פילה הלג שונאת אנשים

כמה מעלות טובות לפמיניזם שבשטח

לאחרונה, לאור התסכול הגובר, פוסטים נכתבים ונמחקים פה כמו מים. אבל הנה משהו שעבר את סף העצבים: אחד שבדרך כלל נעים להתדיין איתו ניסה להסביר לי שאם אני אשמור על צניעותי ולא אפריע לאחרים לשמור על צניעותם (בעיקר זה, למעשה) אז אולי אני לא אוכל לנהוג באוטו או להיבחר או להתגייס לצבא (למעשה, זה לא היה הפסד כזה גדול אם לא כל כך הרבה מקומות עבודה היו דורשים "אחרי צבא" כקריטריון) או לשבת במקדימה של האוטובוס או ללכת ברחוב או לעלות לבמה בטקסים ממלכתיים, אבל לפחות אף אחד לא יטריד אותי מינית. כי רק הבורקה היא-היא שתציל ממוות, והמטרה שלה היא לא, חלילה, להעלים אותי אלא להגן עלי מכל אותם אלה שאין להם מספיק שליטה עצמית כדי לא לחפון אותי כשאני עוברת לידם ברחוב. שזה, מסתבר, כולם. גם הגברים החילונים, אלה שכל היום חופנים אותי ברחוב, כי אני לא חייה באידיליה הומניסטית. אה, ובכלל, המצב שלי בחברה החילונית לא פחות גרוע, אז מה אני מנסה להרוס לאחרות שבאות מתרבות אחרת?

אתם יודעים מה? אני אפילו לא אכנס לזה. כי הרבה אחרות, הרבה מהן חכמות ממני (וחלק מהן בעצם גברים) כתבו על זה הרבה. ויותר מזה, הן מתכננות לעשות משהו בנדון.

כתבתי פה בעבר על זה שיש משהו מאוד מגביל בחיפוש אחר הנוסחה למהי נציגות נשית מספקת. מצד שני, אני האדם האחרון שלא יתחיל את החיפוש ב"יותר מכלום", הכלום שיש במקומות כמו בני ברק או ירושלים. אז אולי שלטי פרסומת הם לא בדיוק פאר התרבות להשתלט עליה, אבל יש משהו ממש אלגנטי באופן שבו קמפיין לא מצונזרת מתמקד ביצוג נשי שלא מוכר כלום, רק את עצמו, דרך לוחות המודעות. כמה פשוט.

גם הפוסטר האלטרנטיבי לכרטיס אדי, והנסיון לצעוד באיזור עם המדרכות המופרדות. אותן אלה שנהגתי לייחס להן הרבה פקה-פקה על תיאוריה אבסטרקטית כובשות את הרחוב בסערה. ככה צריך.

אם מישהי (או מישהו) עוד לא ידעה, ביום שישי יתקיימו "ככה לא נראית ערווה", אירועי נשים שרות ברחבי הארץ, תביעה של מקומן הראוי של נשים במרחב הציבורי. אני לא אשיר בהם פשוט כי הזיופים שלי מסוגלים להקים מתים מתחייתם לבדיוק מספיק זמן כדי לעקור לי את מיתרי הקול. אבל אני אהיה שם, אמנם חכמה גדולה, בתל אביב, אבל אהיה. כי אני לא יכולה לצפות ממישהי אחרת לבוא ולתבוע את מקומי בשבילי, כמו שאני לא מצפה לכך גם ביום-ביום. (וגם על הצורך של כל אחת לכבוש את מקומה בעולם בעצמה, בדרכה שלה, כתבתי קצת. ולכן אין לי שום טינה למי שהאירוע הזה דווקא לא מתאים לה, אידאולוגית או סתם לו"זית. אני רק יכולה לומר שהוא מרגיש לי כמו סוג של sit at the table שאיילת עוז מדברת עליו.)

אז נכון, פמיניסטיות, אנחנו לא תמיד מסתדרות. לכן יש בעיות איתי לפעמים, וגם לי איתכן. אבל כשמגיע, מגיע. שאפו.

---

פילה הלג שונאת העמדות פנים

היה יום האישה הבינ"ל שלשום, מסתבר. ואיכשהו אני מופתעת שלא הייתה אף שדולת נשים מחוץ לתחרות מלכת היופי, מכתירה כבשה לזכר ימים עברו. וכמובן שהחדשות הביאו את חיים אתגר, האיש שתפקידו לראות יוטיוב כל היום, כדי לדבר על נשים באינטרנט. ואיכשהו, לא שאני מופתעת, זה נגמר בלהראות קליפים של בחורות כמעט-לא לבושות. זה כנראה היה כדי לרכך את הקהל לקראת ה"חוקרת מגדר" (קרי: דוקטורנטית זועמת) שדיברה אחריו.

לכבוד יום האישה הבינ"ל, גורביץ כתב דבר-מה יפה על ליברליות והשפלת נשים. איפשהו שם הוא שם לינק ל"טור דעה".

בסוף השבוע, פרסמה "נעמי בן עמי" – אם היא אכן קיימת; השם הזה מופיע בגוגל כשמה של מנהלת "נתיב", ובעליל לא מדובר באותה אשה, אם אכן באשה מדובר – מאמר בוויינט, שבו ניסתה להגן על "קווי המהדרין". מדובר בדמות מפוקפקת, שמתיימרת לדבר בשם עמותה או אגודה שאין לה כל זכר – "שדולת הנשים העולמית למען התחבורה המוסדרת" – וב"חדרי חרדים" נטען שמדובר בהמצאה של חסידות גור, הפסיכית שבין החסידויות בכל הקשור למעמד נשים.

(לינקים מן המקור)

אז קראתי את המאמר. אולי כי הייתי חייבת לראות, או אולי כי לא האמנתי שזה יהיה כל כך גרוע. זה כן, אגב. וגם הטוקבקים, אם למישהו היה ספק.

אפילו בלי לנסות לעמוד על משמעותם של קטעים תמוהים כמו "בנוסף לכך, במידה ואכן תיווצר סיטואציה שיקשה לחרדים לנסוע בתחבורה, הציבור החרדי יחפש לעצמו אלטרנטיבה. תיווצר תופעת 'רוזה פארקס' במהדורה חרדית, ומצב התחבורה בישראל יחזור כ-15 שנה אחורנית." (ברצינות, רגע. מה הקשר בין חיפוש אלטרנטיבה לרוזה פארקס, ואיך תתנהג לה רוזה פארקס חרדית? תתעקש לשבת במאחורה של האוטובוס? ומה היה מצב התחבורה הציבורית לפני 15 שנים, חוץ מאשר יותר זול?) יש משהו בטקסט הזה שהטריד אותי מאוד.

אני רוצה דווקא להיטפל (והתנצלותי הכנה לשונאי דרידה שעוד רגע ימרטו את שערות ראשם) לדבר קטן אחר, והוא השימוש הקצת מופרע של הכותב(ת) במרכאות. ספציפית, הטרידו אותי משפטים מסוג זה: "מה שמסכן אלפי מקומות עבודה של 'חילונים' העובדים בחברות התחבורה…" כי הרי, הם "חילונים", אתם מבינים. עם נפנוף הידיים באוויר בתנועת מרכאות. זה רק בכאילו, זה לא חשוב. כל ה"חילונים" ו"חרדים" ו"דתיים" הזה, זה סתם. הרי כולכם יהודים, וזה לגמרי לא ברור לנו למה, בעצם, אתם לא עושים מה שהרבי אומר. (פעם, בנושא ההפגנות בירושלים, בהשתלשלות מייל שכללה בעל תשובה אחד, הוא הסביר לנו שמבחינת רוב החרדים העובדה שמסתובבים בעולם יהודים שלא שומרים שבת וכשרות, זה סוג של חלוקה באפס. תמיד אהבתי את התיאור הזה.)

עכשיו, אני נוטה לחשוב על עצמי בתור אדם סובלני, יחסית. (לא, באמת.) ואני מכבדת את אמונותיהם של אנשים, גם אלה שחילוניים קיצוניים יותר ממני וגם את אלה שפחות. ונכון שרוב האנשים לא יבחרו את מידת הדבקות שלהם במצוות היהדות בתור אחד ממרכיבי הזהות העיקריים שלהם, אבל זה לא אומר שזה לא קיים. ויותר מזה, זה יהיה די נאיבי לנסות להעלים מזה עין. חוץ מזה שאני חושבת שזה פוגעני לומר שכל רגע אפרוץ בתהליך תשובה כמעט-מיידי ואורח-חיי הנוכחי הוא מין העמדת פנים או דבר-מה נמוג… חוץ מזה, זה גם יהיה מוגזם לומר שאין מודעות מתמדת לזה ביחסים בין שני אנשים. בדיוק כמו שאני יודעת של. מערבבת בשר וחלב אבל לא אוכלת חזיר, אז אם אני מזמינה אותה לבשל איתי קרבונרה זה צריך להיות עם חזה אווז, בעוד שכשהולכים עם ש. לאנשהו, צריך מקום עם תעודה. בדיוק כמו שאחת החברות שהיו לי בתיכון הייתה תמיד נמצאת אצלי בבית, אבל בפסח הייתה מציעה לי לבוא אליה כדי שהיא תוכל להמשיך להעלים עין מזה שהבית שלי לא כשר. זה עוד אחד מהדברים האלה שחייבים להיות שם כדי להיות מסוגלים לנהל את האינטראקציה, כמו לדעת שמישהו נפגע משפה בוטה, או שמישהו לא שומע כל כך טוב אז צריך לדבר בקול רם.

המרכאות הללו שוללות את האפשרות לדו קיום. הן מציבות עובדה: הכול העמדות פנים, יש רק דרך אחת אמיתית. רוצים לנחש איזו דרך היא הנכונה, ילדים וילדות? את הפתרון יש לשלוח למערכת, ובין העונים נכונה תוגרל הזכות להיסקל כאפיקורוס להכעיס.

ובנימת סיום, אציין שהחילונים שם במאמר הם "חילונים". הרפורמיות הן באמת רפורמיות. שלא נשכח רגע מי השטן שצריך להדיר מעמנו.

---

רשמים מיום כיפור

אתמול בצהריים, ברחוב ליד הבית שלי, נרשמה הסצנה קורעת הלב הבאה: איש לקח אופניים עם כיסא ילד מחובר אליהם והתחיל לגלגל אותם במורד הרחוב. לא רחוק מנקודת מוצאו, ילד בן אולי שלוש התחיל למרר בבכי. האיש ישר הסתובב וחזר. בינתיים, אישה הרימה את הילד הבוכה על הידיים.

"לא, זה בסדר, חמוד," היא אמרה לו. "זה רק ליום כיפור. הוא יחזיר אותם ישר אחרי!" ובכל זאת הילד לא נרגע. ההורים הלכו איתו לכיוון אחד, והאיש עם האופניים לכיוון השני. והילד לא הפסיק לבכות עד שיצא מטווח הראייה שלנו.

בלילה הלכנו עד גשר ההלכה והסתכלנו על איילון. באיילון דרום היו שלושה תיירים אמריקאים עם שני כלבים שהרימו חצובה באמצע הכביש והצטלמו. הבחורה הרימה את החצאית למצלמה. באו כמה מכוניות והם ברחו, אחד הכלבים על הידיים ואחד הולך לידם. כל כך פחדתי שהוא ירוץ פתאום אחרי האוטו וידרס. אבל הוא לא רץ.

שני אנשים על אופניים רצו אחרי כלב, עצרו ושאלו אם ראינו מישהו שמחפש כלבה. אנשים טובים.

היום בצהריים, מתחת לגשר רוקח בנתיבים של נמיר שנוסעים צפונה היה טורניר רולר הוקי. מגניב לגמרי.

ופעם ב- אמבולנס עובר.

פשוט דבר אחד שאני חייבת לשאול: למה ביום כיפור אנשים נוסעים עם ארבעה וינקרים דולקים? ילדים על אופניים לא ישימו לב לזה שאתם עם עוד קצת הבהוב בנוסף ל-, אתם יודעים, פנסים של אוטו עם רעש של אוטו שמגיעים. וזה לא שזה מזהיר את השלוש מכוניות האחרות באיילון. עכשיו, עובדים זרים וערבים לא מדליקים וינקרים כשהם נוסעים. רק יהודים. זו איזושהי תרופת מצפון שלא שמעתי עליה?

---

פילה הלג שונאת את חוסר הכבוד של החרדים

אבא פיל שלח אותי ביום שלישי בבוקר לגלי צה"ל לשמוע את אילה שעשוע-מירון, הרבה של הקהילה הרפורמית בראש העין, מתראיינת אצל רזי ברקאי על הביטול של מפגש של ילדי בר מצווה של בית הכנסת הרפורמי בראש העין עם ילדי אקי"ם. הממונה על המועצה הדתית ישב על הקו וצעק על "הכת הרפורמית" ועל זה שהיא מזמינה אנשים בלי שכל, אבל עדיין אין לה את הזכות לרוץ אליהם ולהניח להם תפילין.

שוב מצאתי את עצמי רוצה לכתוב פה משהו, ושוב חיפשתי לינק לאיזשהו אתר חדשות. זה קרה גם פעם, כשרציתי להשתמש בהתעללויות שעוברת הקהילה הרפורמית בראש העין כדוגמה לפוסט אחר, ולא מצאתי ולו אזכור. אני יודעת שזה פאסה לקטר על כמה כפיה דתית מציקה לי כחילונית (והיא לא מציקה כל כך) אבל נראה לי שדווקא זה מסביר יותר טוב מכל דבר אחר מה מפריע לי. והוא לא מפריע לי כחילונית, הוא מפריע לי כמישהי שמאמינה שלכל אחד מותר להאמין במה שהוא רוצה, זה פשוט מנומס לא להפריע אחד לשני בתהליך.

לימדו אותי פעם שעשרת הדברות נחלקות לשתיים – מצוות שבין אדם למקום, ומצוות שבין אדם לחברו. ואלה שבין אדם לחברו חשובות הרבה יותר. אז בזמנים אלה, כשלטובת החרדים מלבישים ילדות בנות 12 בשקים ומגרשים את הנשים ממקהלת הכנסת משירת התקווה (עוד מעט יפסיקו לשיר את התקווה, הרי המילים שלה אופנסיביות לחרדים) כקיום מצוות אדם למקום, בואו נבדוק את יחסי אדם לחברו. או שאולי "חברים" שלהם אלה רק חרדים אחרים, לא בטוחה.

די מזמן, השאלתי דרך השרשרת המקשרת של אנשים את קלסר העתונות של אילה שמכיל את התיעוד של העיתונות המקומית של ראש העין ופתח תקווה של השתלשלות האירועים. אני אנסה להציג אותם פה, פשוט כי אף אחד לא הציג אותם בשום מקום. סרקתי את הכל, פחות או יותר, ונראה לי שבהיעדר במה אחרת, אני פשוט אשתמש בזאת. אני חייבת להתנצל על איכות הסריקות, הן קצת מזוויעות. אבל זה הסורק שהיה לי.

ההתחלה

לפי אתר הקהילה "בבת עין" הוקמה בראש העין בספטמבר 2004. בהתחלה המפגשים התקיימו בבתים פרטיים. אחר כך הם נפגשו כל ערב שבת ראשונה של החודש בסטודיו למחול באחת השכונות החדשות בעיר. בשנת 2005 החליטה הרבה של הקהילה (לא רבנית, רבנית זו אשת הרב) לפרסם את פעילות הקהילה בחגי תשרי. בשנת 2006 עלו לתורה שלושה בנים ראשונים, ושתי בנות.

כמובן שאני קצת לא אובייקטיבית פה, יש לי חברים ומשפחה בקהילה הזו. ונכון שב-2004 כבר לא גרתי בראש העין, אבל לפחות לא שמעתי מאף אחד מהם שום דבר נורא על היחס שהם מקבלים. לא, רגע, רב בתי הספר של ראש העין פעם אמר לחברה רפורמית של אחותי שהיא לא יהודיה, וממזרה וכאלה דברים. אבל נדמה לי שזהו.

שנת 2007

כבר עברה כמעט שנה מאז שאני מתכוונת לכתוב את זה. קלטתי את זה רק עכשיו, כשראיתי שכל המאמרים הם מיוני עד אוגוסט ב-2007.

בכל אופן, בשנת 2007 הקהילה התחילה לעשות דברים קצת יותר בולטים לעין. קורס ילדי הבר\בת מצווה התחיל לעשות פעילויות מחוץ לקהילה, אנשים הגיעו במיוחד כדי לעלות לתורה, דיברו על הפעילויות שלהם. כהוכחה, הנה כתבה כמעט ואובייקטיבית על המצב המתחיל להתחמם בעיתון פתח תקווה.

אחר כך, התחילו במלחמה. קודם כל על ידי הכלי הקונבנציונלי – תושבים ליד המבנה המשמש כבית כנסת. הקהילה, בשנתיים האחרונות, מתכנסת במתנ"ס עירוני באחת השכונות החדשות בראש העין (הערת המחבר: שכונה "חדשה" לא אומר שכונה "חילונית", פשוט חדשה.) אז למה לא להתלונן על הרעש ובעיות החניה שהרפורמים עושים להם ביום שישי בערב? הרי כוווווווווולם יודעים שרפורמים נוסעים בשבת. אבל גם לזה נגיע.

הטענות די מופרחות, בהתחשב בזה שלמתנ"ס יש חניה משלו, ובכל זאת לא מדובר במאות אנשים במאות מכוניות. צעירים שיכורים בשישי בלילה עושים שם יותר רעש ומסכנים את הציבור קצת יותר. וכן, כמו שענה ראש העיר, (חילוני, דרך אגב, שזה קונספט חדש למדי. נראה לי שאף אחד לא היה מעז כשראש העיר עוד היה דתי. ועוד אותו אחד במשך 20 שנה.) באמצע השבוע יש שם חוגים ויותר תנועה. לכל הרוחות, האנשים האלה גרים ליד מתנ"ס. זה כמו לקנות דירה מעל גן ילדים ואז לדרוש שיסגרו אותו כי הרעש מפריע.

עוברים להם חודשיים, בהם בית הכנסת ממשיך לפעול. לא עבד דרך הסדרי התנועה? ננסה את בתי הספר.

הנה מכתב ששוגר לרב הראשי של ראש העין:

תוכנו, פחות או יותר: אוי לא! על חשבון שעות הלימודים הרפורמים המפחידים האלה שמעלים בנות לתורה מדברים לנו עם הילדים! וראש העיר מרשה להם! תעשה משהו!

אתם רואים למה בארצות הברית מקפידים על הפרדת דת מדינה? כי האינסטינקט הראשון שלי הוא לומר, וואלה? אז גם שהחרדים לא יבואו להניח לתלמידים תפילין מחוץ לתיכון העירוני. או ללמד על חגים בבית ספר יסודי. ובכלל, שיקצצו את רב בתי הספר. זה רק יחסוך כסף. אתם לא רוצים לדעת כמה הוא מרוויח בחודש. או כמה כסף עולה לעיריה חשבון הטלפון שלו.

כמובן שזה לא מה שהפריע למישהו. אולי כי המכתב עצמו קצת מגוחך, ואולי כי רב העיר היה כל כך עסוק בדברים אחרים. אין לדעת. אז בינתיים, הקהילה הרפורמית הספיקה לקיים עוד שני אירועים מתוקשרים להפליא, שניהם מפגשים בסדרה שנקרה "אמן ואמונה", בה הוזמנו אמנים ישראלים לדבר על האומנות שלהם והקשר שלהם ליהדות. המפגש הראשון היה עם שלמה גרוניך:

ומה אתם חושבים שקרה? דמיינו לעצמכם: בפנים, שלמה גרוניך מדבר על איך הוא חזר בזמן האחרון להלחין שירים מתהילים, יושב קצת על הפסנתר ומתפרע. בחוץ? הפגנה.

התמונה היא, ככתוב, תמונת ארכיון. ההפגנה בפועל היתה קצת פחות שקטה. אבל נחזור לזה בעוד רגע.

בינתיים, בעיתונות הקצת פחות מקומית (מקומון פתח תקווה, העיר הגדולה של ראש העין):

בעוד ששאר המאמר קצת פחות מעניין, שימו לב שהרפורמים מוגדרים פה "חילוניים"…

ולמי שתהה איך נראה אותו "קול זעקה חמורה", הנה הוא:

שימו לב לבאזוורדז: "הכת הרפורמית", "נטע זר בישובינו", "שיתחשבו ברגשות הציבור הדתי"… וכמובן, "ידברו על ליבם שיש מספיק בתי כנסת". זה לפחות נכון. תראו כמה חתימות אספו של רבנים בעיר. בעצם, רובם בפתח תקווה ורמת גן ובני ברק. האם זה בגלל שרוב הרבנים בראש העין (ויש מספיק, תודה) רבו אחד עם השני ולא מדברים? המממ.

השמצות

עכשיו מתחיל הכיף האמיתי.

קודם היו פה כמה כתבות מעיתון אינדקס, המקומון של ראש העין. אפשר היה לחשוב מלהסתכל עליהן שהוא עיתון יחסית סביר. זאת אומרת, חוץ מלשים תמונת ארכיון על ההפגנה נגד הרפורמית, הם עוד לא עשו שום דבר רע.ואז הגיע רזיאל אחרק, עורך עיתון אינדקס, וסיפק לנו את הפנינה המופלאה הזו:

תקראו. לא, באמת. זאת אומרת, "והרפורמים בארץ מגיירים בפקס." נו, באמת. או צמד המשפטים המעניין, "אפשר יהיה לפתור נושא זה על שולחן המשא ומתן," ו"ראש העיר הבטיח מימון למוסדות דתיים." הממ, בוטה מדי, לא? תשלמו לנו מספיק, וניעלם לקצת זמן. נשמע הגיוני.

