פילה הלג שונאת אנשים

עוד מילה על האולימפיאדה

עכשיו כשנגמרה האולימפיאדה הגדולה בעולם (או משהו) יש לי עוד דבר או שניים לומר.

קודם כל, עופר שלח מסכים איתי. יא, בייבי!

חוץ מזה, אם אני אי פעם אצטרך לשמוע שוב את המילה סינית במלרע, אני איאלץ לעקור לדני לוינשטיין את הלשון. או הצמדת "שלנו" אחרי כל אמירת השם של אנשים שביום-יום כנראה מצמידים לשם שלהם "<הכנס לאום כאן> מסריח", וגם חזרו להיות כאלה ברגע שהם אכזבו להביא מדליה. ושלא לדבר על שחייה צוֹרנית. זאת אומרת, מסיליקון, ולא חלילה synchronized. אני הייתי חושבת ששחייה צוֹרנית תהיה קשה למדי. זאת אומרת, זה סיליקון האבן, לא הסוג של שדיים. הן ישקעו. עם הסוג השני הן בטח יצופו. ולשמוע את לוינשטיין ומשה גרטל מקפידים כל כך יפה לומר את זה כל פעם… ארג, נראה לי שהתחילו לדמם לי האזניים רק מלחשוב על זה.

אז היי שלום, אולימפיאדה. כל מה שהיית, דגולה ספורטיבית, שנוייה במחלוקת פוליטית, משודרת גרוע, ישכח עוד מעט. לפחות בארץ. כי בעוד ארבע שנים שוב נקים ועדות חקירה לשבוע על למה אין מדליה, וגרטל ולוינשטיין עדיין ידברו שטויות במיץ בשידור, בדיוק כמו לפני 4 שנים.

מודעות פרסומת

מילה על האולימפיאדה

19/08/2008
11 תגובות

כהרגלינו מתחילים ברדיו. כי האייפוד שלי לא היה בטעינה בלילה, והרדיו שלי איבד את הכיוונים שלו לפני שבועיים ומאז לא הצלחתי לגרום לו לעצור על גלגל"צ, אז גלי צה"ל בבוקר.

בתכנית שלפני רזי ברקאי (בירור קצר מעלה: "נכון להבוקר" ) ריאיינו שני החבר'ה (מאותו בירור: עמית סגל ונדב פרי) את אחד מראשי המשלחת האולימפית לסין. למה לא. והתחילו לתחקר אותו על למה עוד אין מדליה ישראלית. למה לא? למה? למה?

אז האיש, שהתכוונתי לזכור את שמו ופשוט לא הצלחתי, ועכשיו אני לא מצליחה למצוא אותו בשום מקום, ענה לשאלות המטופשות לחלוטין של הצמד, כמו "למה אין לישראל אצנים בגמר 100 מטר", "למה המדליות שלנו תמיד בכאלה ענפי ספורט איזוטריים שאפילו לא משדרים בטלויזיה?" (ג'ודו?) או "למה לארמניה מגיעה מדליה ולנו לא?"

האיש עשה את המיטב לענות להם, וכמובן שהם קטעו אותו באמצע כל תשובה שלא מצאה חן. כי כמו שכבר טרחתי לומר פה פעם, אם אתה מביא מדליה או נצחון או הצלחה, אתה חייב לחלוק אותה. אם אתה הולך להיכשל, כדאי לך לדעת שאתה תישא באשמה לבד. זאת אומרת, הם אשכרה העיזו לדחוף לו לפה את המשפט, "נתנו לאתלטים הישראלים את כל מה שהם היו צריכים והם נכשלו ברגע האמת." כמובן שהוא ניסה לומר משהו בתגובה והם השתיקו אותו מייד.

גם כשהוא ניסה לומר משהו על זה שגם התקשורת (כן, כן, ערוץ שתיים) נזכרים יחד עם כל המדינה רק פעם בארבע שנים שיש ספורט, ואז ישר איפה המדליה? ועדת חקירה! וגם את זה הם השתיקו די מהר. כי תקשורת של עם תוצאות-אינסטנט לא צריכה לספוג כאלה דברים. האיש ציטט הרבה מדבריו של אחד מזוכי פרס הנובל שלנו, תשובות הגיוניות לשאלות המטופשות. למשל על זה שאין סיבה להידחף לאן שלא תהיה לך תרומה. צריך למצוא מקום שבו יש חלל למלא. ועל כך שאף אחד מהאתלטים הישראלים לא נבהל והתבלבל ברגע האמת, אלא זו הרמה הישראלית והיא עוד לא טובה מספיק. דברים כאלה. אז כמובן שהצמד בחרו לסיים את האיון הכל כך מטופש באמירה הגועלית, "טוב, עדיף פרס נובל ממדליה אולימפית בכל יום."

אז אני אגיד את זה, למרות שזו לא דיעה פופולארית למדי: מגיע לנו. מגיע לנו לקחת אפס מדליות באולימפיאדה הזו, מגיע לנו להיכשל בצורה מזוויעה בכל ענף ספורט. כי אחרת לא נלמד. לא נלמד שגם ספורט, כמו חינוך ותרבות זה לא משהו שקורה מעצמו. צריך להשקיע בו, והרבה, ובתכנון מראש.

פעם, באיזו מיני-סדרה תחקירית של ערוץ 10, "בעקבות הגביע האבוד," על מה קרה מאז הימים שגם עלינו למונדיאל וגם הכנסנו גול אחד, נכנסו למשרד החינוך התרבות והספורט וחיפשו את האגף בו שעוסק בספורט. הם מצאו דלת אחת.

בכל מדינה שאינה ישראל זה היה מובן מאליו לחלוטין. אם לא נשקיע כסף וזמן ואהדה בספורטאים שלנו כשהם עוד צעירים, כשהם עוד מתפתחים, כשאלה שיש להם כשרון עוד לא הלכו לחוג כוכב נולד במקום להתעמלות קרקע, כי בשיעור ספורט בבית ספר לא היה תרגיל חמור כי אין כסף למכשיר, או שיש אחד משנות החמישים, אבל לא שלחו את המורה להתעמלות להשתלמות הזו, אז הוא מעדיף לעשות את הדבר החכם ולא לתת לילדים לשחק על מכשיר פוטנציאלית מסוכן שהוא לא יודע ללמד את השימוש בו בצורה טובה בעידן שבו אם ילד יפצע, אבא שלו יעיף למורה סטירה במקרה הטוב. יש קשר אדוק בין חינוך וספורט, זו הסיבה שהם נמצאים באותו משרד ממשלתי. פעם זו היתה חשיבה טובה. אבל כשהתקציב של משרד החינוך הוא שנקל וחצי, והברירה היא בין אגף החינוך, שזה שעות מורים, ואגף הספורט, שיתחיל במה שכבר יש לנו, שזה או שחר פאר או גל יקותיאל, ולא ישקיע את זה בטיפוח הצעירים, וכשכל אם יהודיה רוצה בן מהנדס, אז נותנים את השנקל לחצי של החינוך, כדי לנסות להציל את מה שנשאר מהחינוך היהודי, או לפחות ללמד אותם איך לעבור את הבגרות במתמטיקה. ובגלל שנכשלים, אפילו לא נשאר עודף לספורט.

בכל מדינה שאינה ישראל, מישהו היה מבין שעל כל שחר פאר אחת, יש לפחות מאה טניסאיות שקיבלו הכשרה אבל אין להן את היכולת הפיסית או הכשרון. ואם היו משקיעים במאתיים כאלה, אולי היו שתיים כאלה. אם היו משקיעים באלף ילדים ישראלים בשיעורי ספורט בבית ספר אולי היה יוצא אצן אחד שלא היה כזה לפני שהוא עלה לארץ. אבל כל הספורטאים שיש היום או קיבלו את ההכשרה הטובה שלהם במדינות המוצא שלהם או קיבלו מימון נרחב מהמשפחה שלהם. כשרון זה דבר משני בספורט שמתנהל ככה. תארו לעצמכם שיש ילדה מוכשרת פי ארבע משחר פאר, מבחינת מבנה גוף, תפיסת מרחב, קשר עין-יד, כל מה שצריך. רק שהמשפחה שלה גרה בעיירת פיתוח בנגב במקום במכבים-רעות. עזבו שטניסאית היא לא תהיה. היא כנראה לא תהיה שום סוג של ספורטאית.

אבל, אני שומעת אתכם, מה עם כדורגל? כדורגל זה משחק שמשחקים ברחוב! ויש לנו קבוצות מצליחות מעיירות מצוקה! בני סכנין, למשל… אז, נכון, כדורגל זה כדורגל. אבל זו גם הסיבה שהכדורגל בארץ הוא ברמה של כדורגל רחוב ולא ברמה של הכדורגל האירופאי, זה שמשקיע בבתי ספר לנוער לכל מועדון. לישראל יש בקושי את נס טובורג של בית"ר, ואני בטוחה שגם הוא עולה כסף להורים ולא עובד על מלגות כמו מקבילותיו. כי אין כסף.

אהוד ברק מספר לנו שאסור להסתכל על תקציב המדינה כמלחמה בין הבטחון לרווחה. חינוך אפילו לא נכנס למשוואה כאן, וכמובן שאסור להסתכל עליו כמלחמה כי בטחון יותר חשוב. אנחנו נמות כולנו חמושים עד השיניים אבל עניים מדי להתקיים וטפשים מדי כדי להבין מה קורה לנו.

אז אני מקווה שצוברי לא יקח מדליה. שמשהו יראה למדינה שלנו שהכמה מדליות-פוקס באולימפיאדות הקודמות היו תוצאה של כמה אנשים בודדים שלא קיבלו גב מהמדינה לא לפני ולא אחרי. זה לא אישי נגדו בכלל.