פילה הלג שונאת אנשים

כמה מעלות טובות לפמיניזם שבשטח

לאחרונה, לאור התסכול הגובר, פוסטים נכתבים ונמחקים פה כמו מים. אבל הנה משהו שעבר את סף העצבים: אחד שבדרך כלל נעים להתדיין איתו ניסה להסביר לי שאם אני אשמור על צניעותי ולא אפריע לאחרים לשמור על צניעותם (בעיקר זה, למעשה) אז אולי אני לא אוכל לנהוג באוטו או להיבחר או להתגייס לצבא (למעשה, זה לא היה הפסד כזה גדול אם לא כל כך הרבה מקומות עבודה היו דורשים "אחרי צבא" כקריטריון) או לשבת במקדימה של האוטובוס או ללכת ברחוב או לעלות לבמה בטקסים ממלכתיים, אבל לפחות אף אחד לא יטריד אותי מינית. כי רק הבורקה היא-היא שתציל ממוות, והמטרה שלה היא לא, חלילה, להעלים אותי אלא להגן עלי מכל אותם אלה שאין להם מספיק שליטה עצמית כדי לא לחפון אותי כשאני עוברת לידם ברחוב. שזה, מסתבר, כולם. גם הגברים החילונים, אלה שכל היום חופנים אותי ברחוב, כי אני לא חייה באידיליה הומניסטית. אה, ובכלל, המצב שלי בחברה החילונית לא פחות גרוע, אז מה אני מנסה להרוס לאחרות שבאות מתרבות אחרת?

אתם יודעים מה? אני אפילו לא אכנס לזה. כי הרבה אחרות, הרבה מהן חכמות ממני (וחלק מהן בעצם גברים) כתבו על זה הרבה. ויותר מזה, הן מתכננות לעשות משהו בנדון.

כתבתי פה בעבר על זה שיש משהו מאוד מגביל בחיפוש אחר הנוסחה למהי נציגות נשית מספקת. מצד שני, אני האדם האחרון שלא יתחיל את החיפוש ב"יותר מכלום", הכלום שיש במקומות כמו בני ברק או ירושלים. אז אולי שלטי פרסומת הם לא בדיוק פאר התרבות להשתלט עליה, אבל יש משהו ממש אלגנטי באופן שבו קמפיין לא מצונזרת מתמקד ביצוג נשי שלא מוכר כלום, רק את עצמו, דרך לוחות המודעות. כמה פשוט.

גם הפוסטר האלטרנטיבי לכרטיס אדי, והנסיון לצעוד באיזור עם המדרכות המופרדות. אותן אלה שנהגתי לייחס להן הרבה פקה-פקה על תיאוריה אבסטרקטית כובשות את הרחוב בסערה. ככה צריך.

אם מישהי (או מישהו) עוד לא ידעה, ביום שישי יתקיימו "ככה לא נראית ערווה", אירועי נשים שרות ברחבי הארץ, תביעה של מקומן הראוי של נשים במרחב הציבורי. אני לא אשיר בהם פשוט כי הזיופים שלי מסוגלים להקים מתים מתחייתם לבדיוק מספיק זמן כדי לעקור לי את מיתרי הקול. אבל אני אהיה שם, אמנם חכמה גדולה, בתל אביב, אבל אהיה. כי אני לא יכולה לצפות ממישהי אחרת לבוא ולתבוע את מקומי בשבילי, כמו שאני לא מצפה לכך גם ביום-ביום. (וגם על הצורך של כל אחת לכבוש את מקומה בעולם בעצמה, בדרכה שלה, כתבתי קצת. ולכן אין לי שום טינה למי שהאירוע הזה דווקא לא מתאים לה, אידאולוגית או סתם לו"זית. אני רק יכולה לומר שהוא מרגיש לי כמו סוג של sit at the table שאיילת עוז מדברת עליו.)

אז נכון, פמיניסטיות, אנחנו לא תמיד מסתדרות. לכן יש בעיות איתי לפעמים, וגם לי איתכן. אבל כשמגיע, מגיע. שאפו.

---

מרררר.

מה יש בה, בהרגשה הזאת שזה בסדר שרמסו אותי ודרכו עלי, אני הייתי בסדר אז אפשר לעבור לסדר היום?

---

פילה הלג לא שונאת את הצורר האמריקאי

הגילוי הנאות השייך לפוסט הזה הוא כי הפילה בילתה ארבע שנים משמעותיות מחייה, החובקות יסודי, חטיבה ותיכון, במערכת החינוך האמריקאית. התרבות האמריקאית טבועה בה היטב. ולרוב היא אפילו לא מתביישת בזה.

ארוחה חברתית-משהו שהייתי בה לאחרונה התלקחה לוויכוח סוער על "כמה האמריקאים האלה צבועים וטפשים". הביטוי הנ"ל, באינספור ווריאציות ומלווה בדוגמאות מבערך חצי שנה של נסיון, הגיע משני אנשים שחזרו לפני חודשים מספר מחצי שנה של מכירות בקניונים בארה"ב. אני מודה בקיומה של "הצביעות" האמריקאית, זו של אפס-למאה של הטון הנחמד והחיוך. אני כבר לא טובה בלתחזק אותו, את הטון המחוייך, ושיחות ארוכות כאלה מעייפות אותי היום. אבל אני חייבת לומר שאני מעדיפה אותה פי אלף מהצביעות הישראלית, זאת שבה כועסים על כולם כי הם נורא לא בסדר, כי אם הם יהיו לא בסדר, לך לא יהיה את מי לדפוק.

אבל דווקא אותם אלה שנהנים לנסוע לתרבות שומרת החוק וההולכת בתלם, כי קל כל כך לעשות בה כרצונך, לא יגנו עליה. הם יזלזלו בה. אותם אנשים שמספרים איך עמדו ושיקרו "כמו שהם לא שיקרו בחיים" לשירותי ההגירה האמריקאיים שניסו לתפוס אותם בקטנות (החארות האלה) כי היה ברור להם שאלה באו לפה לעבוד, כאשר תשאל אותם למה, בעצם, החברות האלה של העגלות בקניונים מביאות ישראלים, לפעמים עם ניירות ולפעמים בלי, כדי לעבוד, השאלה נראית להם לחלוטין לא רלוונטית, ולפעמים גם לא לעניין. ישראלים רוצים לעבוד עם ישראלים, הרי. בדיוק כמו שישראלים רוצים לטייל עם ישראלים. אז הם יביאו ישראלים כדי לעבוד איתם. או שהרי ישראלים זה דבר אקזוטי, אז הם מושכים יותר בתור הנציגות הפרונטלית של דברים כמו מוצרי ים המלח או תמונות של ציירים ישראלים.

זה לא עולה בדעתם, או יותר נכון, הם לא נותנים לזה לעלות בדעתם, שהסיבה שמביאים אותם בכמויות מסחריות, תוך סיכון של כלא וגירוש, זה כי במאכריות פשוטה, התרבות האמריקאית מפסידה לתרבות הישראלית לפני שהישראלי בכלל התחמם. שתפקידם, בעגלה הזו בקניון, היא להכניע את האמריקאי בכוח הזרוע, במלחמת מוחות. לרמות.

לפני שנים מספר, ישב לידי בטיסה מניוארק לתל אביב בחור, איני זוכרת את שמו, שבדיוק סיים שלושה חודשים של עבודה חוקית בעגלות (מסתבר שיש כזאת. מסתבר שיש גם עבודה שמספרים לישראלים שבאים לעבוד בה שהיא חוקית, ואחרי כמה שנים כשהם מנסים שוב להוציא ויזה לארה"ב מסתבר להם שהם מנועים מלהיכנס כי שירותי ההגירה יודעים שהם עבדו בלי אישור – כי בניגוד לאנשים שבאים באופן לא חוקי, הם חשבו שהם בסדר ולא היו דיסקרטיים.) והוא סיפר לי במשך הזמן עד ההמראה – אני ישנה כמו אבן בטיסות כדרך קבע – על העבודה שלו שם. הוא עשה רושם של בחור עם אינטיליגנציה בלתי-רגילה, בעיקר בגלל היכולת שלו להסתכל בצורה יחסית אובייקטיבית על כל העניין. זה מעניין, הוא אמר, בכמה שבועות הראשונים. מעניין המשחק מוחות שמלמדים אותך להשתמש בו כדי למכור. איך אתה מסובב את האמריקאים. מה הרגעים החלשים שלהם, כשהם נפתחים לגבי עצמם, או כשאתה נפתח לגבי עצמך, או כשהכסף שלהם או הכרטיס שלהם כבר אצלך ביד, הרגעים שהופכים מכירה של חמישה דולר למכירה של חמישים דולר. דברים שכשאתה מתאר אותם ככה, בשפה פשוטה, מרגישים על-סף הפלילי.

הוא סיפר לי גם על שטיפת המוח. כי כל יום העבודה אתה עם ישראלים, וגם אחרי יום העבודה, ודואגים שלא תפתח סימפתיה לאוייב. שתרגיש תמיד שמה שאתה עושה מוצדק, או במקרה הגרוע ביותר הוא כמו לדרוך על נמלה. לא נחמד אבל סתמי. הם טפשים וצבועים, וזה מצווה לנצל אותם. הרי אנחנו חיים בארץ קטנה מוקפת אוייבים ועברנו שואה. והם לא.

דבר ראשון שמלמדים אותם זה לדקלם שלאבד את האפשרות להיכנס לארה"ב, לשנה, לעשר שנים, או לכל החיים, זה בכלל לא הפסד, ואדם יחיה גם בלי לנסוע לשם אף פעם. וגם אם ימנעו ממך ויזות אחרות בגלל זה, זה בסדר. לכמעט שום מדינה שרוצים לטייל אליה לא צריך ויזה. בלי חשיבה קדימה, בלי מה-יקרה-אם של נסיעות עבודה, משפחה שתעבור לגור שם וצריך לבקר. דקלום של אז-מה. למה מי הם האמריקאים האלה בכלל שהם חושבים שכל העולם רוצה לבוא אליהם? ואם יהיה צריך יום אחד, זה רק עניין של קשרים. נמצא דרך מי להסתדר. יש אנשים שהסתדרו. כולם מכירים מישהו שמכיר מישהי שסידרו אצלה הכל אחרי מצב כזה, אחרי שהיא כבר הייתה מנועה מלהיכנס לארה"ב. שני החבר'ה שהתווכחתי איתם דיקלמו את כל זה להפליא, השלימו את המשפטים אחד של השני, ממש.

אחר כך, כמה צבועה בדיוק אותה תכונה שהם מנצלים באמריקאים: הנימוס שלא מאפשר להם לומר לך ללכת להזדיין כשאתה מתנפל על אחד משום מקום ומתחיל למרוח עליו דוגמיות של מוצרים לפני שיש לו את היכולת להסב את המבט ולהימלט. הם מסוגלים פשוט לשקר לך בפרצוף, אנשים מבוגרים ומכובדים, אמרה הבחורה. זה פשוט מחליא. היא סיפרה על אישה שהתחילה לגמגם בשלב שבו הם ניסו לסגור את המכירה, ובסוף נחתה על התירוץ הבוודאות-שקרי, "אין לי ארנק". אולי הייתם אגרסיביים קצת איתה, שאלתי. "אני?! אני נראית לך אגרסיבית?!" אבל כמה דחוקה לפינה צריכה אישה להיות שהמוצא היחיד שלה, בלי לשבור פאסון של נימוס, הוא לשקר שאין לה ארנק? כמה חבילות כבר מועמסות לה על הידיים, כשהיא לא לחלוטין מבינה איך היא בעצם הגיעה לאינטראקציה עם האנשים האלה מלכתחילה?

ורק לשם הפינאלה, כמה ירודה התרבות שלהם: הילדות שלהם בהריון, אצלם בבתי ספר מכות וגם יש גלאי מתכות בכניסה לכל בית ספר, והם טפשים כמו נעל. אנחנו, ברור שאנחנו עליונים עליהם. בגלל זה מותר לנו לבוא אליהם, להפר את החוק שלהם, ולרמות אותם. סליחה, לבוא לשם ולהתפרנס מהם. רק חסר פה איזה משפט על צוויון האל, וזה היה קולוניאליזם-עגלות.

הוויכוח הזה, שהיה סוער למדי, כשכל טיעון של הצד הפרו-אמריקאי נפל על אזניים ערלות, המשיך אחר כך באוטו עם פילי, אחותי. לה היו טיעונים אחרים, על מנטליות חברתית, על בגרות נפשית, על יחס בין-אישי. אבל רוב הדברים הללו, אפילו היא הסכימה, זרים לה היום בגלל הסוויץ' לאופן חשיבה ישראלי שהיינו שתינו חייבות לעשות בשביל להפסיק לחזור כל יום בוכות מבית הספר בגלל גסות הרוח הבלתי אפשרית של הישראלים. וכל השנים שעברו מאז, שנים רבות הרבה יותר מהשנים שבילינו בארה"ב, כבר שחקו את הנימוס והגינונים האמריקאים, אלה שהישראלי יקרא להם "צביעות" בבורות אין קץ. זה ללא ספק מפגש תרבויות כמעט בלתי אפשרי. ואת דעתה, הנובעת משנים כאן ושנים כאן, אני לחלוטין מכבדת. לא את הדעה של אלה שחוו חצי שנה של אמריקאיות בלגלוג מבחוץ. החצי שנה הראשונה היא זו שבה עדיין אמורים להנות מהנימוס והיחס המתחשב, אוטומטי ככל שיהיה לאדם המביע אותו.

אה, and just for the record: בבחירה בין האמריקאיות, על כל חטאיה כמו ההסתפקות במספיק-טוב במקום השאיפה למצויינות, בניכור שקיים בין אנשים (הידוע גם כ"לא לדחוף את האף לעניינים של אנשים אחרים אלא אם אתה מכיר אותם ממש טוב" וכ"זכות לפרטיות"), והפורמליות של כללי הנימוס הכוללת דברים כמו כתיבת פתקי תודה (דבר ששגיתי בהשמטתו לא פעם, מסתבר שזה חטא קרדינלי), לבין החברה הישראלית על כל חסרונותיה שאני טורחת לפרט פה מעת לעת, אני אקח את האפשרות שבה כשאני עומדת ברמזור ארוך ומחכה לפנות שמאלה, מספר המכוניות שמגיעות אחרי ופונות לפני הוא אפס. אני אתן לכם לנחש איזו אפשרות זו.

ואם זו מרובעות אמריקאית, אז יכול להיות שזה נכון. ואם יש לכם בעייה עם זה, אז לכו להזדיין.

---

פילה הלג שונאת את הבחירות האלה.

אני חייבת להודות שעם פחות מחמישה ימים עד סגירת הקלפיות, אין לי מושג למי אני אצביע. אני מתעבת כמעט כל מועמד ומועמד, ויש לי בעייה עם אלה שאני לא מתעבת. או שהם ליצנים מדי כדי להתייחס אליהם ברצינות. ומצד שני, אני לא מרשה לעצמי לא להצביע. כי לא להצביע זה קול לליברמן. לא, באמת.

אני, אפשר להגדיר זאת כך, מן הקולות המתנדנדים האלה. אז אני פונה אליכם, כל ארבעת הקוראים שלי: שכנעו אותי. אני מוכנה לשמוע. ז"א, חבל לבזבז מילים על נתניהו וימינה, כי לא נראה לי שזה יקרה אלא אם יהיה לי שבץ חמור יום לפני, אבל. נו, אם הטיעון שלכם נורא משכנע, נגיד למה לבני כן כשירה או ברק לא נאלח, או שהפוזה הפאשיסטית שג'ומס החליט לדפוק לפוסטרים לא אמורה להציב אותו קצת יותר מדי ימינה מאשר מר"צ אמורה לרצות להיות, אי פעם, אז ספרו לי.

אני שומעת.

---

פילה הלג שונאת את משרד התחבורה

(תודו שלא ראיתם את זה בא.) ועל שום מה?

כנראה שלמופז התפנה קצת כסף, מלא להקים את הרשות שתציל את נתב"ג, מלהעלות את מחיר הנסיעה באוטובוס למרות שמחירי הדלק ירדו, ומלא להלחם בתאונות הדרכים. אז מה הוא יעשה עם כל הכסף הזה? הרי ידוע שגוף שלא מבזבז את כל תקציבו כראוי יקבל פחות תקציב בשנה הבאה. בדרך כלל זה מתבטא בהזמנת נייר מדפסת ונייר טואלט לשנתיים בסוף נובמבר. אבל כנראה שגם במשרד התחבורה זה ידוע, ידוע ויטופל.

לפני שבוע, בערך, קיבלתי הביתה מעטפה ורודה של משרד הרישוי. עוד לא זמן טסט לאוטו, אבל עוד מעט אמור לפוג תוקף הרישיון שלי, ועוד לא הצטלמתי לרישיון עם התמונה המשונה ההיא. אז הנחתי את הדבר ההגיוני: בתוך המעטפה הורודה והמכוערת יש טופס לתשלום אגרה בסכום מגוחך כזה או אחר תמורת רישיון חדש, והזמנה לבוא ולהצטלם, וכל אלה נשלחו מבעוד מועד כדי שיהיה לי זמן לטפל בהם בניחותא. יפה מצידם. הנחתי, וזרקתי אותה הצידה לטפל בה כשיהיה לי זמן.

אתמול התפניתי מספיק כדי לפחות לפתוח את המעטפה ולסמן לעצמי בלוח השנה עד מתי יש לי להצטלם, ואיפה. התיישבתי ליד היומן שלי (זה שגוגל מתחזק בשבילי, עם תזכורות ב-SMS) ופתחתי את המעטפה. והפלא ופלא, מה אני מוצאת בפנים? לא טפסים ולא נעליים. אלא רישיון חדש דנדש. תקן אירופי והכל. אמצעי מניעת זיוף, כתוב עליו "License" ולא "Permit". מה שנקרא, האנצ'ילדה השלמה.

רק מה? עם אותו התוקף. הרי לא שילמתי שום כופר תמורת הפריבילגיה של נהיגה במשך עוד חמש או עשר שנים. וגם לא הצטלמתי במצלמה שיכולה לבגר אותי ולהדביק לי שפם לרצון השוטרים בניידת. אז למה שיתעדכן תוקף הרישיון?

אני מודה שאני מסכימה. הרי יש שני קריטריונים לחידוש הרישיון, האגרה והתמונה, ולא עמדתי באף אחד מהם. אבל מי, לכל הרוחות, מי הוציא את הכסף כדי להדפיס, להדביק, לבייל ולשלוח לי רישיון עם פחות מחצי שנה של תוקף?!

והרי קשה לי להאמין שאני באג במערכת. או אם אני אכן באג במערכת, אני כנראה לא לבד. סביר להניח שכמה אלפים טובים של רישיונות יצאו להם בדואר לאנשים שיצטרכו להחליף אותם עוד שנייה ממש. אף אחד לא שם לב לזה בדרך? מישהו הדביק את הרישיון לדף שהוא בא מודבק אליו. מישהו הכניס את זה למעטפה. מישהו סימן שהרישיונות האלה שהמחשב הוציא אכן נכנסו לערמת הדואר. אבל אף אחד לא שם לב איזה בזבוז מטומטם זה?

כנראה ששם לב. ובכל זאת שלחו. בכמה זה הוריד את היתרה של משרד הרישוי? הנפקה של רישיון, בלי האגרות הסובבות אותו, עולה 19 ש"ח. אלף כאלה הם 19,000 שקל. אולי זה זוטות למשרד שצריך לגמור 10 מיליארד שקל בשנה. אז מעניין מה עוד הם עשו בשביל שהם יוכלו לדרוש עוד כסף ממשלם המיסים בשנה הבאה?

---

פילה הלג נגד הכפיה הדתית

אחרי הפרסומות של "קצין וג'נטלמן" ו"קצין ודוקטור" הגיע גם תורן של פרסומות "קצין ומאמין" ברדיו. בואו לישיבה שלנו ותהיו גם קצינים בתפקיד כזה או אחר. אני חושבת שזה לא היה מטריד אותי בכלל אם הג'ינגל שלהם לא היה כל כך מעצבן. אבל בגלל שזה מטריד אותי, הייתי חייבת לתהות אם מדובר על דרך לשכנע דתיים להתגייס. אבל לא, הפרסומות הן בגלי צה"ל, לא בדיוק רדיו קול חי. מה שגרם לי לחשוב שזו דרך לשכנע דתיים לא חרדים להתגייס בצורה שתשמור אותם בתלם. "התלם" מאד חשוב אחר כך כשהחרדים הופכים לכח מאורגן לוחם. ולא, אני לא מדברת על הנח"ל החרדי.

יכול להיות שזה בגלל שביליתי יותר מדי שנים מעצבות של חיי בחו"ל – אני מאמינה גדולה בכך שאיש באמונתו יחיה. הדתיים שומרים שבת ומצוות בזמנם החופשי, הכופרים יוצאים לחגוג בשישבת, והחרדים מוכרים מצלמות. כולם נחמדים אחד לשני כשהם נפגשים ואף אחד לא טס באל על כי הם יקרנים. אבל כמו שגיליתי לאחרונה, כמו ש"איש באמונתו יחיה" הוא לא באמת הפסוק המקורי, ככה גם המציאות היא לא בדיוק האידיאל.

אני מבינה את הסיבה לכך שרחובות מרכזיים בבני ברק נחסמים לתנועה בשבת. למרות שהכביש ציבורי ובלה-בלה אחר שמנסים להלחם בהם איתו, אני מבינה. אני אפילו מוכנה לוותר על הקיצור דרך הממש טוב לרמת גן דרך בני ברק כשאני נוסעת לסבתא שלי בשבת. אני מכבדת את שמירת השבת שלהם, ואת זה שהם לא רוצים להידרס בהליכת שבת או שיהיה רעש שיפריע להם ביום שמיועד למנוחה ותפילה.

אני פשוט לא מתיימרת להבין את הסיבה שתגרום לילד חובש כיפה לזרוק אבנים על רכב של יהודים שנוסע בשבת, כדי להציל אותם מעצמם ולגרום להם לשמור מצוות. אני יודעת שזה בניגוד לפסקי הלכה של רבנים וכל זה, אבל עדיין. מאיפה לדעתכם נכנס לילד הרעיון שצריך לעשות הכל, אפילו לסכן חיי אדם, כדי – לא לשמור בעצמו על השבת – אלא לשמור על השבת כאילו היא ישות שצריכה הגנה?

אז אני מוכנה לקבל את הטענה שאומרת שכמעט שני שליש מתושבי ישראל הלא-ערביים שומרים מסורת בדרך זו או אחרת, אז בשבילם נכבד את השבת. אף אחד לא יפתח מסעדה לא כשרה במרכז בני ברק, אף אחד לא יפתח את החנות שלו בשבת באמצע אלעד או בכפר חב"ד, ובחורות שהולכות בגופיות במאה שערים ומתפלאות שזורקים עליהן חיתולים מהחלונות לא ממש צריכות להתפלא.

אבל מה עם קצת התחשבות בכיוון ההפוך? ההבנה והכבוד צריכים ללכת רק בכיוון אחד, כי אני טועה והם מאמינים באמת האחת? הם צודקים וכולם צריכים להסכים? למה אני צריכה לספוג גידופים של חרדי שנעמד באמצע רחוב בוגרשוב בתל אביב, בדרך לים, וצועק עלי שאני לבושה לא צנוע? (ואתם יודעים מה? לבשתי חצאית ארוכה וחולצה ארוכה באותו זמן. פאק יו.) למה אסור להאמין באלוהים בשום דרך חוץ מזו שהם מרשים, בלי לספוג אלימות מכל סוג אפשרי? ולמה זה מפריע למישהו אם קיבוץ רוצה להפעיל את הסופר שלו בשבת? או שבתל אביב יש רשת של סופרמרקטים שאמנם לא מוכרת שרצים לכופרים, אבל כן פתוחה בשבת?