אבל זו כמובן רק דעתו המתבוללת של אדם לא דתי מספיק. (תראו את התמונה שלו! לא רואים את הכיפה!) אז כדי שלא יהיו שום ספקות, פתאום צמח לו מקומון חרדי בעיר. כן, כן, גליון ראשון. ומה, במקרה היה השער שלו?

האמת, יש סיכוי שזה כבוד לא קטן שיקימו לכבודך מקומון שלם. לא חושבים?

אז הנה להן שתי הכתבות מהגליון הראשון של "בגובה העין":

ועוד, בסופו על העיתון היה לו מעין "מאמר מערכת". הם קראו לזה "מהרהר בקול". למרות שהוא לא מהרהר בקול. הוא כותב על דף. זה די בשקט, אלא אם הוא מהאנשים האלה שמדבר אל עצמו בזמן שהוא כותב. או שהוא הכתיב למזכירה. או שלח למערכת העיתון קלטת…

"בגובה העין" עוד המשיך והוציא גליון שני ובו כתבה זו עם קצת "עובדות" על הרפורמים:

40% מהרפורמים הצהירו שלא ירגישו שאירעה להם כל טרגדיה אם מדינת ישראל תושמד.
(רק לשם ההגינות, כמה אחוז זה מהחרדים?)
40% מהרפורמים אינם יהודים במוצהר
20% מהרבנים אינם מאמינים באלוהים
60% חוגגים את חג המולד
59% הולכים לעבודה ביום כיפור
53% נישאים לבני זוג לא יהודים (זה כנראה כל כך חשוב שזה מצויין פעמיים בשני ניסוחים, אחד אחרי השני.)
הרפורמים מקיימים טקסי בר מצווה לכלבים בתוך בית הכנסת

אבל אם אלה אינם מספקים, הנה עוד כמה פליירים עובדתיים שחולקו בראש העין:

31% מהראביי'ס הרפורמים אינם מאמינים באלוהים (הממ, מעניין למי מהשניים יש מקור יותר אמין)
רק 10% מאמינים לפי התפיסה המקובלת (מה זו לעזאזל "התפיסה המקובלת"?)
80% מהרפורמים אינם עורכים לבניהם חגיגת בר מצווה
68% אינם מדליקים נרות שבת
44% אינם עורכים סדר פסח
ישנן קהילות רפורמיות עם רוב נוצרי
"התנועה הרפורמית היא הצעד הראשון של היהודי אל הנצרות"

הטקסים הרפורמים הם בנוסח אמריקני-פרוטסטנטי
הרפורמים אינם הזרם היהודי-דתי הגדול ביותר בארה"ב, כיוון שאינם לגמרי יהודים
רפורמים הם חילונים הטוענים כי הם מקיימים מצוות
זכות הרפורמים להתהל ככל עדה במדינה דמוקרטית. פשוט אסור להם לטעון שהם יהודים. גם לא ליהודים משיחיים, למקרה שמישהו תהה.

אז כדי לוודא שהציבור יפחד מכל מי שיש לו קשר לרפורמים המסוכנים האלה, דאגו לחלק את כל הפליירים האלה בתיבות דואר, בבתי ספר, ברחוב.

זמן עבר, ורוב הדברים דעכו. רפורמים המשיכו להתפלל, חרדים המשיכו לשנוא. ואז הגיע עוד אירוע מתוקשר למדי, עוד הרצאה של "אמן ואמונה", הפעם עם מאיר שלו. ההרצאה נקבעה להתקיים באולם גדול במתנ"ס אחר בראש העין, לא זה שבו הקהילה מקיימת את מפגשיה. חרדים הקימו קול זעקה, והאולם נלקח מהם. הם מצאו מקום אחר, והובטחה הפגנה ענקית ואיומה אם המפגש יעיז להתקיים.

אני הייתי במפגש הזה, במקרה. בעיקר כי אני אוהבת את מאיר שלו. ולא היתה הפגנה איומה, כי המפגש היה בערב ט' באב.

הייתם חושבים שזה אומר שמישהו התייאש. ברור שלא. הרי זה יהיה חילול קודש להפסיק להלחם בכופרים האלה שמתחזים ליהודים. אז נכון, אחר כך חזרו לשיטות הישנות של לדרוש מהם לפנות את המקום שהם משתמשים בו כי הם השיגו אותו בצורה לא חוקית.

אחר כך גם היה את הסיפור שדובר עליו ברדיו ביום שלישי, ילדי קורס בר\בת מצווה של הקהילה היו אמורים לעשות קומזיץ עם ילדי אקי"ם. מישהו, ואני לא אנקוב בשמות, התקשר להורים של כל הילדים בקבוצה והבהיל אותם עד שהם ביקשו לבטל. אלה שהם עבור החרדים "אנשים בלי שכל" לא יכולים לקבל אפילו יום כיף, כי חוששים לנפשם, שמא יטבילו אותם לנצרות פתאום.

זוכרים לפני כמה חודשים, כשהייתה פצצה שפצעה נער ממשפחה של יהודים משיחיים באריאל? או הילדה שזכתה בחידון התנ"ך וניסו למנוע ממנה להשתתף בחידון התנ"ך העולמי כדי שלא תטמא את היהדות? כל ההתרחשויות סביב "בבת עין" הן לא משהו חדש או ייחודי. אבל אף אחד לא מדבר על דברים כאלה. למה? אולי פחד. אולי חוסר רצון לתת לבורות שכזו במה.

אבל בכל זאת. מישהו צריך לומר משהו.

(הא, יצא קצת ארוך. לא נורא.)

---

פילה הלג נגד הכפיה הדתית

אחרי הפרסומות של "קצין וג'נטלמן" ו"קצין ודוקטור" הגיע גם תורן של פרסומות "קצין ומאמין" ברדיו. בואו לישיבה שלנו ותהיו גם קצינים בתפקיד כזה או אחר. אני חושבת שזה לא היה מטריד אותי בכלל אם הג'ינגל שלהם לא היה כל כך מעצבן. אבל בגלל שזה מטריד אותי, הייתי חייבת לתהות אם מדובר על דרך לשכנע דתיים להתגייס. אבל לא, הפרסומות הן בגלי צה"ל, לא בדיוק רדיו קול חי. מה שגרם לי לחשוב שזו דרך לשכנע דתיים לא חרדים להתגייס בצורה שתשמור אותם בתלם. "התלם" מאד חשוב אחר כך כשהחרדים הופכים לכח מאורגן לוחם. ולא, אני לא מדברת על הנח"ל החרדי.

יכול להיות שזה בגלל שביליתי יותר מדי שנים מעצבות של חיי בחו"ל – אני מאמינה גדולה בכך שאיש באמונתו יחיה. הדתיים שומרים שבת ומצוות בזמנם החופשי, הכופרים יוצאים לחגוג בשישבת, והחרדים מוכרים מצלמות. כולם נחמדים אחד לשני כשהם נפגשים ואף אחד לא טס באל על כי הם יקרנים. אבל כמו שגיליתי לאחרונה, כמו ש"איש באמונתו יחיה" הוא לא באמת הפסוק המקורי, ככה גם המציאות היא לא בדיוק האידיאל.

אני מבינה את הסיבה לכך שרחובות מרכזיים בבני ברק נחסמים לתנועה בשבת. למרות שהכביש ציבורי ובלה-בלה אחר שמנסים להלחם בהם איתו, אני מבינה. אני אפילו מוכנה לוותר על הקיצור דרך הממש טוב לרמת גן דרך בני ברק כשאני נוסעת לסבתא שלי בשבת. אני מכבדת את שמירת השבת שלהם, ואת זה שהם לא רוצים להידרס בהליכת שבת או שיהיה רעש שיפריע להם ביום שמיועד למנוחה ותפילה.

אני פשוט לא מתיימרת להבין את הסיבה שתגרום לילד חובש כיפה לזרוק אבנים על רכב של יהודים שנוסע בשבת, כדי להציל אותם מעצמם ולגרום להם לשמור מצוות. אני יודעת שזה בניגוד לפסקי הלכה של רבנים וכל זה, אבל עדיין. מאיפה לדעתכם נכנס לילד הרעיון שצריך לעשות הכל, אפילו לסכן חיי אדם, כדי – לא לשמור בעצמו על השבת – אלא לשמור על השבת כאילו היא ישות שצריכה הגנה?

אז אני מוכנה לקבל את הטענה שאומרת שכמעט שני שליש מתושבי ישראל הלא-ערביים שומרים מסורת בדרך זו או אחרת, אז בשבילם נכבד את השבת. אף אחד לא יפתח מסעדה לא כשרה במרכז בני ברק, אף אחד לא יפתח את החנות שלו בשבת באמצע אלעד או בכפר חב"ד, ובחורות שהולכות בגופיות במאה שערים ומתפלאות שזורקים עליהן חיתולים מהחלונות לא ממש צריכות להתפלא.

אבל מה עם קצת התחשבות בכיוון ההפוך? ההבנה והכבוד צריכים ללכת רק בכיוון אחד, כי אני טועה והם מאמינים באמת האחת? הם צודקים וכולם צריכים להסכים? למה אני צריכה לספוג גידופים של חרדי שנעמד באמצע רחוב בוגרשוב בתל אביב, בדרך לים, וצועק עלי שאני לבושה לא צנוע? (ואתם יודעים מה? לבשתי חצאית ארוכה וחולצה ארוכה באותו זמן. פאק יו.) למה אסור להאמין באלוהים בשום דרך חוץ מזו שהם מרשים, בלי לספוג אלימות מכל סוג אפשרי? ולמה זה מפריע למישהו אם קיבוץ רוצה להפעיל את הסופר שלו בשבת? או שבתל אביב יש רשת של סופרמרקטים שאמנם לא מוכרת שרצים לכופרים, אבל כן פתוחה בשבת?

אבל לא. הם צריכים את החופש לעשות את מה שהם מאמינים. אנחנו צריכים את החופש לעשות גם את מה שהם מאמינים. (תאמינו לי, אם תהיה מדינה בעולם שבה חלק מהשלטון היה מחליט שצריך לכפות על יהודים לעשות משהו לפי אמונת התושבים, נניח לגלח את הזקנים או להוריד את הכיפה כשהם הולכים ברחוב, כי הדבר עשוי לפגוע ברגשות תושבי ארץ שקרכלשהו האדוקים, היתה קמה כזו זעקה בקהילה היהודית בכל העולם שלא היתה נרגעת עד שזה היה מפסיק… ולפני שאתם מעלים את צרפת, המחלוקת שם היא בבתי ספר ציבוריים. כמה אתם רוצים להתערב שגם ככה כל מי שהיה איכפת לו כבר לומד בבית ספר פרטי, עם סבירות בינונית לבית ספר יהודי?)

ומה קורה אם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים? בני הישיבות חדורי המוטיבציה, כל אלה שב"תלם" שמתווים הרבנים, מתגייסים בהמוניהם (לא לצה"ל, חלילה), והופכים לכח החרדי הלוחם, כמובן.

---

ויאמר הרב, "חברת שקר פוגעת בנו, כי היא פועלת בשבת, למרות שלא באיזורנו או מנסה למכור לנו את מוצריה. ארור יהיה בעל החברה!"

ויאמרו חסידיו, "אמן!"

ויאמר הרב לבעל החברה, "עצור בך מעסקיך בשבת, יהודי אתה."

ויאמר בעל החברה, "עזבו אותי באמאש'כם."

ויאמרו חסידי הרב, "אבוי! הנעשה בו כבפושע נבזה?"

ויאמר הרב, "טוב."

ויפרסמו חסידי הרב את שמות כל עסקי האיש, וכל עסקי משפחתו, וכל ספקיו וחבריו, ויעשו חרם כמו בכיתה ב', וימוטטו את האיש כלכלית.

---

מוסר ההשכל? תקנו ב-AM-PM, ולא רק כשנגמר החלב בשבת, ותתדלקו בדור-אלון, ולא רק כי יש להם הנחת חבר, ותקנו באלונית, ובעדן טבע מרקט, ובמגה, ובשפע שוק. ולא רק כי מדובר בחנויות טובות מלכתחילה. כי אלא אם אני טועה, ומר וייסמן ניסה לפתוח סניף של AM:PM במרכז בני ברק (למרות שיש אחד ברמת גן, בז'בוטינסקי, אז אולי הוא חורה להם עד מאד) אז אף אחד לא עשה להם שום דבר. אף אחד לא מחלל את השבת שלהם, רק של עצמו. ואני הולכת להילחם על הזכות לחלל את השבת של עצמי כמה שאני רוצה, בדיוק כמו שהייתי מכבדת את הזכות של אחרים לשמור את השבת שלהם.

---