אחרים שמלמדים בקורסי הפיקוד השונים. אני מאמינה שהדרך לגרום לחיילים להתנהג בסדר היא בלשמש דוגמה ולא בלהעיר ולאיים. אלה נועדו רק למצבים שהם לטובת החייל.

    בכל אופן, יש לי הרבה מה לומר בעד ונגד היציאה לקצונה במקום וזמן בהם אתה נמצא. ואנחנו צריכים לשבת על קפה\בירה\סושי\וודקה ולדסקס בהם. בינתיים שימשיכו לדחות ולקנות לי זמן.

    וחוץ מזה, יוני יוצא גם ככה, לא?

    תגובה של פילה הלג — 02/01/2008 @ 3:43 PM

  8. מחאה:
    עתודאי קצין != עתודאי.

    תגובה של שי — 07/01/2008 @ 9:25 PM

  9. שי: צודק. מתנצלת. עדיין, עתודאי == עתודאי. עם כל הכבוד, וזה.

    תגובה של פילה הלג — 09/01/2008 @ 1:39 AM

  10. הממ.. אצלנו זה היה עתודאי == נדפק אבל נו טוב.

    סליחה שאחרי המאמר הנהדר הזה לא היה לי יותר מדי כח להגיב (פשוט קראתי גם את כל התגובות 😳 😉 )
    אבל עדין מגיע פה פרגון :mrgreen:

    תגובה של Pitz — 01/02/2008 @ 1:47 AM

  11. האמת שאולי תשמחי לדעת שנתת לי על עוד כמה נקודות מחשבה חשובות.
    אפשר לומר שמצאתי את עצמי ברשימה הזאת באנשים שמנסים להוציא אותם לקצונה.
    לא כל כך חביב P:

    אז אממ תודה, אני מניח S:

    *אני זה שכתבת לו על דף "פילה הלג שונאת קצינים" לפני ההרצאה של עינת סיטרון- עולם מושלם. 🙂

    תגובה של מתן — 23/04/2008 @ 11:17 AM


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: