פילה הלג שונאת אנשים

פילה הלג שומעת אנקדוטות

לפני שנתחיל בפוסט, הודעת מערכת: כפי שהציע (וצדק) עופר, הוספתי לאסופת הלינקים בפוסט הקודם גם את האתר של מיטל להבי ממר"צ.

עכשיו.

הפוסט הזה נמסר לי בעל-פה כדי להיכתב כאן, והקרדיט מגיע לבוס שלי (לשעבר?) שהלך יום בהיר אחד לאיקאה וגם הביא לי משם מנורה.

א', גיבורנו (לא א' ממשרד התיירות. גם לא מבית הנשיא, סתם א'), נסע לאיקאה לקנות דברים לביתו. קורה. אסף דבר מה לקנות (וגם מנורה בשבילי) וניגש לקופה. כשהגיע תורו, הוא התבשר בשורה לא נעימה מהמוכרת: איקאה החליטו להיות אקולוגיים, ולכן כל שקית עולה שקל. אפשר לקנות בשלושה שקלים שקית רב פעמית (מעניין אם אפשר להיכנס איתה חזרה אחר כך) או לא לקחת שקיות בכלל. א' קנה שקית רב פעמית, וגם ארז חלק מחפציו בקופסאות שקנה – ויצא.

יום אחרי (או סופ"ש אחרי, כמדומני) הוא סיפר לי את כל זה, וגם את מסקנתו מכל הסיפור: איקאה התחילו לקחת מס איכות הסביבה. זה לא דבר פסול לחלוטין, אבל הם פשוט קבעו עובדה. עכשיו, אם הם רק יקחו מס חינוך, בריאות ורווחה, אפשר לעבור לגור במדינת איקאה. יש סיכוי סביר שהם ינהלו אותה הרבה יותר טוב מאשר החאפרים שלנו.

חוצמזה, דרכון שוודי נשמע כמו דבר שימושי להפליא בעולם היום, לא?

---

פילה הלג נגד הכפיה הדתית

אחרי הפרסומות של "קצין וג'נטלמן" ו"קצין ודוקטור" הגיע גם תורן של פרסומות "קצין ומאמין" ברדיו. בואו לישיבה שלנו ותהיו גם קצינים בתפקיד כזה או אחר. אני חושבת שזה לא היה מטריד אותי בכלל אם הג'ינגל שלהם לא היה כל כך מעצבן. אבל בגלל שזה מטריד אותי, הייתי חייבת לתהות אם מדובר על דרך לשכנע דתיים להתגייס. אבל לא, הפרסומות הן בגלי צה"ל, לא בדיוק רדיו קול חי. מה שגרם לי לחשוב שזו דרך לשכנע דתיים לא חרדים להתגייס בצורה שתשמור אותם בתלם. "התלם" מאד חשוב אחר כך כשהחרדים הופכים לכח מאורגן לוחם. ולא, אני לא מדברת על הנח"ל החרדי.

יכול להיות שזה בגלל שביליתי יותר מדי שנים מעצבות של חיי בחו"ל – אני מאמינה גדולה בכך שאיש באמונתו יחיה. הדתיים שומרים שבת ומצוות בזמנם החופשי, הכופרים יוצאים לחגוג בשישבת, והחרדים מוכרים מצלמות. כולם נחמדים אחד לשני כשהם נפגשים ואף אחד לא טס באל על כי הם יקרנים. אבל כמו שגיליתי לאחרונה, כמו ש"איש באמונתו יחיה" הוא לא באמת הפסוק המקורי, ככה גם המציאות היא לא בדיוק האידיאל.

אני מבינה את הסיבה לכך שרחובות מרכזיים בבני ברק נחסמים לתנועה בשבת. למרות שהכביש ציבורי ובלה-בלה אחר שמנסים להלחם בהם איתו, אני מבינה. אני אפילו מוכנה לוותר על הקיצור דרך הממש טוב לרמת גן דרך בני ברק כשאני נוסעת לסבתא שלי בשבת. אני מכבדת את שמירת השבת שלהם, ואת זה שהם לא רוצים להידרס בהליכת שבת או שיהיה רעש שיפריע להם ביום שמיועד למנוחה ותפילה.

אני פשוט לא מתיימרת להבין את הסיבה שתגרום לילד חובש כיפה לזרוק אבנים על רכב של יהודים שנוסע בשבת, כדי להציל אותם מעצמם ולגרום להם לשמור מצוות. אני יודעת שזה בניגוד לפסקי הלכה של רבנים וכל זה, אבל עדיין. מאיפה לדעתכם נכנס לילד הרעיון שצריך לעשות הכל, אפילו לסכן חיי אדם, כדי – לא לשמור בעצמו על השבת – אלא לשמור על השבת כאילו היא ישות שצריכה הגנה?

אז אני מוכנה לקבל את הטענה שאומרת שכמעט שני שליש מתושבי ישראל הלא-ערביים שומרים מסורת בדרך זו או אחרת, אז בשבילם נכבד את השבת. אף אחד לא יפתח מסעדה לא כשרה במרכז בני ברק, אף אחד לא יפתח את החנות שלו בשבת באמצע אלעד או בכפר חב"ד, ובחורות שהולכות בגופיות במאה שערים ומתפלאות שזורקים עליהן חיתולים מהחלונות לא ממש צריכות להתפלא.

אבל מה עם קצת התחשבות בכיוון ההפוך? ההבנה והכבוד צריכים ללכת רק בכיוון אחד, כי אני טועה והם מאמינים באמת האחת? הם צודקים וכולם צריכים להסכים? למה אני צריכה לספוג גידופים של חרדי שנעמד באמצע רחוב בוגרשוב בתל אביב, בדרך לים, וצועק עלי שאני לבושה לא צנוע? (ואתם יודעים מה? לבשתי חצאית ארוכה וחולצה ארוכה באותו זמן. פאק יו.) למה אסור להאמין באלוהים בשום דרך חוץ מזו שהם מרשים, בלי לספוג אלימות מכל סוג אפשרי? ולמה זה מפריע למישהו אם קיבוץ רוצה להפעיל את הסופר שלו בשבת? או שבתל אביב יש רשת של סופרמרקטים שאמנם לא מוכרת שרצים לכופרים, אבל כן פתוחה בשבת?

אבל לא. הם צריכים את החופש לעשות את מה שהם מאמינים. אנחנו צריכים את החופש לעשות גם את מה שהם מאמינים. (תאמינו לי, אם תהיה מדינה בעולם שבה חלק מהשלטון היה מחליט שצריך לכפות על יהודים לעשות משהו לפי אמונת התושבים, נניח לגלח את הזקנים או להוריד את הכיפה כשהם הולכים ברחוב, כי הדבר עשוי לפגוע ברגשות תושבי ארץ שקרכלשהו האדוקים, היתה קמה כזו זעקה בקהילה היהודית בכל העולם שלא היתה נרגעת עד שזה היה מפסיק… ולפני שאתם מעלים את צרפת, המחלוקת שם היא בבתי ספר ציבוריים. כמה אתם רוצים להתערב שגם ככה כל מי שהיה איכפת לו כבר לומד בבית ספר פרטי, עם סבירות בינונית לבית ספר יהודי?)

ומה קורה אם הם לא מקבלים את מה שהם רוצים? בני הישיבות חדורי המוטיבציה, כל אלה שב"תלם" שמתווים הרבנים, מתגייסים בהמוניהם (לא לצה"ל, חלילה), והופכים לכח החרדי הלוחם, כמובן.

---

ויאמר הרב, "חברת שקר פוגעת בנו, כי היא פועלת בשבת, למרות שלא באיזורנו או מנסה למכור לנו את מוצריה. ארור יהיה בעל החברה!"

ויאמרו חסידיו, "אמן!"

ויאמר הרב לבעל החברה, "עצור בך מעסקיך בשבת, יהודי אתה."

ויאמר בעל החברה, "עזבו אותי באמאש'כם."

ויאמרו חסידי הרב, "אבוי! הנעשה בו כבפושע נבזה?"

ויאמר הרב, "טוב."

ויפרסמו חסידי הרב את שמות כל עסקי האיש, וכל עסקי משפחתו, וכל ספקיו וחבריו, ויעשו חרם כמו בכיתה ב', וימוטטו את האיש כלכלית.

---

מוסר ההשכל? תקנו ב-AM-PM, ולא רק כשנגמר החלב בשבת, ותתדלקו בדור-אלון, ולא רק כי יש להם הנחת חבר, ותקנו באלונית, ובעדן טבע מרקט, ובמגה, ובשפע שוק. ולא רק כי מדובר בחנויות טובות מלכתחילה. כי אלא אם אני טועה, ומר וייסמן ניסה לפתוח סניף של AM:PM במרכז בני ברק (למרות שיש אחד ברמת גן, בז'בוטינסקי, אז אולי הוא חורה להם עד מאד) אז אף אחד לא עשה להם שום דבר. אף אחד לא מחלל את השבת שלהם, רק של עצמו. ואני הולכת להילחם על הזכות לחלל את השבת של עצמי כמה שאני רוצה, בדיוק כמו שהייתי מכבדת את הזכות של אחרים לשמור את השבת שלהם.

---

פילה הלג רוצה להציל את העולם

אבל עצלנית מדי בכדי לטרוח.

את מושא ההערצה (כן, הערצה, לא שנאה) הנוכחי שלי גיליתי בכתבה בעיתון הארץ. חילקו לנו הארץ בחינם יחד עם ספר ב-25 שקלים (נדמה לי שזה היה הארץ ב-25 שקלים עם ספר בחינם, אבל מי סופר, זה בסוף יוצא הארץ מיותר עם ספר ב-25 שקלים, ואני, כמו שתראו עוד רגע, אוהבת ספרים במחיר מציאה יותר מכמעט כל דבר בעולם.) אז לקחתי אותו הביתה וקראתי עיתון. ב"קפטן אינטרנט" שהוא מדור הזוי גם ככה, מצאתי את הכתבה הבאה.

מסתבר שכמה אנשים יצאו להציל את העולם על ידי… מכירת ספרים. האתר שלהם, Better World Books הוא מתת האל, ביחוד לאנשים כמוני שחיים על ספרים מחו"ל ולפעמים משלמים עליהם יותר מדי. יש ספרים חדשים, משומשים, ספרי לימוד, הכל… והכל במחירי הנחה מפתיעים. מפתיעים באמת.
אתמול בערב גם קניתי מהם ספר שגורדון המליץ לי עליו, ויחד עם דמי המשלוח ($2.50 לישראל!) ועם קניית קיזוז פליטות פחמן (!) על המשלוח בחמישה סנט, עדיין יצא חצי דולר פחות מהמחיר הנחה בלי משלוח באמאזון. אני התמכרתי.

עכשיו, אני רוצה לציין לטובה כמה דברים באתר שלהם. (למשל העובדה שהתיבת חיפוש ענקית, ממורכזת ומזהה ISBN משני הסוגים, אבל לא לזה התכוונתי)

למשל, בדף יצירת משתמש, מבקשים את כתובת המייל בתור שם המשתמש. הם מבינים, כמובן, את החשש ומציגים את ההודעה הבאה:

Your e-mail address will also be your user name. Don't worry…we won’t spam your e-mail. We’re an honest company with values.

וכבר אמרנו שמחייבים אותך לשלם על קיזוז פליטת גזים רעילים על המשלוח? וגם מסבירים ממש יפה למה.

ובתום ההזמנה מקבלים את מסר העידוד הבא:

אני מרוצה.

רוצו לראות.

---

פילה הלג שונאת את איקאה.

היום הרכבתי את המיטה החדשה שקניתי מאיקאה.

עכשיו, חשוב לי מאד להבהיר שיש סיבה שאני אומרת את זה. כי אני לרגע לא חושבת שאכפת לכם מהפרטים הטרוייואלים של חיי האישיים. אני מתעבת בלוגים של מה-אכלתי-היום-לארוחת-בוקר (בננה) או איך-היה-יום-העבודה-שלי (ממש, ממש לחוץ) כי אלה דברים ששייכים במקומות אחרים. לא בלוג שמכבד את עצמו. אבל בזמן שהרכבתי לי את המיטה הזו, תוצרת שוודיה והכל, נזכרתי כמה אני שונאת את איקאה, והתחלתי לחשוב על דברים.

אני די שונאת את איקאה ברוב ימות השנה. עוד יותר אחרי שיצא לי לבקר שם במוצאי שבת. (שזה כבר נושא אחר לגמרי על מנטליות עדר של ישראלים. אולי יום אחר.) הנה כמה בעד ונגד לחנות הרהיטים החביבה על כולם-חץ-ממני-בערך:

נגד:

• רהיטים גנריים ובדרך כלל די מכוערים.
• אין חניה. אפילו שהמגרש חניה בגודל הצרות שלי.
• הם מנסים למכור לך צינור אינסטלטורים מרוסס בצבע כסף בעשרים שקל בתור "פתרון חכם לכבלים של המחשב". וואלה, גילו את אמריקה.
• הם בנתניה. מי מגיע לנתניה?
• אריזות שטוחות גם לדברים שלא יכנסו לך לאוטו, לא משנה מה.
• דברים מהסעיף למעלה הם עם הובלה בתשלום והרכבה בתשלום. שני תשלומים נפרדים.
• כדי לקבל את אחד משני הדברים האלה, צריך לעמוד בעוד תור.
• מבקשים תעודת זהות בתשלום באשראי, אז אי אפשר להשתמש בכרטיס שגנבתי מאיזה עוברת אורח…

בעד:

• זול. לפעמים.
• אפשר למצוא שם מציאות מפתיעות פה ושם.
• אם קנית משהו שנכנס באוטו, אז אין הובלה.
• והוא בבית ושמיש באותו יום.
• צריך תעודת זהות כשמשלמים באשראי. אז אין למה לגנוב לך את הכרטיס אשראי בהשתרכות.

טוב. כמו שאפשר לראות, יש לי הרבה נגד האנשים. אבל מה שאני רוצה לדבר עליו זו דווקא חווית המשתמש שהם מספקים כשמה-שזה-לא-יהיה הגיע הביתה. כי זה השלב שבו יושבים, משנסים מותניים ומרכיבים.

אז כמה דברים אפשר להגיד לטובת איקאה בקטע הזה. למשל, הם מתאמצים מאד בשביל שכל אידיוט יוכל להרכיב את הריהוט שלהם במאמץ סביר. יש הגנות נגד הנסיונות הנואשים להכניס ברגים עקום או לחבר שני לוחות עץ אחד לשני בזווית לא נכונה. היתה אפילו פעם אחת שהייתי בטוחה שעשיתי טעות מרה של בלבול בין שני חלקים דומים מאד אבל שונים במטרתם, וגיליתי שאפילו זה נחסך ממני בגלל שהסדר שלהם בקופסה גרם לי לקחת קודם את אלה שהייתי צריכה קודם לפי ההוראות. חוץ מזה, לעצב מיטה שלמה שאפשר להרכיב רק עם מברג (לא מברגה, מברג.) והמפתח-שוודי-בכאילו הזה שלהם וזהו זה הישג הנדסי בפני עצמו.

אני אישית נהנת מאד מלשבת ולהרכיב דברים כאלה. אני אדם טכני למדי, ואני נהנת לשבת עם מברג ולבנות דברים על אמת. אני גם תוצר מובהק מאד של התקופה של "קופסת לגו זו מרכיבה מכונית ממונעת" או "את הבטמוביל" או מה לא. ואם בסופו של דבר התוצר של שעת המשחק גם שימושי בבית, בכלל טוב.

אי אז, הדבר הראשון שעשיתי בתור ילדה חופזת שמרכיבה את האוטו לגו הממונע היה להגיד, "יאי, לגו!" ולקרוע את כל השקיות שהיו ממוספרות לפי השלבים בהוראות הרכבה, מה שאחר כך גרם לי ולאבא שלי לשבת ולחפש כמו חמורים בכל שלב את כל החלקים הנדרשים. איקאה כמובן לא רוצים שתחסיר את החלק הכיפי הזה בהרכבה, אז הם דאגו לשים את כל החלקים בשקית אחת ולתת לך לנסות להבין לבד איזה מק"ט זה איזה סוג של בורג. או שאולי הם מניחים שכולם היו מכונאי טנק או משהו. זה לא נוח ברמות שאי אפשר אפילו לתאר.

וכמובן לא ברור אם זה פלוס או מינוס זה שאין יותר מלל בהוראות הרכבה. הציורים מסבירים את עצמם עד הרגע שיש לך תהיה כלשהי, והחלקים מסומנים רק במק"טים, מה שגורם לזה שאין הערות כמו "תיזהרו, זה וזה נראים ממש דומה, אבל ממש חשוב איזה מהשניים לוקחים…" שלא תפספסו חלילה את החוויה של לפרק את מה שכבר חשבתם שהרכבתם לפחות פעם אחת.

אוקיי, אז בסופו של דבר היתה לנו הרכבה משעשעת יחסית, אם כי מעצבנת לעתים, ובסוף יש לנו מיטה. ואפילו רגע של "מה עושים עם החלקים האלה שנשארו?" (שכחתי בורג אחד. אופס. מזל ששמתי לב כשהחור שיועד לו עדיין היה נגיש.)

אבל בכל זאת, איקאה נשארו בשבילי משהו שאני שונאת. משהו שמרהט יותר מדי מהבית שלי רק כי הם זולים מספיק וכי לחבר שלי היו רהיטים שלהם לפני שעברנו לגור ביחד. והם לא מסוגלים אפילו לתת לי להרכיב את הצעצועים שלי בשקט.

---