מילים לא פופולאריות על שכר הלימוד

מילים לא פופולאריות על שכר הלימוד | 10/10/2008

בחיפושי על כמה, בעצם, מדובר כשאומרים שיעלו את שכר הלימוד (שדחו את הפוסט על ניו יורק שאני כותבת כבר כמה ימים בעוד קצת), נפלתי על המקום הכי טוב למצוא אותו, פרוטוקול של ישיבת ועדת הכספים הדן בנושא. אלה מתייחסים לעלייה של 7 אחוזים בשכ"ל, בנוסף להצמדה למדד שכן הושארה לבסוף בעליית שכר לימוד. אני אצטט:

חיים אורון: כמה כסף מהווים ‎7 האחוזים האלה?
מנחם מגידור: כ-‎80 מיליון שקלים.
אבשלום וילן: כמה זה עבור הסטודנט?
קריאה: כ-‎1,000 שקלים.
מנחם מגידור: כאן אנחנו נכנסים לסיפור של הצמדה למדד. יש כלל אחד שבכל ועדות שכר הלימוד, אלה שקבעו את שכר הלימוד, תמיד נקבע איזשהו סכום והסכום הזה היה צמוד מדד. זה מצטבר, ההצמדה למדד. המדד הוא יחסית גבוה השנה. ההצמדה למדד פלוס אותם ה-‎6 אחוזים מביאים את זה ל-‎1,000 שקלים.
חיים אורון: ובלי המדד?
מנחם מגידור: ‎600 שקלים.

בגלל אותם 600 שקלים, עכשיו מאיימים לא לפתוח את השנה. ברור הרי, כי זו לא הסיבה, אבל כששני דברים לא קשורים, לא נהוג להודיע על שניהם בנשימה אחת. למי מגיע כאן את הזעם? לור"ה? או אולי לאגודת הסטודנטים. אני לא יודעת. "לא נעלה לכם את שכר הלימוד. אבל אין כסף, אז אין שנת לימודים." הממ, מעניין איך אפשר היה לפתור את הדילמה הזו.

אחד מחברי הטובים, סטודנט, שאיתו הרבתי במילים בנושא, טוען שאין שום סיבה שהשכלה גבוהה תהיה זולה. במדינות בהן תואר ראשון ניתן חינם, הוא איבד כל משמעות. כולם הולכים ללמוד אותו, ורק מי שלומד תואר שני מובטחות לו עבודה, מעמד של אקדמאי וכו'. אני מתחילה להסכים איתו.

לא שאני תומכת בקפיטליזם מופרז בכל הנוגע לחיים, השכלה כלולה ביניהם. אבל אני חושבת שבעידן שבו הכל מתייקר, זה ששכר הלימוד מתייקר עם כל השאר לא פסול. אני מעדיפה לראות סבסוד במחירי החלב והקוטג'. שם כואב לי יותר. למה? כי השכלה גבוהה היא משהו שמתכננים מראש. הפיקדון מהצבא משלם חלק ממנה, נהוג לעבוד שנה או שנתיים בשביל לחסוך כסף, כולם עובדים תוך כדי שהם מורחים את התואר שנה או שנתיים מעבר לזמן הנקוב עבורו.

נכון, זה לא מסודר ויפה כמו בארה"ב, שם כשילד נולד ישר פותחים לו חסכון לימודים, אחרת אי אפשר יהיה לעמוד בהוצאה הפנומנלית של לשלוח ילד למכללה אמריקאית. בארץ אין לרוב מודעות ללתכנן מראש להליכתו של ילדך ללימודים. יש כסף? מצויין. אין כסף? הוא יעבוד שנה-שנתיים וירוויח אותו בעצמו. זו לא שיטה מושלמת, אבל היא גם לא לחלוטין שגויה לדעתי. הרי, איך תדע מה שוויה של השכלה גבוהה אם לא עבדת בעבורה בעצמך?

אבל בגלל שהסטודנטים הם אלה שמשלמים בעצמם, כואב להם על כל שקל. נכון. אבל יודעים מה? זה 600 שקל בשנה. 50 שקל בחודש. לא צריך להתאמץ כל כך בשביל לחסוך אותם. הרי הסטודנטים של היום לא חיים בכזה עוני מר כמו אלה של העבר. עם פלאפונים, כבלים, לפטופים, כל הדברים האלה שאי אפשר לוותר עליהם… בחייכם, 600 שקל.

600 שקל זה:

40 חפיסות סיגריות, או 3.3 חפיסות פחות בחודש. זה בערך 2 סיגריות פחות ביום. זה גם בריא יותר.
20 שעות שיחה בסלולארי, לפחות לפי התכנית שלי, והיא נחשבת זולה. שעה וארבעים ושתיים דקות בחודש. שלוש דקות פחות ביום. גם זה, אגב, בריא יותר.
או חמישה SMS ליום.
חבילת ספורט של הוט למשך שנה. סליחה. באמת לא כרגע הצעתי שתבטלו את ספורט חמש פלוס. תבטלו את ערוצי הפורנו במקום. הם 52.80 ש"ח לחודש.
כנ"ל ביס. אם לא נאה לכם לבטל את הספורט, כל שתי חבילות אחרות ישימו אתכם ברווח נקי של 120 ש"ח בסוף השנה.
דו"ח חניה באדום-לבן פלוס גרירה אחד, או שניים בלי גרירה. טוב, שניים פלוס דו"ח בכחול לבן.
10.4 קוט"ש חשמל. שזה שעה ביום של דוד חשמלי. 55 דקות ביום של מזגן. או שתי נורות שנשארות דולקות כל הלילה.
שש פעמים ההפרש בין סל קניות ממוצע בין שני סופרמרקטים שנחשבים זולים. שלא לדבר על מגה בעיר ודומיו ומכולות ליד המעונות שלוקחים 7.5 שקל על גבינה לבנה.
כרטיסיית אוטובוס אחת לחודש. אפשר לבוא באופניים או ברגל. אני לא רוצה אפילו לחשב כמה זה בדלק.
שישה או שבעה סטייקים.
אחד עד עשרה פרטי לבוש.
29 מנות בחומוס אבו-חסן עם שתיה.
20 מנות של ארוחה ממוצעת באוניברסיטה. או לחלופין, 60 ימים בשנה (זה קצת יותר מפעם בשבוע) של להביא אוכל מהבית, אפילו אם זה הסנדוויץ' הכי מושקע בעולם בלחמניית שיפון עם גבינת יארלסברג וקרפצ'יו עשוי מפילה מיניון. אם זה סתם סנדוויץ' עם נקניק, גם פעם בשבועיים תספיק.
שעתיים בחודש אקסטרה של מלצרות\מוקד שירות.

ברור לי ש-600 שקל לסטודנט הם לא מה שיפתור את משבר החור-בכיס-שלי-יותר-גדול בין המדינה לאוצר לסטודנטים. אבל הם היו משתיקים את ור"ה, שברור לגמרי שהמשבר הנורא שלהם לא כל כך נורא כמו שהם צועקים. אם הוא היה מספיק נורא, זה לא היה 2.4 מיליארד או כלום מול האוצר. ואם מה שגרם למשבר הזה הוא היעלמם של 80 מיליון, שור"ה ויתרו עליהם בעצמם, ועכשיו הם עושים לממשלה פרצוף של כלב בעוט כדי לקבל פי שלושים מכך…

אי אפשר להתעלם מכך שור"ה מנסים ליצור פה אווירה של כולנו באותו הצד. סביר להניח (ככה משערים אנשים שמבינים בזה יותר ממני) שזו הסיבה שהם הסכימו לוותר על ההעלאה בשכר הלימוד שהם עצמם צריכים לספוג אחר כך. הרי אין כמו לבוא לקראת חבורת סטודנטים לוחמניים כדי שהם יצטרכו משהו אחר להלחם נגדו. הנה, הממשלה הרעה. הנה סיבה לשבות. ור"ה טוב, ממשלה רע. בואו תעזרו לנו. Bullocks.

להעלות את שכר הלימוד ב600 שקלים, אפילו ב-1000 זו אולי לא דיעה פופולארית. ביחוד לא בחברה פסאודו-סוציאליסטית כמו זו בישראל. אבל בחייאת, מי שטוען שאין לו שש מאות שקל כי הוא עובד נורא קשה, שילווה מחבר 50 שקל פעם בחודש. או שיעשן טיפה פחות. או שיכבה את האור.

פורסם בלימודים, נאצה

25 תגובות »

ההעלאה בשכר הלימוד היא אמנם כסף קטן יחסית, אבל ראשית יש כאן הפרה של ההסכם עם הסטודנטים שנחתם רק לפני שנה וחצי, ושנית, זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא תקצוב האוניברסיטאות, שפוגע גם בסטודנטים (אמנם בעקיפין אבל בצורה מאוד מורגשת). אז קל לזלזל בחוג לסינית עתיקה (והרי החוגים הפופולריים יחזיקו את עצמם ממילא) ולהגיד שנסתדר בלי זה, אבל מהר מאוד אנחנו הופכים למדינה של כלכלנים עורכדינים והייטקיסטים, ולמקום שמה שלא עושה כסף בטווח הקצרצר לא שווה השקעה. כלומר, אפילו יותר מעכשיו.

תגובה של muyaman — 10/10/2008 @ 9:18 PM
אני באמת האדם האחרון שיזלזל בחוג לסינית עתיקה. ואני מבינה שרק לפני שנייה חתמו הסכם עם הסטודנטים שלא יעלו את שכר הלימוד במאה השנים הבאות. אבל גם עצם ההסכם הזה הוא מטופש. המצוקה התקציבית שבגללה רצו להעלות את שכר הלימוד כבר לפני כמה שנים עדיין קיימת והיא רק חמורה יותר. ומה לעשות, כבר עברו הימים שאפשר לקנות קרטיב בעשר אגורות, אז גם דברים אחרים צריכים להתייקר בהתאם.

אפשר לומר הרבה גם על הצורך של האוניברסיטאות להתייעל בתוך החוגים שמתקיימים היום, אבל אתה יודע מה? גם זה לא שווה הרבה. מקצצים עשרים מסטרנטים ואז בוכים על בריחת המוחות לחו"ל. מצד שני, כמו כל ארגון מספיק גדול, סביר להניח שכל אחת מהאוניברסיטאות תצליח למצוא דרכים להתייעל אפילו קצת.

אבל מה שיש כאן זה שלושה גופים (בעצם, חמישה או שישה אם מוסיפים את המרצים, המרצים הזוטרים, ושאר ירקות) שכל אחד מנסה לבכות שאין לו כסף יותר חזק.

כל מה שאני אומרת זה שלפחות הסטודנטים צריכים לסתום ת'פה ולהוציא אלף שקל מהכיס. ואם צריך בשביל זה לבלות חודש אחד פחות בפרו לפני הלימודים ולענות בו לטלפונים בחברת תקשורת בשביל ה-40 שעות שעושות אלף שקל במשכורת כזו, אז די. הרי ראינו מה קרה בשביתות שהיו. אותם אנשים ששבתו כדי שלא יעלו להם את שכר הלימוד נסעו לתאילנד כדי לנצל את השביתה לנוח. אז, כפי שאומר אחד בערוץ הספורט, שיעשו לי טובה.

תגובה של פילה הלג — 10/10/2008 @ 9:53 PM
הסיפור של הקרטיב ב10 אגורות הוא בדיוק העליה של המדד, ולא על זה הויכוח. המצוקה התקציבית היא משהו שדווקא כן שנוי במחלוקת, ובכל מקרה השאלה היא איך לחלק את העוגה. בכל אופן, הפרת ההסכם מצד הממשלה היא מכוערת וממוטטת את מעט האמון שיש לאנשים בשלטון פה, והכל, כמו שאמרת, בשביל 600 שקל.

תגובה של muyaman — 11/10/2008 @ 9:44 AM
אני לא מסכימה בכלל.

הסתכלתי בהלמ"ס קצת על המחירים בהשוואה לשנת 86 (אני לא רוצה בכלל להתעסק פה עם המרות משקל ישן…). נכון, אין שם קרטיב. אבל ניקח רגע קילו קמח או כרטיסיית אוטובוס כהשוואה (כרטיסיית אוטובוס היא דוגמה מצויינת, שכן גם היא מסובסדת.)

מחיר הקמח היה 63 אג' לקילו בינואר '86. הוא אפילו ירד ל-59 אג' עד אוקטובר, התקופה הרלוונטית. באוגוסט 2008, הנתון הכי מאוחר שקיים, קילו קמח עלה 5.330 ש"ח. אם המחשבון של ווינדוס צודק, מדובר פה בבערך 900% ירידה בכח הקנייה לאורך זמן.

גם נסיעה עירונית באוטובוס עלתה ביותר מ-730%. (אין מספרים מדוייקים, זה מופיע בהלמ"ס רק כמדד)

המדד המלא עלה ב-800 וכמה אחוזים מאז.

מכאן עלינו להניח ששכ"ל לשנת הלימודים של '86/87 היה משהו בסביבות 12 ש"ח לשנה.

הוא לא. נכון, אני לא מצליחה למצוא כמה בדיוק הוא היה אז, אבל 12 שקל הוא לא היה.

הרי מספיק שנים האוניברסיטאות בלעו בעבורינו את העליה במדד, מה שהם לא מתכוונים לעשות השנה, וגם על זה כמעט והיתה שביתה. שוב. כמו שאמרתי, חבורה של אנשים שכל מה שבא להם זה לדפוק את הראש באיזשהו קיר. תחשוב כמה שעות התבזבזו על שביתות\פגישות\מחאה. עכשיו קח את השעות האלה ותבלה אותן בכל פעילות שהיא שמכניסה כסף. אפילו להסתובב בתחנה המרכזית ולשאול אנשים אם יש להם חמש שקל כדי שתוכל להגיע לבאר שבע. זה כבר רוב הסכום שמדובר עליו, אם לא כולו.

תגובה של פילה הלג — 11/10/2008 @ 12:21 PM
800 אחוז מ-12 שקל זה לא 8500, בשביל זה צריך להתחיל ממשהו יותר קרוב ל-1000 (למרות שבאמת אין לי מושג מה היה שכר הלימוד אז). צריך גם לקחת בחשבון שאיפשהו באמצע-סוף שנות ה-90 היתה ועדה (בראשות השופט וינוגרד) שקבעה שצריך *להוריד* את שכר הלימוד, ובמשך כמה שנים אפילו קיימו את המסקנות שלה (ההמלצה היתה להוריד באופן הדרגתי). יום אחד התעורר מישהו ונזכר שהוא מעדיף לקחת כסף מאשר לתת, ואז פשוט הקימו ועדה חדשה, ושמו בראשה את בייגה שוחט, שהיה ידוע מראש כמישהו שחושב שצריך להעלות את שכר הלימוד, ועל זה היה הבלאגן בשביתת הסטודנטים האחרונה.

בכל אופן, אני לא מצליח להבין למה כל זה מצדיק את הפרת ההסכם מצד הממשלה. יש כאן עניין עקרוני (והשאלה אם הוא מצדיק עוד שביתה השנה או לא היא שאלה אחרת. אני יכול להבטיח לך שאני מאוד לא משתוקק לעוד שנה משובשת).

תגובה של muyaman — 11/10/2008 @ 7:50 PM
נכון. כי כשאני עושה חשבון כשרק קמתי אני אחלק ב-800 במקום ב-800%. Go figure. וזה גם קשה כשמסתירים את המידע האמיתי של כמה עלה שכ"ל בכל שנה ושנה. ניסיתי לשאול את אבא פיל, אבל הוא שילם בשקלים ישנים, ובשיא האינפלציה, זה לא עוזר הרבה…

ו… אההם.

בוא נניח שאני צריכה, לא יודעת, לשתות מים כדי להישאר בחיים. אתה, בהיותך פנאט סביבה, מודאג לגבי מצב משק המים. אז אתה עושה שביתה עם הפגנות אלימות שבהן אתה משבש לי את כל החיים. לא נותן לי לישון בלילה, לא ללכת לעבודה, ובנוסף להכל אתה גם גורם לכך שכל ארגון חדשות ישראלי יעשה עלי כתבות אז גם אנשים לא קשורים צועקים לי דברי נאצה ברחוב. אז אני חותמת איתך על הסכם שבו אני לא אשתה יותר מחצי כוס נוזלים ביום כדי להציל את משק המים הישראלי. כמה זמן נראה לך שההסכם הזה יחזיק?

אי הפרת ההסכם על ידי הממשלה תגרום לדבר המאד רצוי על ידי הלוחמנים שבכל המחנות – לא תהיה שנת לימודים. אולי לא השנה, אבל מתישהו בזמן הקרוב. כי כמה שאפשר להתבכיין על הבזבוז של משרד הבטחון או אי יעילות של האוניברסיטאות, השורה התחתונה היא שיש X כסף לתת לחינוך. חינוך בכלל, בארץ. מהכסף הזה צריך גם לנסות להושיב פחות מארבעים ילד בכל כיתה בשנות החובה של הלימודים, אולי גם לשים כמה מחשבים, או לתקן כבלי חשמל חשופים. האוניברסיטאות קיבלו פלח מהעוגה שכמו כל דבר שהוא לא בטחון במדינה הזו הוא לא מספיק למה שבאמת צריך (ובינינו, אני בטוחה שגם משרד הבטחון אומר את זה.) אז אפשר לעשות פרצופים עצובים לממשלה ולקוות שהם יקריצו כסף מאיפשהו בתקופה שבה המלווים שלנו קורסים יחד עם אלה של כל העולם, ושהאשראי של מדינת ישראל בקאנטים גם ככה. או שאפשר לקבל את העובדה שיש דברים שאי אפשר לסבסד עד הסוף בלי להפסיד משהו מערכם או מאיכותם.

שכר הלימוד המלא לתלמיד, לא מסובסד, הוא קרוב ל-13 אלף לשנה. המדינה סופגת 4000 שקל לסטודנט לשנה, וזה כסף שיורד ממקומות אחרים בתקציב החינוך שבהם חשוב שהוא יהיה. (533 מיליון שקל לשנה, אם החשבון שלי מאוחר בלילה מוצלח יותר מזה של מוקדם בבוקר.) נכון, הממשלה הפרה הסכם שנחתם בלחץ ואי אפשר לעמוד בו בצורה הוגנת. אבל אם מישהו היה עוצר ומסתכל רגע על העתיד, כמו שמפגינים כאלה ואחרים טענו שהם עושים כשהם בעצם נלחמו נגד הצורך שלהם להוציא כרגע עוד כמה שקלים מהכיס, הם היו רואים שתלות של המערכת בתקצוב מבחוץ אומר שהיא רק תמשיך להתפורר. אין דרך לגרום לזה שהחוג לסינית עתיקה ימשיך להתקיים בעולם שבו הוא לא נחשב לחשוב או מעניין אף אחד בלי לגבות קצת יותר כסף. לא רק מהתלמידים שלו, גם מאלה שהחוג שלהם מקבל יותר כספי מחקר ותרומות.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 1:05 AM
נו, גם לך ברור שהדימוי שלך עם ה"חצי כוס מים ליום" לא ממש תואם את המציאות. בעצמך כתבת שההפרש הוא לא כל כך הרבה כסף.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 9:35 AM
מה שרבים עליו כרגע הוא לא כל כך הרבה כסף. אני בטענה שבאמת צריך בהדרגה (כדי לא לפגוע במי שבעיצומו של תואר וקשה לו יותר להתחיל לחסוך מעכשיו לעכשיו) להעלות את שכר הלימוד אפילו יותר.

כי נניח ויעלו את שכר הלימוד בעוד 1000 שקל בנוסף למדד. באוניברסיטת בן גוריון יש בערך 12,800 סטודנטים לתואר ראשון. אם שכר הלימוד עולה באלף שקל לכל סטודנט (שזה לא מדוייק, כי לא כולם לומדים במשרה מלאה) זה 12 מיליון שקלים שלא צריך לקוות שהממשלה תואיל בטובה לתקצב, שלא צריך לקוות שיגיעו מתרומות בתקופה שבה יש קריסה כלכלית גם אצל עשירי ארה"ב, זה כסף שהולך לאוניברסיטה. נכון, מדברים כרגע על משהו יותר קרוב ל-400 מיליון. אבל (כמו שאמרתי) אם המשבר הוא אמיתי, זה לא משבר של הכל-או-כלום. הכל או כלום זה משחק למי שעוד יש לו לוקסוס לשחק.

אבל אם בהדרגה שכר הלימוד עולה לאורך זמן, נניח, ב-2000 שקל, זה אומר שלבן גוריון יהיו ביד 26 מיליון שקלים או לתל אביב 32 מיליון לשנה. כסף, אגב, שתלוי בסטודנטים שלומדים במקום בסטודנטים שמסיימים את התואר שהיא הצורה שבה (אם הבנתי נכון) האוניברסיטאות מתוקצבות. מה שגם מאפשר להעלות קצת את הרמה של הלימודים, כי לא כל כך לחוץ שכווולם יסיימו את התואר.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 10:29 AM
אין ספק שהמשבר הנוכחי, שאף אחד לא יודע מה רמתו, טורף את כל הקלפים. אבל ההחלטה שלא לכבד את ההסכם עם הסטודנטים (שנחתם לפני שנת לימודים אחת בלבד!) באה לפניו… ונכון, תמיד הטיעון של "אם כל אחד במדינה יתן לי שקל אני אהיה עשיר והם לא יפסידו מזה כמעט כלום" נראה מפתה, אבל העלאה כזו של שכר הלימוד היא בעייתית דווקא כלפי הסטודנטים הגבוליים (מבחינה כלכלית), קל לנפנף באלו שנסעו לתאילנד ואח"כ בוכים על שכר הלימוד, אבל אלו שזקוקים הכי הרבה ללימודים הם אלו שבקושי מצליחים לשלם עליהם.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 12:42 PM
"כיבוד הסכמים" אינו קודש. לכאורה, היינו רוצים שהממשלה תעמוד בכל התחייבויותיה, ותזהר מאד בכל פעם שהיא לוקחת על עצמה התחייבות. אבל, בראיה יותר רחבה, הממשלה צריכה לעמוד בהתחייבויותיה רק אם זה כדאי ציבורית. אם הרווח שבשבירת ההסכם גדול על ההפסד שבשבירתו – התנצל, הסבר ושכח ממנו. תנאים משתנים, והסכם שהיה נכון בעבר, לא משנה כמה היו בטוחים בו, עשוי להיות שגוי היום. לכבד הסכמים זה נחמד, כי זה יוצר אמון בציבור וזהירות בממשל, אבל זה לא קודש. ממשלה חדשה, לדוגמא, בטח לא ששה לעמוד בהתחייבויות של קודמתה, כי היא רוצה להוביל מדיניות שונה מזו שהביאה להסכם. אם כיבוד הסכמים הוא קודש, ממשלה ישנה מסנדלת את הבאה.

בחוזה בין צדדים (שווים) משובצות סנקציות על שבירתו. סנקציות כאלה וודאי אינן רלוונטיות בהסכם בין הממשלה לגוף ציבורי כלשהו. ברגע שהרשות המבצעת רוצה לסגת מהסכם, קיומו תלוי רק ביכולת לאלצה לעמוד בו, אם באמצעות בג"ץ או באמצעות שביתה או איום בשביתה.

אני מסכים עם הפילה שהדבר הנכון לעשות הוא להעלות בהדרגה את שכר הלימוד*. יתכן שעדיף לדחות את העניין בשנה או שנתיים, כי הנזק שבהפרת ההסכם גדול על הרווח, ויתכן שלא.
[*] לדעתי, יעד טוב הוא סכום של 10,000 ש"ח לשנה, כולל הוצאות נלוות. שזה קצת פחות מ-1,000 שקל יותר מהמצב כיום.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 2:04 PM
יאיר: אני לא הולכת לומר שכר לימוד דיפרנציאלי. באמת. אפילו שהייתי מוכנה לשלם כזה.

אותו דבר קורה כשמייקרים כל דבר מסובסד אחר. אבל בדיוק כמו שלא הייתה ברירה וייקרו את הלחם, שבכל זאת, תסכים איתי, קצת יותר רלוונטי ליותר אנשים מאשר השכלה גבוהה.

עם השכלה, בניגוד ליכולת לאכול, אין לחץ זמן. אין בארץ את הסטיגמה שיש בחו"ל שבה אם לא הלכת ללמוד בגיל 18, יש לך בעייה חברתית בזמן הלימודים, ואפילו מול האוניברסיטה שתרצה לדעת למה אתה מגיע אליה בגיל זקן כל כך. בארץ דווקא יש את הזמן לעבוד שנה-שנתיים. אף אחד לא יחליט שאתה זקן מדי כדי לבוא ללמוד גם אם תתחיל בגיל 29. כמובן שתתבקש גם איזושהי רפורמה בצורה שבה נותנים מלגות (העובדה שאני זכאית למלגות, למשל, היא בדיחה.)

הנקודה היא שבגלל שהשכלה גבוהה היא זולה בארץ (ובואו נהיה רציניים. היא זולה. בעיקר למי שלא הוציא את הפיקדון על קורס ברמנים כי זה נראה לו כיף. נראה לי שזה אותם אנשים שנוסעים לתאילנד בשביתה.) יש זלזול באחריות האישית ו\או ההורית למימון שלה. ששת אלפים שקל יותר על פני שלוש שנים הם שלוש מאות שקל לשנה על פני החיים של הסטודנט. למעשה, אם ההורים שלך ישימו בשבילך בצד מאה שלושים שקל לחודש במשך כל החיים שלך, זה סוגר את התואר גם בלי מה שהפיקדון משלם. אבל פשוט אין את המודעות הזו. ברגע שתהיה, ואנשים שיש להם כסף יפסיקו לתפוס את המלגות שהם צריכים כי הם לא תכננו מראש, אפשר יהיה לחלק financial aid רציני.

אסף: אני דווקא בעד הכמות שהיא היום שכ"ל לא מסובסד, של בערך 12,500 ש"ח. אם המדינה רוצה להוסיף עוד כמה אלפי שקלים פר סטודנט לאוניברסיטה מעבר לזה, מגניב מאד. (הם כנראה יכולים להרשות לעצמם את זה, שהרי הם עושים את זה עד היום.)

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 2:19 PM
אסף: כיבוד הסכמים הוא לא "קודש", ואין ספק שלפעמים יש עניינים שמחייבים ביטול הסכמים כאלה ואחרים. מצד שני, הגישה שכל הסכם מתקיים רק עד שלאחד הצדדים כבר לא בא לקיים אותו, היא לא גישה שעל פיה אתה יכול לקיים חברה. האמון בשלטון אצלנו הוא לא בשיאו, וזה תהליך הרסני לחברה המשוסעת-בין-כה שלנו. אם היו איזה נסיבות קיצוניות שמחייבות את ביטול ההתחייבות, אני מניח שרוב הציבור היה מקבל את זה בהבנה, אבל כמו שזה נראה, זה פשוט זילזול בציבור הסטודנטים ובאקדמיה, כי "מה כבר יעשו לנו", ובהתחשב במצבה של ההשכלה הגבוהה פה, ובמאבקים שהיו בעניין בשנים האחרונות, זה מאוד עצוב. לא הכל נמדד ב"האם אפשר לאלץ מישהו לקיים הסכם", יש גם עניין עקרוני של באיזה סוג של חברה אתה רוצה לחיות. אישית, חברה שבה לממשלה אין שום אחריות כלפי ההתחייבויות שהיא עצמה (וכאן לא מדובר אפילו בחילופי שלטון) נתנה לאזרחיה, היא לא משהו מאוד מושך בעיני, וגם אם זה המצב בשטח, אני לא רואה סיבה להצדיק את זה כאילו זו האידיליה.

אין לי עניין להכנס ל"מה צריך להיות שכר הלימוד באופן עקרוני", כי זה לא העניין כאן. בזמנו הציעו להעלות את שכר הלימוד ובמקביל ליצור מערך של מלגות והלוואות שיאפשרו לכל אחד ללמוד, גם אם מצבו הכלכלי הנוכחי אינו מן המשופרים. על הנייר, זו הצעה סבירה מאוד; אבל מהיכרות עם השיטה שלנו (ותגובתו של אסף למעלה ממחישה את זה יפה) ברור מה יקרה עם זה – שכר הלימוד יעלה, והמלגות וההלוואות יתפוגגו בעשן, כי לממשלה יותר זול לא לעשות את זה, ו"מי יכריח אותם לקיים הסכמים".

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 2:52 PM
פילה: התחושה שלי היא שהסכום 12,500 ש"ח הוא תולדה מקרית של ההיסטוריה, ואינו מייצג את המחיר הממוצע האמיתי של סטודנט במערכת ההשכלה האקדמית הציבורית, שהוא דבר שקשה מאד להגדיר. כראיה לכך, למיטב ידיעתי, סכום זה לא עודכן כבר לפחות שלוש שנים.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 3:00 PM
יאיר: אני לחלוטין מסכים. הפסד מובנה בשבירת הסכם מצד הממשלה הוא חוסר האמון שהדבר יוצר בציבור וחוסר האחריות שהדבר מעודד בקרב השלטון. זה מחיר משמעותי. בכל הזדמנות בה העניין עולה יש לבחון אותו מול תועלת ציבורית ששאולי יש בשבירת ההסכם. קיום הסכם או שבירתו היא החלטה ציבורית עם יתרונות וחסרונות לכל מסלול, שכל אחד מייחס להם משקל שונה, וזאת כמו כל החלטה ציבורית אחרת.
האפשרות היחידה שלנו לא להסכים היא בעניין המשקל היחסי של החיסרון שאנחנו מסכימים שקיים על פני היתרון שאולי קיים.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 3:18 PM
יאיר: אני אמנם לא בקיאה מדי במלגות… אבל עושה רושם שרובן לא מחולקות על ידי הממשלה, אלא על ידי גורמים פרטיים או לפחות לפחות צד שלישי. או מלגות הצטיינות שכמו financial aid אמיתי מסוגים אחרים מחולקות על ידי האוניברסיטה. אין כאן מקום להסכמים עם הממשלה.

זה שהיו דיבורים על הלוואות סטודנטים ממוסדות ו\או תשלום אחוז משכר הלימוד בדיעבד זה משהו אחר. גם אלה רעיונות טובים שיקלו על הרבה אנשים לרכוש השכלה, אבל הם לא יצאו לפועל בלי להעלות את שכר הלימוד, כי עצם הביצוע שלהם עולה הרבה כסף.

יש משמעות מאד חשובה למה צריך להיות שכר הלימוד. בעיקר כי את המצב שנמצאים בו אפשר להשוות לקונה בשוק שמתמקח עם הבסטיונר ומנסה לגרום לו למכור בהפסד. פעם-פעמיים, מילא. כשמישהו קונה הרבה ממשהו, מילא. כשזה משהו שצריך להיפטר ממנו, גם. אבל אם כל אחד יוריד אותו עוד ועוד במחיר, הוא בסוף יסגור את הבסטה וילך הביתה. ההשכלה שכל אחד מאיתנו רוצה לרכוש עולה כסף. אפשר לבקש שהיא תעלה לנו פחות עד מחר, אבל למוסד שמחלק לנו אותה היא עדיין עולה כסף. אפשר לראות כמה במכללה, שבה משלמים פי כמה על איכות נמוכה יותר, או קצת יותר על איכות זהה.

אז יש חשיבות לכמה בעצם עולה ההשכלה שלך, וכמה מזה אתה חושב שאתה צריך לשלם בעצמך וכמה צריך להינתן לך במתנה על ידי אמא ישראל. כאן זה כבר פתוח לדעה כמה סמלי זה שכר לימוד סמלי, אבל גם מה שמוגדר היום "שכר לימוד לא מסובסד" הוא ללא ספק סמלי.

אסף: ייתכן. ייתכן שהסכום היום יהיה יותר גבוה. ועדיין הוא סכום סביר לתשלום שגם לא ישאיר למדינה יותר מאלפיים שקל לסטודנט של סבסוד, פחות משמסבסדים היום. השאר יכול ללכת ישר למחקר או משהו.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 3:20 PM
מובן שאני לא טוען שהאוניברסיטאות צריכות לספוג את ההפרש בשכר הלימוד – הרי אין להן מאיפה ורובן במצב כלכלי קשה גם כך. אזרחים משכילים (בכל תחום!) הם אינטרס ראשון במעלה של *המדינה* ולכן סביר לדרוש שהיא תדאג לסובסידיה הזו (וזה ישתלם לה – כלכלית – בטווח הקצת יותר ארוך). (במאמר מוסגר – בעוד שהשכלה גבוהה לאחוז גבוה כמה שיותר של האוכלוסיה הוא אינטרס של *המדינה*, הוא הרבה פעמים נוגד את האינטרסים של *השלטון*, גם מפני שהשקעה לטווח ארוך לא חביבה אצלנו כי קשה לנפנף בתוצאותיה עוד לפני סוף הקדנציה, וגם בגלל שקל יותר לשלוט ולהפעיל מניפולציות על ציבור פחות משכיל.)

לגבי כמה צריכה להיות ההשתתפות של המדינה (אם בכלל), זה דיון מעניין אבל כאן מדובר על "האם הממשלה צריכה לשמור על התחייבות שהיא עצמה נתנה רק לפני שנה וחצי".

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 3:41 PM
אתמול בלילה, איפה שהוא אחרי תגובה 5, כתבתי כאן הודעה שנועדה לתקן אותכם בטעות קטנה אך חשובה. ההודעה נמחקה לי ברגע של תקלת רשת מצערת, ואני התעצלתי והלכתי לישון. עכשיו אני מתחרטת על זה. אם הייתי כותבת אותה מחדש זה היה חוסך לכם הרבה טיעוני סרק.

הממשלה מעולם לא התחייבה לא להעלות את שכר הלימוד. היא גם לא התחייבה "לא להעלות אותו אלא אם הסטודנטים יאשרו". זו גם הסיבה שכשנחתם ההסכם והשביתה נגמרה המון סטודנטים התאכזבו ואמרו "מה, בשביל זה הפסדנו חצי שנה מחיינו?".

הממשלה התחייבה לא להעלות את שכר הלימוד מבלי לדון בנושא שוב עם הסטודנטים ולשמוע את טענותיהם.
התחייבות פושרת למדי וחסרת משמעות, בעיקר בהתחשב בזה שהסטודנטים הם מומחים באי שיתוף פעולה. במהומה על וועדת שוחט למשל, הוצעה לסטודנטים נציגות משמעותית בתת הוועדה הדנה בשכר הלימוד, והם לא טרחו להגיע. הם היו עסוקים בלצעוק ש"אף אחד לא מקשיב להם".

לו, אגב, המצב היה כמו שאתם מניחים, וכמו שמשתמע מהניסוחים הפתלתלים והמעורפלים במכוון של אגודות הסטודנטים, זה היה הסכם מחפיר.
לא זכור לי שמישהו מאזרחי ישראל הצביע עבור נציגי הסטודנטים כדי שיכריעו בענייני תקציב המדינה. אין להם, ולא צריכה להיות להם זכות וטו. זה לא הכסף של הסטודנטים. זה גם לא הכסף של הממשלה. זה הכסף של כל עם ישראל, שלא מעוניינים בשונשיין או בטופורובסקי שיכריעו מה יותר חשוב – למשל, חינוך מסובסד עד גיל 4, שיאפשר לאמהות לצאת לעבוד בלי להפסיד את כל משכורתן (או יותר) על גנים או מטפלות פרטיות, או חינוך מסובסד לסטודנטים, שיכולים לפרנס את עצמם, אבל גם יכולים, בהתאם, לעשות הרבה יותר רעש.

תגובה של תמר — 12/10/2008 @ 11:02 PM
תמר, אני חושב שאת טועה כאן – למיטב ידיעתי ההסכם היה להקפיא את שכר הלימוד למשך שנתיים, ורק לאחר מכן נכנס הקטע של "לא להעלות בלי לדון עם הסטודנטים". לגבי העובדה שההסכם היה ביזיוני, זה נכון, אבל רק חצי מזה באשמת הסטודנטים – גם הממשלה היתה צד במשא ומתן, ונראה שלהלחם בסטודנטים היה ממש מטרה נעלה עבורם. מנהיגי הסטודנטים הסתכלו אחורה וגילו שהקהל שלהם הולך ומתייאש, והם יצאו אחרי חודש וחצי עם מה שהסכימו לתת להם לפני שהיו נשארים בלי שביתה ובלי שום הסכם. בדיעבד, זו לא היתה בחירה כל כך גרועה – בשנה שלאחר מכן (זו שהסתיימה לא מזמן) היתה שביתה ארוכה פי שתיים ולא נראה שזה הזיז למישהו בחלונות הגבוהים.

מעניין לקרוא את הניתוח הזה; גם אם הוא קונספירטיבי-משהו, הוא מבטא היטב את התחושה לגבי שוויון הנפש של האוצר אל מול שביתה שכמעט והביאה לביטול שנת לימודים.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 11:51 PM
לפי טיוטת ההסכם שיש אצלי, הממשלה הבטיחה שלא להעלות את שכר הלימוד בתשס"ח (שחלפה עברה לה), ולא להעלות את שכר הלימוד לאלו שרשומים כבר ללימודים בתשס"ז עד שיסיימו ללמוד.
אגב העקרון הנעלה של אי-שבירת הסכמים, אני יכולה להזכיר לך כיצד התחילה שביתת הסטודנטים לפני שנתיים. כן כן, בשבירת הסכם:
(אני מצטטת מעדכון של אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בראשית השביתה)
ההסכם
ערב השביתה המתוכננת בפתיחת סמסטר ב', נחתם הסכם פשרה בין שרת החינוך ונציגי הארגונים הארציים של הסטודנטים. ההסכם כלל ארבעה סעיפים עיקריים:
א. הקפאה זמנית של שכר הלימוד.
ב. הקמת ועדת חדשה לבחינת נושא שכר הלימוד בהרכב 4 נציגי סטודנטים, 4 נציגי ממשלה ובראשות ד"ר ליאורה מרידור שתגיש את המלצותיה ישירות לממשלה.
ג. תוספת של 45,000 מלגות פר"ח.
ד. הבטחה להחזרת תקציבים. ללא פירוט (בעיקר מכיוון שהסכומים אמורים להיקבע בממשלה לאור המלצות הועדה)
החזרה מההסכם
עם חתימתו, נמתחה ביקורת על ההסכם, שגרסה כי ההסכם רחוק מידי מהדרישות המקוריות של הסטודנטים. חתימת ההסכם, שעות לפני תחילת השביתה הייתה מעין 'אנטי קליימקס' לאווירת ההתרגשות שלפני פתיחת המאבק ובוודאי שלא הייתה מלווה בתחושה של ניצחון.
במהרה התברר כי מרבית אגודות הסטודנטים, בעיקר במכללות, מתנגדות להסכם וחלקן אף השביתו את הלימודים ליום נוסף באותו השבוע. אגודת הסטודנטים באונ' העברית תמכה בקבלת ההסכם ובכניסה למשא ומתן אך עמדתה לא התקבלה.

התאחדות הסטודנטים, הפלא ופלא, חשבה שזה לא באינטרס שלה להמשיך ולעמוד בהסכם שעליו חתמה. איזה רושם טוב ואמין ומקצועי היא בוודאי עשתה על מקבלי ההחלטות!

תגובה של תמר — 13/10/2008 @ 1:07 PM
תמר: אני לא חושבת שאגודת הסטודנטים (בעיקר זו של תל אביב, שדוחפת את כל הלוחמניות המיותרת הזו) צריכה סיבה אמיתית בשביל לשבות, הסכם או לא הסכם. גם אם יתקנו את כל מה שיש לתקן במערכת החינוך ושכר הלימוד יהיה אפס, הם יפגינו על זה שמישהו זרק מסטיק על הרצפה. אבל זו בינתיים רק דעתי מבחוץ, נראה כמה יותר ממורמרת מהם אני אהיה אחרי שאני אכיר אותם.

תגובה של פילה הלג — 13/10/2008 @ 1:32 PM
אני דווקא מאוד תומך בזה שממשלה תכבד הסכמים שהיא חותמת עליהם. מה שכן – למיטב הבנתי, אף אחד מהצעדים של הממשלה הוא לא הפרה של ההסכם, כלומר מבחינה פורמלית לא הייתה פה העלאה של שכר הלימוד.