אבל לא. הם צריכים את החופש לעשות את מה שהם מאמינים. אנחנו צריכים את החופש לעשות גם את מה שהם מאמינים. (תאמינו לי, אם תהיה מדינה בעולם שבה חלק מהשלטון היה מחליט שצריך לכפות על יהודים לעשות משהו לפי אמונת התושבים, נניח לגלח את הזקנים או להוריד את הכיפה כשהם הולכים ברחוב, כי הדבר עשוי לפגוע ברגשות תושבי ארץ שקרכלשהו האדוקים, היתה קמה כזו זעקה בקהילה היהודית בכל העולם שלא היתה נרגעת עד שזה היה מפסיק… ולפני שאתם מעלים את צרפת, המחלוקת שם היא בבתי ספר ציבוריים. כמה אתם רוצים להתערב שגם ככה כל מי שהיה איכפת לו כבר לומד בבית ספר פרטי, עם סבירות בינונית לבית ספר יהודי?)

ומה קורה אם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים? בני הישיבות חדורי המוטיבציה, כל אלה שב"תלם" שמתווים הרבנים, מתגייסים בהמוניהם (לא לצה"ל, חלילה), והופכים לכח החרדי הלוחם, כמובן.

---

ויאמר הרב, "חברת שקר פוגעת בנו, כי היא פועלת בשבת, למרות שלא באיזורנו או מנסה למכור לנו את מוצריה. ארור יהיה בעל החברה!"

ויאמרו חסידיו, "אמן!"

ויאמר הרב לבעל החברה, "עצור בך מעסקיך בשבת, יהודי אתה."

ויאמר בעל החברה, "עזבו אותי באמאש'כם."

ויאמרו חסידי הרב, "אבוי! הנעשה בו כבפושע נבזה?"

ויאמר הרב, "טוב."

ויפרסמו חסידי הרב את שמות כל עסקי האיש, וכל עסקי משפחתו, וכל ספקיו וחבריו, ויעשו חרם כמו בכיתה ב', וימוטטו את האיש כלכלית.

---

מוסר ההשכל? תקנו ב-AM-PM, ולא רק כשנגמר החלב בשבת, ותתדלקו בדור-אלון, ולא רק כי יש להם הנחת חבר, ותקנו באלונית, ובעדן טבע מרקט, ובמגה, ובשפע שוק. ולא רק כי מדובר בחנויות טובות מלכתחילה. כי אלא אם אני טועה, ומר וייסמן ניסה לפתוח סניף של AM:PM במרכז בני ברק (למרות שיש אחד ברמת גן, בז'בוטינסקי, אז אולי הוא חורה להם עד מאד) אז אף אחד לא עשה להם שום דבר. אף אחד לא מחלל את השבת שלהם, רק של עצמו. ואני הולכת להילחם על הזכות לחלל את השבת של עצמי כמה שאני רוצה, בדיוק כמו שהייתי מכבדת את הזכות של אחרים לשמור את השבת שלהם.

---

פילה הלג שונאת את אלעזר שטרן

ולא רק בגלל הסיפור האגדי על הבחור מהיחידה שלה שקיבל ממנו תלונה כשהוא עוד היה קצין חינוך שקר כלשהו, ולמרות שהבחור רץ כמה מהר שהוא רק יכל.

אני עובדת כמו חמור בזמן האחרון, אז הפוסט שיהיה הפוסט הבא קצת מתעקב. אבל בינתיים, היום בערב, בעודי מעלעלת בעיתון באוכלי פיצה לארוחת ערב במשרד, ראו עיני את הכתבה הבאה. למקרה שמישהו מפספס את האבסורד, הבה נחקור את הנושא יותר לעומק.

ההצעה של שטרן: לקצץ בתשלומי משפחה (תשמ"ש) לחיילים עורפיים בדירוג לפי מידת תרומתם, ולהעביר את הכסף הזה לתגמל את הקרביים, כי זה יעזור למאבק בהשתמטות.

אז ככה.

א. למה להעדיף את הקרביים על הג'ובניקים יאבק בהשתמטות? יותר מזה, איך לפגוע באנשים לפי התפקיד בו מציבים ואין להם כמעט שום שליטה עליו, יעזור במשהו? זה אמור לגרום לאנשים להוריד פרופיל פחות כדי שהם לא בטעות יקבלו פרופיל שמשחרר אותם? אם כן, אז למה לעשות את זה על גב החלשים שממילא הולכים לקרבי בשביל המשכורת הגבוהה יותר? ולמה להניח שכל מי שיש לו סעיף בפרופיל עשה את זה בכוונה בדרך לשחרור זדוני? זה אולי יגרום לאנשים לבקש להיות קרביים יותר, אבל בהשתמטות זה לא יאבק. לא משנה. זה פחות חשוב.

ב. אנשים שזכאים לתשלומי משפחה הם אנשים שהמצב שלהם בבית, איך לומר, לא ממש טוב. תשלומי משפחה באים לרוב יחד עם חבילה רחבה יותר של הטבות תנאי שירות (ת"ש). למעשה, לא אחת הן יבואו עם אישור עבודה לחייל ודירוג ת"ש גבוה. חיילים במצב הזה מועברים בדרך כלל לתפקידים קרובים לבית עם יציאות מרובות. (אם אני זוכרת נכון, החל מהת"ש 3 אסור אפילו להיות מרחק כלשהו ולא רחוק מדי מהבית.) מה לעשות שתפקידים כאלה הם גם פחות קרביים. ובכך, ברגע שמישהו עבר תפקיד (או הוצב בתפקיד) בגלל התנאים בבית, הוא בעצם מונע מעצמו את התשמ"ש שמגיעים לו כדי… לשפר את התנאים בבית. מה שנקרא, קח את זה שכבר קשה לו ורמוס אותו קצת להנאתך.
ג. מי שיקרא את הכתבה יותר לעומק ישים לב שמדברים על גיבוש הסכם לא לגייס כלל את כל הג'ובניקים שמגיעים להם תשמ"ש והקלות אחרות שעולות לצבא הרבה כסף "ותפקידם לא חשוב לצבא". זה אומר שהם יהיו משתמטים לסביבתם כי הצבא לא רוצה אותם והם לא עשו שירות חובה. אולי הם לא ידפקו מכל החוקים החדשים כי מישהו יחשוב לדאוג לזה, אבל מדעת הקהל הם בטוח יפגעו. למשל, יהיה להם קשה יותר למצוא עבודה, ואנחנו מדברים כבר עכשיו על אנשים שאצלם היכולת להיות מועסקים היא קריטית. על זה מישהו חשב? כן, ככה. ללחוץ עם העקב של הנעל ולסובב. עוזר עם זה עקב סטילטו.

ד. כמה מגיע לחייל עורפי תלוי בכמה הוא תורם, הא? אז כמה מגיע למישהו שקיבל קב"א נמוך כי המצב שלו בבית רע, ויש לו אסתמה, אז הציבו אותו להיות אפסנאי איפשהו למרות שהוא ביקש שריון? וכמה מגיע למישהו שעושה תפקיד חשוב וסודי ומגניב, אבל רשום כ"עובד כללי" מסיבות שלישותיות\ב"שיות? וכמה מגיע למישהו שנפצע בקרבי ומעבירים אותו ליחידה עורפית? מעכשיו מגיע לו פחות?

כמובן שחיפוש זריז בגוגל ניוז מראה לנו שלא כאן מסתיימת החזירות של האיש.

יש לנו את ההצעה לתת פרופיל גבוה לאוטיסטים ולשבץ בעלי פרופיל נפשי בתפקידים חזיתיים (עליה במספר המתאבדים, מישהו?) וההתרסה נגד ישיבות ההסדר שתעלה, כמובן, את מספר האנשים המצהירים שתורתם אמונתם, מה שיתן אחוזי השתמטות גבוהים יותר על הנייר, ועוד קרקע פוריה לרעיונות הדביליים שלו של איך לדפוק את החייל המצוי כדי שהמספרים בעיתונות ישתפרו והוא ירשם בספרי ההיסטוריה כזה שעצר את תופעת ההשתמטות מצה"ל.

אני חייבת להסכים עם טוקבק בכתבה של NRG: "מדהים כמה קרובה המילה 'אלוף' למילה 'עלוב'"…

מישהו מוכן לפטר את האיש הזה?

---

פילה הלג שונאת את האנוכיות הישראלית

קרו ביום רביעי שני דברים מעניינים שבעקבותם נכתב הפוסט הזה. הראשון הוא הידיעה שאיתן הביא לתשומת ליבי של קמפיין "אם לא טחנו אותך בשמירות אתה לא ישראלי". עכשיו, יש הרבה מאד סיבות שאני נפגעת מהקמפיין הזה, באופן אישי, כמישהי שעשתה יותר משלוש שנים צבא, ובזמן הזה מעת לעת טחנו אותה בשמירות, עשתה קיפול שמונה, ישנה באוהל וניקתה נשק ובדקה את נקיונו לחיילים שלה. אבל זה אולי אחר כך. הדבר השני הוא שעצרתי בדרכי הביתה ביום רביעי בקניון אביב, והצטרפתי לתור של תרומת הדם למאגר מח העצם. כשסיפרתי על זה למישהו כשחזרתי הביתה, הוא שאל אותי למה עשיתי את זה. הסברתי לו שככה, ואין סיבה שלא, כמו שיש לי כרטיס אדי. שוב הוא שאל למה. "אין גן עדן, את יודעת. את לא תגיעי לשום מקום מלעשות מעשים טובים בלי סיבה." לא שאני מסכימה עם האמירה כפי שהיא בשום צורה, אבל זה גרם לי לחשוב.

למה אין קמפיין אזרחי נגד כל האנשים שלא תורמים דם ונכנסים למאגר מח עצם ועושים כרטיס אדי? למה אנחנו לא רואים שלטי חוצות של "לא רוצה שישתילו את הקרנית שלך אחרי שתמות מנהיגה בשכרות? אתה כנראה חרא של בן אדם." כנראה כי האנשים שמנסים לקדם את כרטיסי אדי הם קצת פחות מגעילים. או שסתם איברים להשתלה הם פחות סקסיים על לוח מודעות מאשר איזה מצטדק שלא רוצה להרגיש פראייר עם קנה של M-16 בתחת. לא ברור למה.

אני מודה שאני לא תורמת דם. יש לי תירוצים, והם ברובם גרועים, וקשורים לזה שאחרי שמוציאים לי כזו כמות של דם אני לא מתפקדת יומיים. זה לא אומר שאני לא מרגישה רע עם זה. קמפיין תקשורתי עם ג'ינגלים ברדיו של "לא תרמת דם? זה אומר שאתה שונא את אחיך הישראלים שצריכים מנות דם! צריך להוקיע אותך מהחברה ומהר!" (דמיינו את זה לצלילי הג'ינגל של ביטוח ישיר או משהו) יגרום לי להתבייש. ההבדל הגדול הוא שבניגוד לקמפיין המתחנחן שבטח ממומן על ידי אגסי, הוא יגרום רק לאלה שלא תורמים דם להתבייש.

לפי ynet, ישראל נמצאת במקום יחסית לא מכובד של סירוב לתרומת איברים. פחות מ-9 תורמים לכל מיליון איש. כמעט 60% מהמשפחות מסרבות להשתיל איברים של בן משפחה שלא ממש עומד להשתמש בהם יותר. למה הקמפיין גיוס תורמים של עמותת אדי לא היה על ידי רצח אופי של כל אלה שלא מוכנים לחתום על כרטיס כי הם אנוכיים, כי הם חושבים שיטפלו בהם פחות טוב אם הם יגיעו לבית חולים אחרי תאונה עם כרטיס תורם איברים, או סתם כי הם לא ממש רוצים לחשוב על זה, כי זה לא ממש נושא נעים למחשבה. אפשר היה, הרי, לעשות כזה דבר. טל ברמן היה היחיד שהתבטא בקמפיין המאד מקיף שעשו ynet ואמר שלא לחתום על כרטיס זה מעשה אנוכי. אבל מישהו דאג שהם יראו את זה בדרך הביתה מהעבודה? לא. למה? כי תופסים יותר זבובים עם דבש מאשר עם חומץ. והקמפיין של אדי שנעשה בנועם גייס יותר מ-30 אלף תורמי איברים פוטנציאלים בחודש. אתם חייבים להודות שזה מרשים. לא הייתי צופה כזו הצלחה לקמפיין השני.
הקמפיין הזה (קמפיין אזרחי my ass, הרי ברור שיש מאחוריו בעל הון אמיתי. אז, מי שלא תהיה, בבקשה קח את הכסף הזה ותרום אותו למלחמה בסרטן או משהו. לא תורם למלחמה בסרטן, אתה לא ישראלי!) פוגע בכזה חתך אוכלוסיה שזה לא יאמן. הבה נפרוט אותם.

1. מי שלא התגייס מסיבות לגיטימיות. גם הוא לא ישראלי?
2. מי שהצבא לא הסכים לקבל. הוא בטח ובטח לא ישראלי. (נ.ב. אישי: יש כמה אנשים שאני הייתי שמחה מאד אם הצבא לא היה מקבל. זה היה אומר שהם כנראה היו בחיים עכשיו.)
3. מי שלא הרים נשק מאז הטירונות. לא חסרים כאלה.
4. מי שלא ישן בטירונות באוהל.
5. מי שלא מזמנים אותו למילואים.
6. מי שיש לו שחרור ממילואים.
7. מי שלא היה קרבי.

תחשבו כמה קשה צריך להתאמץ בשביל להעליב כזה פלח אוכלוסיה רחב. זה לא מבוטל בכלל. אני חושבת שהפעם האחרונה שמישהו ניסה היתה כשערוץ 10 עמד להעלות לאוויר והם שילמו הון תועפות בשביל לרצף חצי מדינה בשלל שלטים שחלקם היו "כל ההומואים עשר" ו"כל הדתיים עשר". וגם אז אני לא ממש בטוחה שהם הצליחו. אני אישית התעצבנתי מהם די הרבה.
אם לא הייתי כולי דיבורים, הייתי מארגנת קבוצת מחאה אזרחית למחאה האזרחית. להשחית שלטי חוצות תמיד נראה לי כיף. ולהפוך "ישראלי אמיתי לא משתמט" ל"ישראלי אמיתי תורם דם" או מה לא, לא היה מזיק. אולי זה גם היה מתקשר קצת את מצוקת הדם בצורה שבה תקשרו לאחרונה את תרומת איברים. או, "לא תרמת בהקש בדלת? אתה לא ישראלי."

כי מה שקורה פה, בסופו של דבר, הוא קצת שקוף. מישהו עושה את זה מסיבותיו האישיות, האנוכיות. הוא יוצא בהשמצה פרועה ורחבה, ולמה? כי הוא לא רוצה להרגיש פראייר. הוא עשה צבא, הוא מרגיש מבואס מזה. מה כבר עושים בצבא אם לא לקטר כל היום וכל הלילה על כמה מחכים כבר להשתחרר? ופתאום כל האנשים האלה מצאו להם מטרה להוציא עליה את העצבים של איזה-באסה-שלא-שחררו-אותי-על-עודף-בנים. איך הם יעשו את זה? טוקבקים? יש. מאמרי נאצה בעיתונים? (ניר קיפניס, אני מדברת עליך.) יש. שלט ענק בעצרת רבין? יש. ועם כל זה לא שכנע מספיק אנשים שאתם פשוט אנשים קטנים וממורמרים, אז עכשיו זה.

וזה שיש אי שם מישהו שיש לו מספיק כסף להריץ כזה קמפיין (הוא הלך למשרד פרסום אמיתי, הוא משלם על השלטי חוצות ועל זמן אוויר גם בטלויזיה שהיא יקרה להחריד. זה יכול להיות מאות אלפי שקלים.) וזה מה שהוא בחר לעשות עם הכסף, רק כדי לעשות מסז' קטן לאגו המנופח שלו, להרגיש יותר טוב בלגרום לאנשים אחרים להרגיש רע, מה זו אם לא התגלמות האנוכיות הישראלית? רוצים להתערב שהוא גם לא תורם דם?

---

פילה הלג שונאת את מוטי שקלאר. כן, באופן אישי.

וזה אפילו לא שאני מכירה אותו או משהו. פשוט יאיא שלח לי את הכתבה הזו.

עכשיו, באמת, הדבר האחרון שאכפת לי ממנו זה מי מייצג את ישראל באירוויזיון. גם אם זה בועז מעודה. זה בסדר, כי בחיים לא שמעתי אותו שר עד היום, ואני גם לא נוהגת לראות את האירוויזיון. אז בחזית הזו אני בסדר. גם אין לי אהבה מיוחדת לאף אחד אחר משלישיית הגמר של כוכב נולד, שהיו המועמדים הרשמיים של רשות השידור לאירוויזיון. למעשה, אני אפילו לא יודעת איך קוראים לבחור שהוא לא הממ"ב. אז בסדר.

ואפילו שאני לגמרי, לגמרי נגד כל הלינץ' במשתמטים, אני אפילו אחייה עם זה שזה היה הקריטריון שלפיו בעשו משלוש יוצא אחד, אפילו רק כי ככה המוטי הזה החליט. אז למה הפילה שונאת את מוטי שקלאר?

אז ככה. סיבה ראשונה:

בספר החוקים של שקלאר גם אנשים בעלי בעיות רפואיות הם משתמטים. "מי שבכסות סיבות רפואיות שיחק אותה והביא לרופא פתקים כאלה ואחרים, בעיני הוא משתמט", הוא מדגיש.
אה-ההא. ואני בטוחה שגם כל אלה שמתאבדים בצבא הם בעצם משתמטים. אז טוב שקוברים אותם מחוץ לגדר.

הרי, בכל דיון המשתמטים, תמיד עלתה השאלה הלגיטימית למדי: כיצד תזהה משתמט? תשובה: אי אפשר, ה"משתמט" המודרני (בניגוד למשתמט הקלאסי, שהוא בעצם עריק שלא הופיע ביום גיוסו, או סרבן מילואים) הוא מישהו שמסיבות שאינן לגיטימיות שנורר לעצמו פטור מהצבא. איך תבדיל בין אחד שסיבותיו לגיטימיות ללא? למעט מקרים בודדים של אנשים שבפירוש אומרים שהם לא התגייסו כי הם לא רצו, או מקרים של נישואים פיקטיביים, גם אותם בדרך כלל לא מסתירים בחדרי חדרים, אי אפשר לדעת.

מה תעשו? תפתחו בוועדה רפואית פרטית משלכם כדי לקבוע אם העומד מולכם באמת סובל מסכרת נעורים או קרוהן, או שהוא זייף? תשאלו אותו למה הוא לא התנדב? ואם הצבא לא קיבל אותו, או שהוא התעייף מהביורוקרטיה, תשאלו אותו למה? התשובה (אני רוצה לומר "כמובן", אבל אי אפשר לומר כמובן כי זה פשוט לא מובן מאליו כמו שזה אמור להיות) היא לא. כי גם אם ממש, ממש מעניין אותכם יש מספר לא מבוטל של חוקים שמונעים מכם לעשות את זה, החל כמובן בסודיות רפואית. מה שאומר שצריך לקבל את העובדה היחידה שיש אליה גישה: הצבא שיחרר את האדם. אם הצבא שיחרר אותו, כנראה שזה לגיטימי.

אבל מוטק'ה שקלאר החליט שהדרך שלו יותר טובה. לא עשית צבא בגלל עודף משקל? משתמט! לא עשית צבא בגלל סכיזופרניה קלה? משתמט! לא עשית צבא כי הצבא לא מוכן לקבל אותך, כי היתה לך היסטוריה של סמים בתיכון? גם מסומם וגם משתמט!

יפה, יפה, מוטי. אימצתי. משתמטים כולם. הלאה.

אז מה שאתה אומר, למעשה, הוא שמשתמטים, להגדרתך, לא ייבחרו לתפקידים ייצוגיים ברשות?

"נכון. אני לא רוצה לייצר גלוריפיקציה של המשתמטים, מה עוד שהאנשים האלה מתהדרים בזה שהם לא עשו צבא ואומרים שזה לא התאים לנפשם העדינה. למה לי מתאים בגיל 53 לעשות מילואים בכל מיני חורים? הנפש שלי פחות עדינה?"

אז דבר ראשון, אני רוצה להתחיל בקביעה. כן, הנפש שלך פחות עדינה. אולי לא משל כולם, אבל לפחות חלק מהם הם אנשים נחמדים ולא גוש חרא אנושי. זה אל"ף.

עכשיו, חוץ מזה. משתמטים לא יבחרו לתפקידים יצוגיים בראשות? למשל, דובר ראשות השידור, האיש שיצטרך לבוא ולנקות אחרי מוטיל'ה שלנו את הבלאגן שעשה בזה שהוא הודה שהוא כן או לא ישכור לעבודה אנשים על בסיס אפליה שהחוק לא מרשה?

בכלל, הייתי רוצה לראות את כולם מוציאים את סעיף השירות הצבאי מקורות החיים שלהם, ומזכירים אותו רק תחת נסיון תעסוקתי אם הוא רלוונטי. או שלא שואלים אותך בראיונות עבודה מה עשית בצבא אלא אם אתה מספר קודם. פעם זו היתה שאלה לגיטימית, נניח. לגיטימית באופן תרבותי, לפחות. היום כבר אסור לשאול אלא אם זה רלוונטי למשרה, והייתם חושבים שחברות לא יעשו את זה כדי לא לפתוח את עצמן לתביעות על אפליה. אבל דבר לא רחוק יותר מהאמת. מספיק משרות מפורסמות כ"אחרי שירות צבאי מלא", שמעתי על חברות שיש בהן איסור לגייס עובדים שלא עשו צבא, ובחיפוש ניסוח יותר ספציפי של החוק מצאתי אפילו אנשים שכתבו, "כן, אני לומד הרבה על מועמד מלשאול אותו על הפרופיל שלו…" (ההערה הספציפית הזו נכתבה בקפה דה מרקר באוקטובר 2007, תחת שמו המלא ובצירוף תמונה של הכותב. לאנשים פשוט אין בושה, כי חינכו אותם שזה בסדר.) למעשה, הפרופיל הצבאי שלך הוא חסוי תחת חוק נפרד לחלוטין מחסיון רפואי, שאסור לאף גוף מחוץ לצבא לקבל (פרט למשרד הרישוי, לכן ההצעה המפגרת של לא לתת למשתמטים רשיון נהיגה.)

אפילו, אי שם בטוקבקים, בין כל האנשים שקוראים לו להמשיך, כי הוא צודק, ואיזה יופי שמישהו נכנס בהם, החארות האלה של כוכב נולד שאני מעריץ אבל הם משתמטים, טפו! יש גם הערה של עורך דין עלום שם שמצביע על כמה כל העסק הזה מסריח.

אני הייתי מציעה שמישהו באמת יבדוק מה הולך שם בראשות השידור. או למצוא מישהו שיתבע אותו על אפליה. כי, כאמור, אני די מתעבת את השקלאר הזה.

---