פילה הלג שונאת אנשים

רגע של עברית וטכנולוגיה | 30/01/2011

לפני כמה ימים יצא לי לשמוע את אלכס אנסקי מדבר. תמיד החשבתי אותו כמישהו עם עברית, נו, מעל הממוצע. אך באותו יום, הזדמן לו לומר כי כתב גלי צהל ראיין אדם זה או אחר "בָּסקייפ". אני כבר מורגלת למדי לשמע סוג ספציפי זה של עילגות, והוא מציק לי בלי סוף, אבל לא ציפיתי לו ממישהו כמו אלכס אנסקי, שטורח כל כך על הטעמים ועל אותיות השימוש.

אבל בחינה קצרה של האנשים שאומרים "חיפשתי בָּגוגל" או "הפייסבוק הזכיר לי" (או "הוא דיבר בָּסקייפ") הראתה לי שלא העילגות הלשונית נמצאת כאן על הפרק. גם אנשים שיודעים שלא מיידעים שם פרטי (והרי שם חברה או אתר הוא שם פרטי) שוגים בכך, למרות שהם לא שוגים בשמותיהם של מותגים או חנויות. למעשה, גם אנשים שהעברית חשובה להם עושים זאת. אז מי הם אותם אנשים? תהיתי.

אין לי אלא להסיק שהעילגות היא עילגות טכנולוגית, בעצם. וש"הגוגל", "הפייסבוק" ו"הסקייפ" שהופכים ל"חיפשתי בָּגוגל" הם לא אחרת אלא קיצור של ביטוי ארוך, תקין לשונית, שהשתרש. כמו שדרישת שלום חמה הפכה לד"ש חם כשהקיצור השתרש. וכאן יש לנו את סימני השתרשותו של הקיצור של "נו, הפייסבוק הזה שהילדים שלי מדברים עליו."

ורק כדי שלא ישתמע מכך שאני סולחת: אם הילדים שלכם לא בני עשרים לפחות (או היו יכולים להיות, לו היו לכם ילדים) אין לכם שום זכות לדבר ככה. וגם אם כן, עדיין מומלץ שלא.

מודעות פרסומת

7 תגובות »

  1. בדיוק זה עלה באיזו שיחת ארוחת ערב עם חברה שמאוד מתעניינת בפרגמטיקה (וכשאני אומרת "בדיוק", אני מתכוונת לפני כשנה). הנחת היסוד באופן כללי היא שדובר ילידי של שפה לא עושה טעויות כשהוא עושה בה שימוש יצרני, אלא הוא מיישם את החוקיות שלה באופן כלשהו, ומה שמעניין זה לגלות מה ההבחנה הרלוונטית (הצגת הטיעון הזו היא לא מאוד מדויקת, כי ככל שיש לי תחום, זה לא התחום שלי. מי שרוצה לתקן אותי מוזמן בהחלט).

    במקרה הזה, המסקנה שהגענו אליה היא ש"פייסבוק", "ג'ימייל" ו"סקייפ" יותר דומים למייל, טלפון או טלויזיה מאשר לוויינט – כלומר, הם נתפסים כשם של מדיום יותר מאשר כשם פרטי. וכאן כל אחד יכול להסתכל על עצמו ולראות אם ההבחנה הזו מתאימה לשימוש שהוא עושה בשפה: למשל, אם להגיע לשלב הווידוי, אני מיידעת את ג'ימייל בהרבה מאוד הקשרים ("פתחתי את הג'ימייל", "דברי איתי בג'ימייל"), אבל את גוגל לא, וזה נשמע לי מצחיק כשאמא שלי עושה את זה.

    תגובה של איילת — 30/01/2011 @ 5:56 PM

  2. זה באמת הרבה פחות משונה עם "הג'ימייל", אני מודה. ועכשיו אני מתחרפנת כדי לנסות להבין אם גם אני עושה את זה… אם כי זה בדרך כלל "הג'ימייל שלי" כי, נו, לכולם יש.

    תגובה של פילה הלג — 30/01/2011 @ 6:07 PM

  3. http://www.dorbanot.com/21420

    תגובה של מיכאל ז. — 30/01/2011 @ 11:26 PM

  4. מיכאל: אם כבר, זו ה'-הבורות, או "ה' אי-הידיעה" שמישהי הציעה בתגובות. והיא בטוח לא התייחסות כמקום – לא מיידעים מקומות. ז"א, לא יושבים לקפה בָּתל אביב.

    תגובה של פילה הלג — 31/01/2011 @ 10:27 AM

  5. בהמשך לתגובתה של איילת – גם "גוגל" מתחיל להיתפס כשם של מדיום, ולא כשם פרטי. במקום להגיד "במנוע החיפוש", אומרים "בָּגוגל". אותו דבר.

    תגובה של רועי רוטמן — 31/01/2011 @ 1:05 PM

  6. איילת, אם אני זוכרת נכון את קורס הבלשנות שלי, הוטעת מעט.

    דוברי אנגלית ילידים לא עושים טעויות כי אין סטנדרט קבוע לאנגלית מולו אפשר לשפוט את השימוש שלהם ולהגדירו כטעות. לכן, לדוגמה אמריקאים אומרים
    went to school
    אבל
    went to the hospital
    בעוד הבריטים אומרים על אותו משקל
    went to hospital
    ואף אחד לא יכול להגיד לאף אחד מהצדדים שהוא טועה.

    אבל זה לא נכון בעברית, כי יש אקדמיה ללשון עברית והיא קובעת נכון ולא נכון. כל סטייה ממה שהאקדמיה הגדירה נחשבת לשגיאה, גם אם הדובר הוא יליד ישראל. עד שהאקדמיה נכנעת, כמובן.

    אני מדגישה שוב שאני מתבססת על מה שאני זוכרת משיעור בלשנות, ואני לא מפורסמת בזכרון שלי, ולכן יש מצב שעכשיו אני מטעה אותך. אם זה המצב, התנצלותי העמוקה.

    תגובה של אירית — 31/01/2011 @ 8:09 PM

  7. אירית: נדמה לי שזה מה שגלעד צוקרמן יוצא נגדו בספר שלו (http://www.am-oved.co.il/htmls/page_184.aspx?c0=19746&bsp=14574 ), אבל גם אני רחוקה למדי מכל המעט עיסוק בבלשנות שהיה לי. (אני כן זוכרת מאמרים שמרותקים לחלוטין מסוג השגיאות שדוברי עברית עושים בתקופות שונות בהיסטוריה…) כמובן שעיקר הבעייה שלי עם האיש זה שהוא נתן לאנשים העלגים ששמעו עליו משהו לנפנף בו כל פעם שמישהו מתקן אותם. שמעתי נאומים חוצבי להבות על איך זכר ונקבה של מספרים זו הגבלה ממסדית וחניקה של הנפש ותקראו אצל גלעד צוקרמן. אל תשאלו.

    רועי: יש משהו בג'ימייל שמאפשר את ההתייחסות הזו, כי בפועל יש הרבה ג'ימיילים. (אני חושבת שיותר נכון לומר לא שאנחנו מתייחסים אליו בתור מדיום, למעשה, אלא שאנחנו פשוט מתייחסים לתיבה ולא לאתר.) ואז "הג'ימייל" הוא "הג'ימייל שלי". כמו שאם תגיד ש"אני קופץ לשופרסל" (מיודע, נו) אף אחד לא יבין מזה משהו אחר מאשר "השופרסל הקרוב לביתי\מקום הימצאי הנוכחי". כי יש איזה אלף סניפים, ברור שצריך יידוע כדי לפרט, אם אם השמטת את הפירוט.

    גוגל זה עניין אחר. גוגל יש אחד. ז"א, לא משנה מי מחפש, כולם עוברים דרך אותו גוגל. (נכון, כל מקדם אתרים בשקל וחצי יגיד לך שבפועל זה שקר.) אין לו את מימד הנתח האישי שלך ממנו – בדיוק כמו שאין לך מטמקא, נרג' או אתר הארץ (השלישי כבר מיודע, אז הוא די ניצל מנושא שיחתנו, אבל נחשו איך כל מני אנשים אומרים את השניים הראשונים?). ולפני שתזדעק ותזכיר שירותי קסטומיזציה כמו iGoogle, אני אשים את כל המזומן שיש לי בארנק על כך שהאנשים שטרחו לקסטם את iGoogle גם לא מיידעים את שם האתר. סתם חשד.

    תגובה של פילה הלג — 01/02/2011 @ 10:20 AM


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: