מרררר.

מרררר. | 17/05/2010

מה יש בה, בהרגשה הזאת שזה בסדר שרמסו אותי ודרכו עלי, אני הייתי בסדר אז אפשר לעבור לסדר היום?

אמ. מה?

תגובה של תומר גבל — 19/05/2010 @ 6:51 PM
אני לרוב משכנעת את עצמי שזה לא שאני פראיירית, אני בנאדם יותר טוב ומנומס ועם יותר סבלנות מהשאר. ומדי פעם, כשממש רומסים אותי בעקבות זה, האקזיסטנציאליזם שבי מתעורר ומעלה איתו את העובדה שנימוסים הם תבנית שרירותית, ואיתם גם להיות "אדם טוב", ולכן אני, לפי כללי החברה בה אני חיה שהם הדבר היחיד שמשנה, פראיירית.

זה קורה בעיקר כשאני נוהגת.

תגובה של פילה הלג — 21/05/2010 @ 9:28 AM