פילה הלג שונאת את האנשים על מטוסים

פעם, מזמן-מזמן, בעונה הראשונה של So You Think You Can Dance, כשמרי מרפי עוד לא הייתה מעצבנת ועדיין הייתה כוראוגרפית, פרק האודישנים האחרון עסק ב"שבוע ווגאס", או, "מחנה האימונים" בכוכב-נולדית מצוייה. המתמודדים התחלקו לחמש קבוצות והופקדו אצל חמישה כוראוגרפים שונים במקצועות שונים. אחרי דקה-שתיים של צילומים של החימום בכיתת ההיפ-הופ, עברו למרי מרפי וכיתת הריקודים הסלוניים שלה. אצלה כולם יושבים על הרצפה והיא יושבת על כיסא, ואומרת להם את הדבר הבא: "בוקר טוב. לפני שבכלל נתחיל, אם מישהו לא צחצח שיניים הבוקר, לא התרחץ, לא שם דיאודורנט – כולכם מתבקשים ללכת ולעשות זאת עכשיו. כי היום אתם הולכים לגעת במישהו אחר." קצת נימוס בסיסי.

מישהו צריך לעמוד ולהגיד את זה בכניסה למטוסים. למעשה, מישהו צריך לאכוף את זה בכניסה למטוסים. אין כמו לטוס 12 שעות ליד מישהו שהסריח עוד לפני שהמטוס המריא. חמש טיסות היו בטיול האחרון, ובכל אחת מהן היו שלל אנשים שרק רציתי להרוג. לא, לא להרוג. זה יהיה די מגעיל להיות על מטוס עם גופה לשאר הטיסה. פשוט להעיף מהחלון.

היה את הזקן שהנכדות שלו עשו את הדבר החכם (מבחינתן) ולא ישבו איתו, אלא העמיסו אותו עלינו. אחד בלי רגל, משחק עם הפרוטזה שלו, בקושי מתפקד בעצמו וחסר כל מודעות מרחבית. הוא הצליח למרפק אותי באף בניסיון לפתוח שקית עוגיות ואפילו לא שם לב. ונשען עלי כל הנסיעה. והסריח, אוי אלוהים, הוא הסריח עוד לפני שהטיסה התחילה. שתים עשרה שעות בבית השחי שלו. Literally.

הייתה את השיכורה המטורפת בטיסה מווגאס לסאן דיאגו שהתלוננה (בקול רם למדי, כמה שורות קדימה ממני) לזאת שלידה שלא הרשו לה להעלות פחית בירה פתוחה לטיסה (שממריאה בעשר וחצי בבוקר), אז היא הייתה צריכה לשתות את כולה לפני שעלתה, בעוד שלבחור שלפניה בתור הרשו להעלות קפה. אבל אל תדאגו למסכנה, חמש דקות אחרי ההמראה היא הוציאה עוד שתי פחיות בירה מהתיק והספיקה לשתות את שתיהן בטיסה של שעה. ולצעוק לחברה שלה על איזה כיף היה בוגאס וכמה כסף היא הפסידה. ציינתי כבר שהיא חבשה מצחייה שקופה ירוקה, כזאת של שחקני פוקר מסרטים של שנות ה-70?

והבחור הסיני שפתח חפ"ק, עוד לפני שהטיסה המריאה הוא הוציא את כל מה שיש בכיס שבגב המושב וזרק לאנשהו, והכניס: מאק-בוק, אייפד, אייפון 4, בלאקברי(?), משענת צוואר, כיסוי עיניים. אחר כך הוא תפס את שתי משענות הידיים ועוד טיפה, שלף את האייפד, וסינוור אותי במשך שאר הטיסה. (בשלב מאוחר יותר, כשהוא הלך לישון, בדקתי אם במקרה יש לוגו של אפל על כיסוי העיניים. לא, לא היה.) כמעט ולא כאב לי הלב על כך שעיכבו אותו בבטחון בכניסה לארץ.

וכמה צל"שים: הבחורה שעלתה על טיסה מניו יורק ללאס וגאס עם שני ספרים עבי כרס, ואפילו לא שמה את היד על משענת היד המשותפת שלנו; האישה בטיסת הלילה מסאן דיאגו לניו יורק שעוד לפני ההמראה שמה את התינוק עליה במנשא בד כזה, פתחה את החולצה בתוך המנשא, ושניהם הלכו לישון.

---

פורסם בטיולים, נאצה