פילה הלג שונאת אנשים

מילים לא פופולאריות על שכר הלימוד

בחיפושי על כמה, בעצם, מדובר כשאומרים שיעלו את שכר הלימוד (שדחו את הפוסט על ניו יורק שאני כותבת כבר כמה ימים בעוד קצת), נפלתי על המקום הכי טוב למצוא אותו, פרוטוקול של ישיבת ועדת הכספים הדן בנושא. אלה מתייחסים לעלייה של 7 אחוזים בשכ"ל, בנוסף להצמדה למדד שכן הושארה לבסוף בעליית שכר לימוד. אני אצטט:

חיים אורון: כמה כסף מהווים ‎7 האחוזים האלה?
מנחם מגידור: כ-‎80 מיליון שקלים.
אבשלום וילן: כמה זה עבור הסטודנט?
קריאה: כ-‎1,000 שקלים.
מנחם מגידור: כאן אנחנו נכנסים לסיפור של הצמדה למדד. יש כלל אחד שבכל ועדות שכר הלימוד, אלה שקבעו את שכר הלימוד, תמיד נקבע איזשהו סכום והסכום הזה היה צמוד מדד. זה מצטבר, ההצמדה למדד. המדד הוא יחסית גבוה השנה. ההצמדה למדד פלוס אותם ה-‎6 אחוזים מביאים את זה ל-‎1,000 שקלים.
חיים אורון: ובלי המדד?
מנחם מגידור: ‎600 שקלים.

בגלל אותם 600 שקלים, עכשיו מאיימים לא לפתוח את השנה. ברור הרי, כי זו לא הסיבה, אבל כששני דברים לא קשורים, לא נהוג להודיע על שניהם בנשימה אחת. למי מגיע כאן את הזעם? לור"ה? או אולי לאגודת הסטודנטים. אני לא יודעת. "לא נעלה לכם את שכר הלימוד. אבל אין כסף, אז אין שנת לימודים." הממ, מעניין איך אפשר היה לפתור את הדילמה הזו.

אחד מחברי הטובים, סטודנט, שאיתו הרבתי במילים בנושא, טוען שאין שום סיבה שהשכלה גבוהה תהיה זולה. במדינות בהן תואר ראשון ניתן חינם, הוא איבד כל משמעות. כולם הולכים ללמוד אותו, ורק מי שלומד תואר שני מובטחות לו עבודה, מעמד של אקדמאי וכו'. אני מתחילה להסכים איתו.

לא שאני תומכת בקפיטליזם מופרז בכל הנוגע לחיים, השכלה כלולה ביניהם. אבל אני חושבת שבעידן שבו הכל מתייקר, זה ששכר הלימוד מתייקר עם כל השאר לא פסול. אני מעדיפה לראות סבסוד במחירי החלב והקוטג'. שם כואב לי יותר. למה? כי השכלה גבוהה היא משהו שמתכננים מראש. הפיקדון מהצבא משלם חלק ממנה, נהוג לעבוד שנה או שנתיים בשביל לחסוך כסף, כולם עובדים תוך כדי שהם מורחים את התואר שנה או שנתיים מעבר לזמן הנקוב עבורו.

נכון, זה לא מסודר ויפה כמו בארה"ב, שם כשילד נולד ישר פותחים לו חסכון לימודים, אחרת אי אפשר יהיה לעמוד בהוצאה הפנומנלית של לשלוח ילד למכללה אמריקאית. בארץ אין לרוב מודעות ללתכנן מראש להליכתו של ילדך ללימודים. יש כסף? מצויין. אין כסף? הוא יעבוד שנה-שנתיים וירוויח אותו בעצמו. זו לא שיטה מושלמת, אבל היא גם לא לחלוטין שגויה לדעתי. הרי, איך תדע מה שוויה של השכלה גבוהה אם לא עבדת בעבורה בעצמך?

אבל בגלל שהסטודנטים הם אלה שמשלמים בעצמם, כואב להם על כל שקל. נכון. אבל יודעים מה? זה 600 שקל בשנה. 50 שקל בחודש. לא צריך להתאמץ כל כך בשביל לחסוך אותם. הרי הסטודנטים של היום לא חיים בכזה עוני מר כמו אלה של העבר. עם פלאפונים, כבלים, לפטופים, כל הדברים האלה שאי אפשר לוותר עליהם… בחייכם, 600 שקל.

600 שקל זה:

• 40 חפיסות סיגריות, או 3.3 חפיסות פחות בחודש. זה בערך 2 סיגריות פחות ביום. זה גם בריא יותר.
• 20 שעות שיחה בסלולארי, לפחות לפי התכנית שלי, והיא נחשבת זולה. שעה וארבעים ושתיים דקות בחודש. שלוש דקות פחות ביום. גם זה, אגב, בריא יותר.
• או חמישה SMS ליום.
• חבילת ספורט של הוט למשך שנה. סליחה. באמת לא כרגע הצעתי שתבטלו את ספורט חמש פלוס. תבטלו את ערוצי הפורנו במקום. הם 52.80 ש"ח לחודש.
• כנ"ל ביס. אם לא נאה לכם לבטל את הספורט, כל שתי חבילות אחרות ישימו אתכם ברווח נקי של 120 ש"ח בסוף השנה.
• דו"ח חניה באדום-לבן פלוס גרירה אחד, או שניים בלי גרירה. טוב, שניים פלוס דו"ח בכחול לבן.
• 10.4 קוט"ש חשמל. שזה שעה ביום של דוד חשמלי. 55 דקות ביום של מזגן. או שתי נורות שנשארות דולקות כל הלילה.
• שש פעמים ההפרש בין סל קניות ממוצע בין שני סופרמרקטים שנחשבים זולים. שלא לדבר על מגה בעיר ודומיו ומכולות ליד המעונות שלוקחים 7.5 שקל על גבינה לבנה.
• כרטיסיית אוטובוס אחת לחודש. אפשר לבוא באופניים או ברגל. אני לא רוצה אפילו לחשב כמה זה בדלק.
• שישה או שבעה סטייקים.
• אחד עד עשרה פרטי לבוש.
• 29 מנות בחומוס אבו-חסן עם שתיה.
• 20 מנות של ארוחה ממוצעת באוניברסיטה. או לחלופין, 60 ימים בשנה (זה קצת יותר מפעם בשבוע) של להביא אוכל מהבית, אפילו אם זה הסנדוויץ' הכי מושקע בעולם בלחמניית שיפון עם גבינת יארלסברג וקרפצ'יו עשוי מפילה מיניון. אם זה סתם סנדוויץ' עם נקניק, גם פעם בשבועיים תספיק.
• שעתיים בחודש אקסטרה של מלצרות\מוקד שירות.

ברור לי ש-600 שקל לסטודנט הם לא מה שיפתור את משבר החור-בכיס-שלי-יותר-גדול בין המדינה לאוצר לסטודנטים. אבל הם היו משתיקים את ור"ה, שברור לגמרי שהמשבר הנורא שלהם לא כל כך נורא כמו שהם צועקים. אם הוא היה מספיק נורא, זה לא היה 2.4 מיליארד או כלום מול האוצר. ואם מה שגרם למשבר הזה הוא היעלמם של 80 מיליון, שור"ה ויתרו עליהם בעצמם, ועכשיו הם עושים לממשלה פרצוף של כלב בעוט כדי לקבל פי שלושים מכך…

אי אפשר להתעלם מכך שור"ה מנסים ליצור פה אווירה של כולנו באותו הצד. סביר להניח (ככה משערים אנשים שמבינים בזה יותר ממני) שזו הסיבה שהם הסכימו לוותר על ההעלאה בשכר הלימוד שהם עצמם צריכים לספוג אחר כך. הרי אין כמו לבוא לקראת חבורת סטודנטים לוחמניים כדי שהם יצטרכו משהו אחר להלחם נגדו. הנה, הממשלה הרעה. הנה סיבה לשבות. ור"ה טוב, ממשלה רע. בואו תעזרו לנו. Bullocks.

להעלות את שכר הלימוד ב600 שקלים, אפילו ב-1000 זו אולי לא דיעה פופולארית. ביחוד לא בחברה פסאודו-סוציאליסטית כמו זו בישראל. אבל בחייאת, מי שטוען שאין לו שש מאות שקל כי הוא עובד נורא קשה, שילווה מחבר 50 שקל פעם בחודש. או שיעשן טיפה פחות. או שיכבה את האור.

---

פילה הלג שונאת את ההשכלה הגבוהה בארץ

היום בבוקר בעודי נוהגת לעבודה התקשר אלי אנונימי (לצורכי בלוג זה) אחד.

"את באוטו?"
"כן."
"תשמעי גלי צה"ל, עכשיו!"
"מה?"
*חוסר קליטה* "–אוניברסיטה–" *חוסר קליטה* "–מדעי הרוח–" *חוסר קליטה*
"אה… טוב."

הדלקתי את הרדיו שהיה כבר על גל"צ (כי אתמול בדרך לים שמעתי תכנית מצויינת על ההיסטוריה של הנדריקס) ושמעתי. נפלתי בדיוק על השלב שבו רזי ברקאי (אני חושבת) העלה לאוויר את דיקן הפקולטה למדעי הרוח (אני חושבת) והתחיל לדבר איתו על זה שבמציאות הישראלית אין מקום אמיתי למחקר במדעי הרוח והפקולטה למדעי הרוח נתפסת כמין דבר מיושן שאין לו באמת מקום. נכון, התפוסה בחוגים גבוהה. נכון, אנשים שלומדים בפקולטות אחרות לוקחים קורסי בחירה במדעי הרוח גם אם לא יכפו עליהם כפי שהציע רזי. נכון, יש גם קורסים מאורגנים בתשלום נפרד בפילוסופיה וכדומה למעוניינים שאינם תלמידי האוניברסיטה, או סדרות של הרצאות בתשלום. אבל בכל זאת, החוג לספרות איכשהו בחיים לא יקבל את אותו הכבוד של, נניח, מדעי המחשב.

אז כמובן שאחר כך העלו לשידור את יוסף אגסי, שהתחיל ישר בלצעוק על רזי. כי מה פתאום שיכפו על אנשים ללמוד קורסים, וזו אשמת רעיונות כאלה שהמדינה מאוכלסת במהנדסים בורים. אני חייבת להסכים.

אבל בהתחשב בזה שחצי תואר שלי הולך להיות בפקולטה למדעי הרוח, אני משקשקת. אם במקרה הפקולטה תקיים את הבטחתה ולא תפתח את ההרשמה לשנה א', או גרוע מזה, תבטל אותה רק לתכניות או חוגים קטנים בתוך הפקולטה, אני בבעיות. כי, עם כל הכבוד למדעים המדויקים, או לטענות של אנשים שלבזבז חצי תואר על מדעי הרוח מונע ממני לעשות משהו מועיל לעצמי\למדינה\לציבור\ליקום, אני לא ממש רוצה לצאת מהאוניברסיטה מהנדסת בורה. אני מסכימה עם פרופ' אגסי לחלוטין בקטע הזה.

כשהשביתה התחילה שנה שעברה, אני הודתי לכל מי שיש לי להודות לו שלא התחלתי ללמוד השנה. כשאיימו על עוד שביתה, שחררתי בהינף יד את הסיכויים שזה יקרה שנה אחרי שנה. אבל כרגע זה קצת יותר גרוע. הרי, אם התכנית הפיצית שאני מנסה להתקבל אליה תכתוב לי משהו כמו "אנחנו נשמח לקבל אותך, אבל נפתח את התכנית רק בשנה הבאה בגלל בעיות תקציב" הלך עלי. אני לא רוצה להתחיל ללמוד משהו סתמי בינתיים כדי להעביר את הזמן, אני לא יכולה ללמוד רק דו-חוגי אחד, ואם אני אדחה את הלימודים שלי בשנה, הכל מתחיל מהתחלה. דמי הרשמה, חרדות קבלה… הפסיכומטרי שלי בכלל לא יהיה תקף בשנה הבאה. אז כסף על קורס. זמן.

ולמה? כי כלכלנים בורים ומהנדסים בורים וחברי כנסת בורים ונשיאי אוניברסיטה בורים החליטו שיש דברים שחשובים יותר מאשר השכלה. למשל חגיגות השישים למדינה. אפשר היה לממן את הקיצוץ הזה למשך חמישים שנה בעלות של חגיגות השישים למדינה. הייתי יכולה לחיות עם קצת פחות שלטים שמברכים את ועדת חגיגות השישים למדינה, למשל. או הבזבוזים המחרידים של חברי כנסת על לשכות ואכלוסן. מישהו רוצה לסכם את כמות הכסף שהלך לפח בשלושת הלינקים האלה ולומר לי כמה שנות חינוך אפשר היה להציל משנה אחת של תקציב הכנסת?

ואתם יודעים מה? אפשר גם היה להניח לתכנית לבנות עוד בנין מעונות באוניברסיטה. את מי תשכנו שם אם אתם ממילא מתכוונים לקצץ כמה אלפי סטודנטים? עובדים זרים?

קשה לי להביע כמה אני מתוסכלת כרגע. גם קשה לי להסביר את עצמי בקוהרנטיות יתרה כשאני בכזה מצב פאניקה בלתי סביר. אם כל זה יחלוף כלעומת שבא, אז אולי אני אכתוב פה משהו אחר, ברור יותר. אולי גם אם זה יתממש אני אמצא את הכח. נאצה בטוח תהיה לי בשפע.

ואז אני אעשה את מה שקופר אמר כל הזמן הזה, ואלך ללמוד מדעי המחשב פיסיקה כי זה טוב למדינה.

או משהו.

---