בשנת הלימודים תשס"ח – כמו במספר שנים לפניה – המדינה הייתה מחוייבת לסבסוד של 20% משכר הלימוד. בנוסף, היו בתשס"ח שני סעיפי סבסוד "חריגים": ספיגת מדד המחירים ע"י האוניברסיטאות, וסבסוד נוסף של 6% שאושר מדי שנה. וכשאני אומר "חריגים", אני מתכוון לזה שהם אמנם התקיימו מדי שנה, אבל בכל פעם אושרו מחדש. ממש כמו חוק ההסדרים או מצב החירום. אז נכון, בפועל הייתה העלאה. אבל מהצורה שבה נוסח ההסכם (אין בו מנגנון אכיפה או אפילו קריטריונים למה בעצם מהווה הפרה) היה ברור לכולם שאין לו שום משמעות, ושמבחינה משפטית אי אפשר יהיה לבוא בטענות לאף אחד אחר-כך. כל מה שכתבתי לא אומר שהממשלה לא מתנהלת בצורה מגעילה. רק שזה "כשר אבל מסריח".
אז מה אני בעצם מנסה להגיד?

את זה שעצם העבודה שאנחנו נכנסים לדיונים כאלה על 600 ש"ח לפה ולשם היא הבעיה – וזה לא משנה מי ירים את החשבון הזה בסוף.
שכל מי שמעורב בסיפור הזה (ור"ה, ארגוני הסגל, אגודות הסטודנטים, משרד האוצר) עסוק בלעשות תרגילים מסריחים על חשבון שלושת שנות הלימודים האחרונות. וזה משהו שאמורים לראות במקרה הרע במדינות עולם שלישי.
שהמודל שבור.

תגובה של קופר — 13/10/2008 @ 4:16 PM
זוכרים שהסתמכתי על טיוטת הסכם בתגובה האחרונה שלי אצלך באתר?
אז מצאתי טיוטה עוד יותר עדכנית, שמבטיחה אפילו פחות –

יש ללחוץ כדי לגשת אל accord2.pdf

1. שכר הלימוד לא ישתנה בתשס"ח בלבד (ואין הבטחה לשנתונים שלומדים באותו רגע).
2. הממשלה מבטיחה הידברות עם הסטודנטים בטרם יישמו את המלצות וועדת שוחט.

המייל (מאגודת הסטודנטים של הטכניון) שאליו המסמך צורף נשלח ב-21.5, יום סיום השביתה, וכן מצוין בו כי "מסתמן נכון לעכשיו שההסכם יאושר", אז אין לי שום סיבה להאמין שישנו איזו שהוא שינוי בין הטיוטה המצורפת להסכם הסופי.

בקיצר – הממשלה חרא, בייחוד הנוכחית. זה לא חדש. לא לא אומר שהם הפרו איזה שהוא הסכם עם הסטודנטים, אפילו לא בערך.

תגובה של תמר — 13/10/2008 @ 5:35 PM
למי שלא מעודכן: "במסגרת ההסכם הקואליציוני שנחתם היום (שני) בין קדימה לעבודה, סוכם כי שכר הלימוד באוניברסיטאות לא יעלה ב-700 שקלים נוספים. הממשלה תאשר הנחה בשיעור של 6% משכר הלימוד."

עכשיו אפשר לחזור ולחשוב על איך פותרים את הבעיות האמיתיות.

תגובה של קופר — 13/10/2008 @ 8:30 PM
כל הכבוד להסכם הקואליציוני. אבל אלא אם ור"ה הפכו לחלק מהקואליציה בצעד מתוחכם שפספסתי, זה עוד לא אומר שלא תהיה שביתה, לא? זה סך הכל אומר שהממשלה כבר לא הרעים בעיני הסטודנטים, ועכשיו הם יצטרכו למצוא קורבן חדש. (אני לא מוצאת שום פיסת חדשות שמפרטת מעבר לקיומו של ההסכם בין קדימה לעבודה.)

תגובה של פילה הלג — 13/10/2008 @ 10:13 PM
כן, זה שלור"ה אין תקציב זאת אחת מהבעיות האמיתיות. 🙂

תגובה של קופר — 14/10/2008 @ 12:53 PM

להשאיר תגובה

לכתוב תגובה...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

אימייל (חובה) (הכתובת לעולם לא תפורסם)

שם (חובה)

אתר

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. ( לצאת מהמערכת / לשנות )

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. ( לצאת מהמערכת / לשנות )

ביטול

מתחבר ל-%s

ההעלאה בשכר הלימוד היא אמנם כסף קטן יחסית, אבל ראשית יש כאן הפרה של ההסכם עם הסטודנטים שנחתם רק לפני שנה וחצי, ושנית, זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא תקצוב האוניברסיטאות, שפוגע גם בסטודנטים (אמנם בעקיפין אבל בצורה מאוד מורגשת). אז קל לזלזל בחוג לסינית עתיקה (והרי החוגים הפופולריים יחזיקו את עצמם ממילא) ולהגיד שנסתדר בלי זה, אבל מהר מאוד אנחנו הופכים למדינה של כלכלנים עורכדינים והייטקיסטים, ולמקום שמה שלא עושה כסף בטווח הקצרצר לא שווה השקעה. כלומר, אפילו יותר מעכשיו.

תגובה של muyaman — 10/10/2008 @ 9:18 PM

אני באמת האדם האחרון שיזלזל בחוג לסינית עתיקה. ואני מבינה שרק לפני שנייה חתמו הסכם עם הסטודנטים שלא יעלו את שכר הלימוד במאה השנים הבאות. אבל גם עצם ההסכם הזה הוא מטופש. המצוקה התקציבית שבגללה רצו להעלות את שכר הלימוד כבר לפני כמה שנים עדיין קיימת והיא רק חמורה יותר. ומה לעשות, כבר עברו הימים שאפשר לקנות קרטיב בעשר אגורות, אז גם דברים אחרים צריכים להתייקר בהתאם.

אפשר לומר הרבה גם על הצורך של האוניברסיטאות להתייעל בתוך החוגים שמתקיימים היום, אבל אתה יודע מה? גם זה לא שווה הרבה. מקצצים עשרים מסטרנטים ואז בוכים על בריחת המוחות לחו"ל. מצד שני, כמו כל ארגון מספיק גדול, סביר להניח שכל אחת מהאוניברסיטאות תצליח למצוא דרכים להתייעל אפילו קצת.

אבל מה שיש כאן זה שלושה גופים (בעצם, חמישה או שישה אם מוסיפים את המרצים, המרצים הזוטרים, ושאר ירקות) שכל אחד מנסה לבכות שאין לו כסף יותר חזק.

כל מה שאני אומרת זה שלפחות הסטודנטים צריכים לסתום ת'פה ולהוציא אלף שקל מהכיס. ואם צריך בשביל זה לבלות חודש אחד פחות בפרו לפני הלימודים ולענות בו לטלפונים בחברת תקשורת בשביל ה-40 שעות שעושות אלף שקל במשכורת כזו, אז די. הרי ראינו מה קרה בשביתות שהיו. אותם אנשים ששבתו כדי שלא יעלו להם את שכר הלימוד נסעו לתאילנד כדי לנצל את השביתה לנוח. אז, כפי שאומר אחד בערוץ הספורט, שיעשו לי טובה.

תגובה של פילה הלג — 10/10/2008 @ 9:53 PM

הסיפור של הקרטיב ב10 אגורות הוא בדיוק העליה של המדד, ולא על זה הויכוח. המצוקה התקציבית היא משהו שדווקא כן שנוי במחלוקת, ובכל מקרה השאלה היא איך לחלק את העוגה. בכל אופן, הפרת ההסכם מצד הממשלה היא מכוערת וממוטטת את מעט האמון שיש לאנשים בשלטון פה, והכל, כמו שאמרת, בשביל 600 שקל.

תגובה של muyaman — 11/10/2008 @ 9:44 AM

אני לא מסכימה בכלל.

הסתכלתי בהלמ"ס קצת על המחירים בהשוואה לשנת 86 (אני לא רוצה בכלל להתעסק פה עם המרות משקל ישן…). נכון, אין שם קרטיב. אבל ניקח רגע קילו קמח או כרטיסיית אוטובוס כהשוואה (כרטיסיית אוטובוס היא דוגמה מצויינת, שכן גם היא מסובסדת.)

מחיר הקמח היה 63 אג' לקילו בינואר '86. הוא אפילו ירד ל-59 אג' עד אוקטובר, התקופה הרלוונטית. באוגוסט 2008, הנתון הכי מאוחר שקיים, קילו קמח עלה 5.330 ש"ח. אם המחשבון של ווינדוס צודק, מדובר פה בבערך 900% ירידה בכח הקנייה לאורך זמן.

גם נסיעה עירונית באוטובוס עלתה ביותר מ-730%. (אין מספרים מדוייקים, זה מופיע בהלמ"ס רק כמדד)

המדד המלא עלה ב-800 וכמה אחוזים מאז.

מכאן עלינו להניח ששכ"ל לשנת הלימודים של '86/87 היה משהו בסביבות 12 ש"ח לשנה.

הוא לא. נכון, אני לא מצליחה למצוא כמה בדיוק הוא היה אז, אבל 12 שקל הוא לא היה.

הרי מספיק שנים האוניברסיטאות בלעו בעבורינו את העליה במדד, מה שהם לא מתכוונים לעשות השנה, וגם על זה כמעט והיתה שביתה. שוב. כמו שאמרתי, חבורה של אנשים שכל מה שבא להם זה לדפוק את הראש באיזשהו קיר. תחשוב כמה שעות התבזבזו על שביתות\פגישות\מחאה. עכשיו קח את השעות האלה ותבלה אותן בכל פעילות שהיא שמכניסה כסף. אפילו להסתובב בתחנה המרכזית ולשאול אנשים אם יש להם חמש שקל כדי שתוכל להגיע לבאר שבע. זה כבר רוב הסכום שמדובר עליו, אם לא כולו.

תגובה של פילה הלג — 11/10/2008 @ 12:21 PM

800 אחוז מ-12 שקל זה לא 8500, בשביל זה צריך להתחיל ממשהו יותר קרוב ל-1000 (למרות שבאמת אין לי מושג מה היה שכר הלימוד אז). צריך גם לקחת בחשבון שאיפשהו באמצע-סוף שנות ה-90 היתה ועדה (בראשות השופט וינוגרד) שקבעה שצריך *להוריד* את שכר הלימוד, ובמשך כמה שנים אפילו קיימו את המסקנות שלה (ההמלצה היתה להוריד באופן הדרגתי). יום אחד התעורר מישהו ונזכר שהוא מעדיף לקחת כסף מאשר לתת, ואז פשוט הקימו ועדה חדשה, ושמו בראשה את בייגה שוחט, שהיה ידוע מראש כמישהו שחושב שצריך להעלות את שכר הלימוד, ועל זה היה הבלאגן בשביתת הסטודנטים האחרונה.

בכל אופן, אני לא מצליח להבין למה כל זה מצדיק את הפרת ההסכם מצד הממשלה. יש כאן עניין עקרוני (והשאלה אם הוא מצדיק עוד שביתה השנה או לא היא שאלה אחרת. אני יכול להבטיח לך שאני מאוד לא משתוקק לעוד שנה משובשת).

תגובה של muyaman — 11/10/2008 @ 7:50 PM

נכון. כי כשאני עושה חשבון כשרק קמתי אני אחלק ב-800 במקום ב-800%. Go figure. וזה גם קשה כשמסתירים את המידע האמיתי של כמה עלה שכ"ל בכל שנה ושנה. ניסיתי לשאול את אבא פיל, אבל הוא שילם בשקלים ישנים, ובשיא האינפלציה, זה לא עוזר הרבה…

ו… אההם.

בוא נניח שאני צריכה, לא יודעת, לשתות מים כדי להישאר בחיים. אתה, בהיותך פנאט סביבה, מודאג לגבי מצב משק המים. אז אתה עושה שביתה עם הפגנות אלימות שבהן אתה משבש לי את כל החיים. לא נותן לי לישון בלילה, לא ללכת לעבודה, ובנוסף להכל אתה גם גורם לכך שכל ארגון חדשות ישראלי יעשה עלי כתבות אז גם אנשים לא קשורים צועקים לי דברי נאצה ברחוב. אז אני חותמת איתך על הסכם שבו אני לא אשתה יותר מחצי כוס נוזלים ביום כדי להציל את משק המים הישראלי. כמה זמן נראה לך שההסכם הזה יחזיק?

אי הפרת ההסכם על ידי הממשלה תגרום לדבר המאד רצוי על ידי הלוחמנים שבכל המחנות – לא תהיה שנת לימודים. אולי לא השנה, אבל מתישהו בזמן הקרוב. כי כמה שאפשר להתבכיין על הבזבוז של משרד הבטחון או אי יעילות של האוניברסיטאות, השורה התחתונה היא שיש X כסף לתת לחינוך. חינוך בכלל, בארץ. מהכסף הזה צריך גם לנסות להושיב פחות מארבעים ילד בכל כיתה בשנות החובה של הלימודים, אולי גם לשים כמה מחשבים, או לתקן כבלי חשמל חשופים. האוניברסיטאות קיבלו פלח מהעוגה שכמו כל דבר שהוא לא בטחון במדינה הזו הוא לא מספיק למה שבאמת צריך (ובינינו, אני בטוחה שגם משרד הבטחון אומר את זה.) אז אפשר לעשות פרצופים עצובים לממשלה ולקוות שהם יקריצו כסף מאיפשהו בתקופה שבה המלווים שלנו קורסים יחד עם אלה של כל העולם, ושהאשראי של מדינת ישראל בקאנטים גם ככה. או שאפשר לקבל את העובדה שיש דברים שאי אפשר לסבסד עד הסוף בלי להפסיד משהו מערכם או מאיכותם.

שכר הלימוד המלא לתלמיד, לא מסובסד, הוא קרוב ל-13 אלף לשנה. המדינה סופגת 4000 שקל לסטודנט לשנה, וזה כסף שיורד ממקומות אחרים בתקציב החינוך שבהם חשוב שהוא יהיה. (533 מיליון שקל לשנה, אם החשבון שלי מאוחר בלילה מוצלח יותר מזה של מוקדם בבוקר.) נכון, הממשלה הפרה הסכם שנחתם בלחץ ואי אפשר לעמוד בו בצורה הוגנת. אבל אם מישהו היה עוצר ומסתכל רגע על העתיד, כמו שמפגינים כאלה ואחרים טענו שהם עושים כשהם בעצם נלחמו נגד הצורך שלהם להוציא כרגע עוד כמה שקלים מהכיס, הם היו רואים שתלות של המערכת בתקצוב מבחוץ אומר שהיא רק תמשיך להתפורר. אין דרך לגרום לזה שהחוג לסינית עתיקה ימשיך להתקיים בעולם שבו הוא לא נחשב לחשוב או מעניין אף אחד בלי לגבות קצת יותר כסף. לא רק מהתלמידים שלו, גם מאלה שהחוג שלהם מקבל יותר כספי מחקר ותרומות.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 1:05 AM

נו, גם לך ברור שהדימוי שלך עם ה"חצי כוס מים ליום" לא ממש תואם את המציאות. בעצמך כתבת שההפרש הוא לא כל כך הרבה כסף.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 9:35 AM

מה שרבים עליו כרגע הוא לא כל כך הרבה כסף. אני בטענה שבאמת צריך בהדרגה (כדי לא לפגוע במי שבעיצומו של תואר וקשה לו יותר להתחיל לחסוך מעכשיו לעכשיו) להעלות את שכר הלימוד אפילו יותר.

כי נניח ויעלו את שכר הלימוד בעוד 1000 שקל בנוסף למדד. באוניברסיטת בן גוריון יש בערך 12,800 סטודנטים לתואר ראשון. אם שכר הלימוד עולה באלף שקל לכל סטודנט (שזה לא מדוייק, כי לא כולם לומדים במשרה מלאה) זה 12 מיליון שקלים שלא צריך לקוות שהממשלה תואיל בטובה לתקצב, שלא צריך לקוות שיגיעו מתרומות בתקופה שבה יש קריסה כלכלית גם אצל עשירי ארה"ב, זה כסף שהולך לאוניברסיטה. נכון, מדברים כרגע על משהו יותר קרוב ל-400 מיליון. אבל (כמו שאמרתי) אם המשבר הוא אמיתי, זה לא משבר של הכל-או-כלום. הכל או כלום זה משחק למי שעוד יש לו לוקסוס לשחק.

אבל אם בהדרגה שכר הלימוד עולה לאורך זמן, נניח, ב-2000 שקל, זה אומר שלבן גוריון יהיו ביד 26 מיליון שקלים או לתל אביב 32 מיליון לשנה. כסף, אגב, שתלוי בסטודנטים שלומדים במקום בסטודנטים שמסיימים את התואר שהיא הצורה שבה (אם הבנתי נכון) האוניברסיטאות מתוקצבות. מה שגם מאפשר להעלות קצת את הרמה של הלימודים, כי לא כל כך לחוץ שכווולם יסיימו את התואר.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 10:29 AM

אין ספק שהמשבר הנוכחי, שאף אחד לא יודע מה רמתו, טורף את כל הקלפים. אבל ההחלטה שלא לכבד את ההסכם עם הסטודנטים (שנחתם לפני שנת לימודים אחת בלבד!) באה לפניו… ונכון, תמיד הטיעון של "אם כל אחד במדינה יתן לי שקל אני אהיה עשיר והם לא יפסידו מזה כמעט כלום" נראה מפתה, אבל העלאה כזו של שכר הלימוד היא בעייתית דווקא כלפי הסטודנטים הגבוליים (מבחינה כלכלית), קל לנפנף באלו שנסעו לתאילנד ואח"כ בוכים על שכר הלימוד, אבל אלו שזקוקים הכי הרבה ללימודים הם אלו שבקושי מצליחים לשלם עליהם.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 12:42 PM

"כיבוד הסכמים" אינו קודש. לכאורה, היינו רוצים שהממשלה תעמוד בכל התחייבויותיה, ותזהר מאד בכל פעם שהיא לוקחת על עצמה התחייבות. אבל, בראיה יותר רחבה, הממשלה צריכה לעמוד בהתחייבויותיה רק אם זה כדאי ציבורית. אם הרווח שבשבירת ההסכם גדול על ההפסד שבשבירתו – התנצל, הסבר ושכח ממנו. תנאים משתנים, והסכם שהיה נכון בעבר, לא משנה כמה היו בטוחים בו, עשוי להיות שגוי היום. לכבד הסכמים זה נחמד, כי זה יוצר אמון בציבור וזהירות בממשל, אבל זה לא קודש. ממשלה חדשה, לדוגמא, בטח לא ששה לעמוד בהתחייבויות של קודמתה, כי היא רוצה להוביל מדיניות שונה מזו שהביאה להסכם. אם כיבוד הסכמים הוא קודש, ממשלה ישנה מסנדלת את הבאה.

בחוזה בין צדדים (שווים) משובצות סנקציות על שבירתו. סנקציות כאלה וודאי אינן רלוונטיות בהסכם בין הממשלה לגוף ציבורי כלשהו. ברגע שהרשות המבצעת רוצה לסגת מהסכם, קיומו תלוי רק ביכולת לאלצה לעמוד בו, אם באמצעות בג"ץ או באמצעות שביתה או איום בשביתה.

אני מסכים עם הפילה שהדבר הנכון לעשות הוא להעלות בהדרגה את שכר הלימוד*. יתכן שעדיף לדחות את העניין בשנה או שנתיים, כי הנזק שבהפרת ההסכם גדול על הרווח, ויתכן שלא.
[*] לדעתי, יעד טוב הוא סכום של 10,000 ש"ח לשנה, כולל הוצאות נלוות. שזה קצת פחות מ-1,000 שקל יותר מהמצב כיום.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 2:04 PM

יאיר: אני לא הולכת לומר שכר לימוד דיפרנציאלי. באמת. אפילו שהייתי מוכנה לשלם כזה.

אותו דבר קורה כשמייקרים כל דבר מסובסד אחר. אבל בדיוק כמו שלא הייתה ברירה וייקרו את הלחם, שבכל זאת, תסכים איתי, קצת יותר רלוונטי ליותר אנשים מאשר השכלה גבוהה.

עם השכלה, בניגוד ליכולת לאכול, אין לחץ זמן. אין בארץ את הסטיגמה שיש בחו"ל שבה אם לא הלכת ללמוד בגיל 18, יש לך בעייה חברתית בזמן הלימודים, ואפילו מול האוניברסיטה שתרצה לדעת למה אתה מגיע אליה בגיל זקן כל כך. בארץ דווקא יש את הזמן לעבוד שנה-שנתיים. אף אחד לא יחליט שאתה זקן מדי כדי לבוא ללמוד גם אם תתחיל בגיל 29. כמובן שתתבקש גם איזושהי רפורמה בצורה שבה נותנים מלגות (העובדה שאני זכאית למלגות, למשל, היא בדיחה.)

הנקודה היא שבגלל שהשכלה גבוהה היא זולה בארץ (ובואו נהיה רציניים. היא זולה. בעיקר למי שלא הוציא את הפיקדון על קורס ברמנים כי זה נראה לו כיף. נראה לי שזה אותם אנשים שנוסעים לתאילנד בשביתה.) יש זלזול באחריות האישית ו\או ההורית למימון שלה. ששת אלפים שקל יותר על פני שלוש שנים הם שלוש מאות שקל לשנה על פני החיים של הסטודנט. למעשה, אם ההורים שלך ישימו בשבילך בצד מאה שלושים שקל לחודש במשך כל החיים שלך, זה סוגר את התואר גם בלי מה שהפיקדון משלם. אבל פשוט אין את המודעות הזו. ברגע שתהיה, ואנשים שיש להם כסף יפסיקו לתפוס את המלגות שהם צריכים כי הם לא תכננו מראש, אפשר יהיה לחלק financial aid רציני.

אסף: אני דווקא בעד הכמות שהיא היום שכ"ל לא מסובסד, של בערך 12,500 ש"ח. אם המדינה רוצה להוסיף עוד כמה אלפי שקלים פר סטודנט לאוניברסיטה מעבר לזה, מגניב מאד. (הם כנראה יכולים להרשות לעצמם את זה, שהרי הם עושים את זה עד היום.)

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 2:19 PM

אסף: כיבוד הסכמים הוא לא "קודש", ואין ספק שלפעמים יש עניינים שמחייבים ביטול הסכמים כאלה ואחרים. מצד שני, הגישה שכל הסכם מתקיים רק עד שלאחד הצדדים כבר לא בא לקיים אותו, היא לא גישה שעל פיה אתה יכול לקיים חברה. האמון בשלטון אצלנו הוא לא בשיאו, וזה תהליך הרסני לחברה המשוסעת-בין-כה שלנו. אם היו איזה נסיבות קיצוניות שמחייבות את ביטול ההתחייבות, אני מניח שרוב הציבור היה מקבל את זה בהבנה, אבל כמו שזה נראה, זה פשוט זילזול בציבור הסטודנטים ובאקדמיה, כי "מה כבר יעשו לנו", ובהתחשב במצבה של ההשכלה הגבוהה פה, ובמאבקים שהיו בעניין בשנים האחרונות, זה מאוד עצוב. לא הכל נמדד ב"האם אפשר לאלץ מישהו לקיים הסכם", יש גם עניין עקרוני של באיזה סוג של חברה אתה רוצה לחיות. אישית, חברה שבה לממשלה אין שום אחריות כלפי ההתחייבויות שהיא עצמה (וכאן לא מדובר אפילו בחילופי שלטון) נתנה לאזרחיה, היא לא משהו מאוד מושך בעיני, וגם אם זה המצב בשטח, אני לא רואה סיבה להצדיק את זה כאילו זו האידיליה.

אין לי עניין להכנס ל"מה צריך להיות שכר הלימוד באופן עקרוני", כי זה לא העניין כאן. בזמנו הציעו להעלות את שכר הלימוד ובמקביל ליצור מערך של מלגות והלוואות שיאפשרו לכל אחד ללמוד, גם אם מצבו הכלכלי הנוכחי אינו מן המשופרים. על הנייר, זו הצעה סבירה מאוד; אבל מהיכרות עם השיטה שלנו (ותגובתו של אסף למעלה ממחישה את זה יפה) ברור מה יקרה עם זה – שכר הלימוד יעלה, והמלגות וההלוואות יתפוגגו בעשן, כי לממשלה יותר זול לא לעשות את זה, ו"מי יכריח אותם לקיים הסכמים".

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 2:52 PM

פילה: התחושה שלי היא שהסכום 12,500 ש"ח הוא תולדה מקרית של ההיסטוריה, ואינו מייצג את המחיר הממוצע האמיתי של סטודנט במערכת ההשכלה האקדמית הציבורית, שהוא דבר שקשה מאד להגדיר. כראיה לכך, למיטב ידיעתי, סכום זה לא עודכן כבר לפחות שלוש שנים.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 3:00 PM

יאיר: אני לחלוטין מסכים. הפסד מובנה בשבירת הסכם מצד הממשלה הוא חוסר האמון שהדבר יוצר בציבור וחוסר האחריות שהדבר מעודד בקרב השלטון. זה מחיר משמעותי. בכל הזדמנות בה העניין עולה יש לבחון אותו מול תועלת ציבורית ששאולי יש בשבירת ההסכם. קיום הסכם או שבירתו היא החלטה ציבורית עם יתרונות וחסרונות לכל מסלול, שכל אחד מייחס להם משקל שונה, וזאת כמו כל החלטה ציבורית אחרת.
האפשרות היחידה שלנו לא להסכים היא בעניין המשקל היחסי של החיסרון שאנחנו מסכימים שקיים על פני היתרון שאולי קיים.

תגובה של אסף — 12/10/2008 @ 3:18 PM

יאיר: אני אמנם לא בקיאה מדי במלגות… אבל עושה רושם שרובן לא מחולקות על ידי הממשלה, אלא על ידי גורמים פרטיים או לפחות לפחות צד שלישי. או מלגות הצטיינות שכמו financial aid אמיתי מסוגים אחרים מחולקות על ידי האוניברסיטה. אין כאן מקום להסכמים עם הממשלה.

זה שהיו דיבורים על הלוואות סטודנטים ממוסדות ו\או תשלום אחוז משכר הלימוד בדיעבד זה משהו אחר. גם אלה רעיונות טובים שיקלו על הרבה אנשים לרכוש השכלה, אבל הם לא יצאו לפועל בלי להעלות את שכר הלימוד, כי עצם הביצוע שלהם עולה הרבה כסף.

יש משמעות מאד חשובה למה צריך להיות שכר הלימוד. בעיקר כי את המצב שנמצאים בו אפשר להשוות לקונה בשוק שמתמקח עם הבסטיונר ומנסה לגרום לו למכור בהפסד. פעם-פעמיים, מילא. כשמישהו קונה הרבה ממשהו, מילא. כשזה משהו שצריך להיפטר ממנו, גם. אבל אם כל אחד יוריד אותו עוד ועוד במחיר, הוא בסוף יסגור את הבסטה וילך הביתה. ההשכלה שכל אחד מאיתנו רוצה לרכוש עולה כסף. אפשר לבקש שהיא תעלה לנו פחות עד מחר, אבל למוסד שמחלק לנו אותה היא עדיין עולה כסף. אפשר לראות כמה במכללה, שבה משלמים פי כמה על איכות נמוכה יותר, או קצת יותר על איכות זהה.

אז יש חשיבות לכמה בעצם עולה ההשכלה שלך, וכמה מזה אתה חושב שאתה צריך לשלם בעצמך וכמה צריך להינתן לך במתנה על ידי אמא ישראל. כאן זה כבר פתוח לדעה כמה סמלי זה שכר לימוד סמלי, אבל גם מה שמוגדר היום "שכר לימוד לא מסובסד" הוא ללא ספק סמלי.

אסף: ייתכן. ייתכן שהסכום היום יהיה יותר גבוה. ועדיין הוא סכום סביר לתשלום שגם לא ישאיר למדינה יותר מאלפיים שקל לסטודנט של סבסוד, פחות משמסבסדים היום. השאר יכול ללכת ישר למחקר או משהו.

תגובה של פילה הלג — 12/10/2008 @ 3:20 PM

מובן שאני לא טוען שהאוניברסיטאות צריכות לספוג את ההפרש בשכר הלימוד – הרי אין להן מאיפה ורובן במצב כלכלי קשה גם כך. אזרחים משכילים (בכל תחום!) הם אינטרס ראשון במעלה של *המדינה* ולכן סביר לדרוש שהיא תדאג לסובסידיה הזו (וזה ישתלם לה – כלכלית – בטווח הקצת יותר ארוך). (במאמר מוסגר – בעוד שהשכלה גבוהה לאחוז גבוה כמה שיותר של האוכלוסיה הוא אינטרס של *המדינה*, הוא הרבה פעמים נוגד את האינטרסים של *השלטון*, גם מפני שהשקעה לטווח ארוך לא חביבה אצלנו כי קשה לנפנף בתוצאותיה עוד לפני סוף הקדנציה, וגם בגלל שקל יותר לשלוט ולהפעיל מניפולציות על ציבור פחות משכיל.)

לגבי כמה צריכה להיות ההשתתפות של המדינה (אם בכלל), זה דיון מעניין אבל כאן מדובר על "האם הממשלה צריכה לשמור על התחייבות שהיא עצמה נתנה רק לפני שנה וחצי".

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 3:41 PM

אתמול בלילה, איפה שהוא אחרי תגובה 5, כתבתי כאן הודעה שנועדה לתקן אותכם בטעות קטנה אך חשובה. ההודעה נמחקה לי ברגע של תקלת רשת מצערת, ואני התעצלתי והלכתי לישון. עכשיו אני מתחרטת על זה. אם הייתי כותבת אותה מחדש זה היה חוסך לכם הרבה טיעוני סרק.

הממשלה מעולם לא התחייבה לא להעלות את שכר הלימוד. היא גם לא התחייבה "לא להעלות אותו אלא אם הסטודנטים יאשרו". זו גם הסיבה שכשנחתם ההסכם והשביתה נגמרה המון סטודנטים התאכזבו ואמרו "מה, בשביל זה הפסדנו חצי שנה מחיינו?".

הממשלה התחייבה לא להעלות את שכר הלימוד מבלי לדון בנושא שוב עם הסטודנטים ולשמוע את טענותיהם.
התחייבות פושרת למדי וחסרת משמעות, בעיקר בהתחשב בזה שהסטודנטים הם מומחים באי שיתוף פעולה. במהומה על וועדת שוחט למשל, הוצעה לסטודנטים נציגות משמעותית בתת הוועדה הדנה בשכר הלימוד, והם לא טרחו להגיע. הם היו עסוקים בלצעוק ש"אף אחד לא מקשיב להם".

לו, אגב, המצב היה כמו שאתם מניחים, וכמו שמשתמע מהניסוחים הפתלתלים והמעורפלים במכוון של אגודות הסטודנטים, זה היה הסכם מחפיר.
לא זכור לי שמישהו מאזרחי ישראל הצביע עבור נציגי הסטודנטים כדי שיכריעו בענייני תקציב המדינה. אין להם, ולא צריכה להיות להם זכות וטו. זה לא הכסף של הסטודנטים. זה גם לא הכסף של הממשלה. זה הכסף של כל עם ישראל, שלא מעוניינים בשונשיין או בטופורובסקי שיכריעו מה יותר חשוב – למשל, חינוך מסובסד עד גיל 4, שיאפשר לאמהות לצאת לעבוד בלי להפסיד את כל משכורתן (או יותר) על גנים או מטפלות פרטיות, או חינוך מסובסד לסטודנטים, שיכולים לפרנס את עצמם, אבל גם יכולים, בהתאם, לעשות הרבה יותר רעש.

תגובה של תמר — 12/10/2008 @ 11:02 PM

תמר, אני חושב שאת טועה כאן – למיטב ידיעתי ההסכם היה להקפיא את שכר הלימוד למשך שנתיים, ורק לאחר מכן נכנס הקטע של "לא להעלות בלי לדון עם הסטודנטים". לגבי העובדה שההסכם היה ביזיוני, זה נכון, אבל רק חצי מזה באשמת הסטודנטים – גם הממשלה היתה צד במשא ומתן, ונראה שלהלחם בסטודנטים היה ממש מטרה נעלה עבורם. מנהיגי הסטודנטים הסתכלו אחורה וגילו שהקהל שלהם הולך ומתייאש, והם יצאו אחרי חודש וחצי עם מה שהסכימו לתת להם לפני שהיו נשארים בלי שביתה ובלי שום הסכם. בדיעבד, זו לא היתה בחירה כל כך גרועה – בשנה שלאחר מכן (זו שהסתיימה לא מזמן) היתה שביתה ארוכה פי שתיים ולא נראה שזה הזיז למישהו בחלונות הגבוהים.

מעניין לקרוא את הניתוח הזה; גם אם הוא קונספירטיבי-משהו, הוא מבטא היטב את התחושה לגבי שוויון הנפש של האוצר אל מול שביתה שכמעט והביאה לביטול שנת לימודים.

תגובה של muyaman — 12/10/2008 @ 11:51 PM

לפי טיוטת ההסכם שיש אצלי, הממשלה הבטיחה שלא להעלות את שכר הלימוד בתשס"ח (שחלפה עברה לה), ולא להעלות את שכר הלימוד לאלו שרשומים כבר ללימודים בתשס"ז עד שיסיימו ללמוד.
אגב העקרון הנעלה של אי-שבירת הסכמים, אני יכולה להזכיר לך כיצד התחילה שביתת הסטודנטים לפני שנתיים. כן כן, בשבירת הסכם:
(אני מצטטת מעדכון של אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בראשית השביתה)
ההסכם
ערב השביתה המתוכננת בפתיחת סמסטר ב', נחתם הסכם פשרה בין שרת החינוך ונציגי הארגונים הארציים של הסטודנטים. ההסכם כלל ארבעה סעיפים עיקריים:
א. הקפאה זמנית של שכר הלימוד.
ב. הקמת ועדת חדשה לבחינת נושא שכר הלימוד בהרכב 4 נציגי סטודנטים, 4 נציגי ממשלה ובראשות ד"ר ליאורה מרידור שתגיש את המלצותיה ישירות לממשלה.
ג. תוספת של 45,000 מלגות פר"ח.
ד. הבטחה להחזרת תקציבים. ללא פירוט (בעיקר מכיוון שהסכומים אמורים להיקבע בממשלה לאור המלצות הועדה)
החזרה מההסכם
עם חתימתו, נמתחה ביקורת על ההסכם, שגרסה כי ההסכם רחוק מידי מהדרישות המקוריות של הסטודנטים. חתימת ההסכם, שעות לפני תחילת השביתה הייתה מעין 'אנטי קליימקס' לאווירת ההתרגשות שלפני פתיחת המאבק ובוודאי שלא הייתה מלווה בתחושה של ניצחון.
במהרה התברר כי מרבית אגודות הסטודנטים, בעיקר במכללות, מתנגדות להסכם וחלקן אף השביתו את הלימודים ליום נוסף באותו השבוע. אגודת הסטודנטים באונ' העברית תמכה בקבלת ההסכם ובכניסה למשא ומתן אך עמדתה לא התקבלה.

התאחדות הסטודנטים, הפלא ופלא, חשבה שזה לא באינטרס שלה להמשיך ולעמוד בהסכם שעליו חתמה. איזה רושם טוב ואמין ומקצועי היא בוודאי עשתה על מקבלי ההחלטות!

תגובה של תמר — 13/10/2008 @ 1:07 PM

תמר: אני לא חושבת שאגודת הסטודנטים (בעיקר זו של תל אביב, שדוחפת את כל הלוחמניות המיותרת הזו) צריכה סיבה אמיתית בשביל לשבות, הסכם או לא הסכם. גם אם יתקנו את כל מה שיש לתקן במערכת החינוך ושכר הלימוד יהיה אפס, הם יפגינו על זה שמישהו זרק מסטיק על הרצפה. אבל זו בינתיים רק דעתי מבחוץ, נראה כמה יותר ממורמרת מהם אני אהיה אחרי שאני אכיר אותם.

תגובה של פילה הלג — 13/10/2008 @ 1:32 PM

אני דווקא מאוד תומך בזה שממשלה תכבד הסכמים שהיא חותמת עליהם. מה שכן – למיטב הבנתי, אף אחד מהצעדים של הממשלה הוא לא הפרה של ההסכם, כלומר מבחינה פורמלית לא הייתה פה העלאה של שכר הלימוד.

בשנת הלימודים תשס"ח – כמו במספר שנים לפניה – המדינה הייתה מחוייבת לסבסוד של 20% משכר הלימוד. בנוסף, היו בתשס"ח שני סעיפי סבסוד "חריגים": ספיגת מדד המחירים ע"י האוניברסיטאות, וסבסוד נוסף של 6% שאושר מדי שנה. וכשאני אומר "חריגים", אני מתכוון לזה שהם אמנם התקיימו מדי שנה, אבל בכל פעם אושרו מחדש. ממש כמו חוק ההסדרים או מצב החירום. אז נכון, בפועל הייתה העלאה. אבל מהצורה שבה נוסח ההסכם (אין בו מנגנון אכיפה או אפילו קריטריונים למה בעצם מהווה הפרה) היה ברור לכולם שאין לו שום משמעות, ושמבחינה משפטית אי אפשר יהיה לבוא בטענות לאף אחד אחר-כך. כל מה שכתבתי לא אומר שהממשלה לא מתנהלת בצורה מגעילה. רק שזה "כשר אבל מסריח".
אז מה אני בעצם מנסה להגיד?

את זה שעצם העבודה שאנחנו נכנסים לדיונים כאלה על 600 ש"ח לפה ולשם היא הבעיה – וזה לא משנה מי ירים את החשבון הזה בסוף.
שכל מי שמעורב בסיפור הזה (ור"ה, ארגוני הסגל, אגודות הסטודנטים, משרד האוצר) עסוק בלעשות תרגילים מסריחים על חשבון שלושת שנות הלימודים האחרונות. וזה משהו שאמורים לראות במקרה הרע במדינות עולם שלישי.
שהמודל שבור.

תגובה של קופר — 13/10/2008 @ 4:16 PM

זוכרים שהסתמכתי על טיוטת הסכם בתגובה האחרונה שלי אצלך באתר?
אז מצאתי טיוטה עוד יותר עדכנית, שמבטיחה אפילו פחות –

יש ללחוץ כדי לגשת אל accord2.pdf

1. שכר הלימוד לא ישתנה בתשס"ח בלבד (ואין הבטחה לשנתונים שלומדים באותו רגע).
2. הממשלה מבטיחה הידברות עם הסטודנטים בטרם יישמו את המלצות וועדת שוחט.

המייל (מאגודת הסטודנטים של הטכניון) שאליו המסמך צורף נשלח ב-21.5, יום סיום השביתה, וכן מצוין בו כי "מסתמן נכון לעכשיו שההסכם יאושר", אז אין לי שום סיבה להאמין שישנו איזו שהוא שינוי בין הטיוטה המצורפת להסכם הסופי.

בקיצר – הממשלה חרא, בייחוד הנוכחית. זה לא חדש. לא לא אומר שהם הפרו איזה שהוא הסכם עם הסטודנטים, אפילו לא בערך.

תגובה של תמר — 13/10/2008 @ 5:35 PM

למי שלא מעודכן: "במסגרת ההסכם הקואליציוני שנחתם היום (שני) בין קדימה לעבודה, סוכם כי שכר הלימוד באוניברסיטאות לא יעלה ב-700 שקלים נוספים. הממשלה תאשר הנחה בשיעור של 6% משכר הלימוד."

עכשיו אפשר לחזור ולחשוב על איך פותרים את הבעיות האמיתיות.

תגובה של קופר — 13/10/2008 @ 8:30 PM

כל הכבוד להסכם הקואליציוני. אבל אלא אם ור"ה הפכו לחלק מהקואליציה בצעד מתוחכם שפספסתי, זה עוד לא אומר שלא תהיה שביתה, לא? זה סך הכל אומר שהממשלה כבר לא הרעים בעיני הסטודנטים, ועכשיו הם יצטרכו למצוא קורבן חדש. (אני לא מוצאת שום פיסת חדשות שמפרטת מעבר לקיומו של ההסכם בין קדימה לעבודה.)

תגובה של פילה הלג — 13/10/2008 @ 10:13 PM

כן, זה שלור"ה אין תקציב זאת אחת מהבעיות האמיתיות. 🙂

תגובה של קופר — 14/10/2008 @ 12:53 PM

פילה הלג שונאת אנשים