פילה הלג שונאת אנשים

פילה הלג שונאת את נולד לרקוד

אבל את הישראלי. האמריקאי דווקא בסדר. ובכל זאת אני רואה, כדי להתאכזב.

נו, לא כל פוסט יכול להיות על נושאים שברומו של עולם. לקח לי יותר משבוע לכתוב את כל המאסה הזו, ועוד רגע הם מתחילים לשדר, ורוב העצבים שלי חיכו שנה כדי לצאת. אז תסלחו לי לפוסט אחד.

ירשם כאן שיש לי חיבה מיוחדת לתכניות ריאליטי, אבל בפירוש לא לכולן. אני אפילו לא יכולה לקטלג אותן. זה לא כאלה שמציגות כשרון אמיתי, כי למרות שאני אוהבת נולד לרקוד, אני לא אוהבת את American Idol (אני אפילו לא אתייחס לסוגיית כוכב נולד) או את התכנית שפים (לא, לא קרב סכינים. התכנית מעשרים יוצא אחד ההיא בערוץ שלוש.) זה לא כאלה שאין בהן אס-אמ-אסים, למרות שאני רואה בנטיה הישראלית להכריע באס-אמ-אס כל דבר שזז בזויה למדי. זה אפילו לא כאלה תחרותיות כי אני אפילו ידועה בלראות את התכנית על החברות של יו הפנר, למרות שאת זה אפשר להצדיק בבחורות הערומות.

חזרה לעניינינו. אני רואה נולד לרקוד, כי פה ושם יש קטע ששווה לראות. בערך כמו שאני רואה את המחול בערוץ מצו, חלקו מזעזע וחלקו מרשים למדי. אני גם רואה את So You Think You Can Dance, גרסת המקור, כי היא באמת מוצלחת כתכנית טלויזיה. היא משעשעת, מותחת, הריקודים והרקדנים מוצלחים… מפיקים אותה החבר'ה של Idol, מה שכנראה נתן לטמירה ירדני את הרעיון שזה יהיה חכם לעשות את זה בעצמה, עם כל הקבועים של טדי הפקות. מה יצא? פארש, זה מה שיצא.

1. נתחיל מהברור ביותר. צביקה הדר. תשוו את לורן סנצ'ז או את קאט דילי לז'וז'ו חלסטרה. באמת. וזה לא רק ה"מעעע" שיוצא לו פה ושם, או העובדה שהוא לא "המנחה" אלא יותר גבוה בהפקה מאשר השופטים (ואז הוא מחליט פתאום לקחת לידיים את האודישן או מה לא) ובתור המנחה זה בסדר שהוא לא מבין. אבל העובדה שזה צביקה הדר, איש שעשה מקצוע מלהעמיד פני מטומטם, והוא עושה את זה בגדול. הוא לא נותן לשופטים לחוות דעה מקצועית, ורק עסוק בלספר למצלמה כמה הוא לא מבין או מתפעל או חושב שזה כן יפה או מה שלא עובר לו בראש הריק שלו באותו הרגע.

אז, זה לא רק ששתי הבחורות של So You Think You Can Dance הן מעט יותר אסתטיות (למרות שזה נכון) הן גם יודעות את מקומן בכוח. הן לא מעורבות בהפקה מעבר ללבוא, לקריין וללכת, הן לא יושבות בפאנל באודישנים, הן מראיינות את הילדים לפני ואחרי, הן אומרות להם איזה יופי הם נראים אחרי שהם רקדו בלי שביב של יומרה לשפוט את יכולת הריקוד, ובסוף הן גם נותנות את המספרים להצבעה. זהו. הן לא תורמות דעה לקהל, והן בוודאי לא מכריזות שבתור "מקושרות להפקה" הן זורקות לפח את כל מה שיש לשופטים לומר ועושות מה בא להן. הן למעשה כל כך לא מקושרות להפקה שהן התחלפו אי שם באמצע הדרך.

2. השופטים. בעונה הראשונה דוד דביר עוד היה חמוד ומישהו עוד חשב שלמיכל אמדורסקי יש דעה רלוונטית בנושא מחול. אז בינתיים דוד נהיה חולה כוח כי הרי הוא הביא את אור כחלון והרגיש ממש מסופק, ואפילו דרש שצביקה הדר יפסיק לרדת עליו ואילצו אותו להסכים. (זה לא בא ממידע מוסמך. פשוט הסתכלתי בתחילת העונה השניה. שידור חי ופשוט כואב לצביקה הדר שהוא לא יכול להגיד שום דבר רע… ודוד כמובן מבסוט.) מיכל אמדורסקי נהיתה כל כך מרוצה שהיא בטלויזיה שהיא איבדה כל רסן, וגם החליטה שלהיות מגעילה מצטלם יותר טוב. עידו תדמור סתם עשה מזה המון כסף, ואונה נשארה בצד. שמעתי שהיא אחלה מורה, אבל בפאנל השופטים הנוכחי היא מתפתה מאד בקלות להיות יותר מדי נחמדה. לא שזה דבר רע, אבל זה מונע ממנה בהרבה מהמקרים להביע דעה אמיתית.

חוץ מזה, מי יש לנו בפאנל? את אונה, מורה לג'אז והיפ-הופ, את עידו, רקדן\כוראוגרף\מורה למודרני, את דוד דביר, מורה לבלט קלאסי, ואת מיכל אמדורסקי שכנראה לא נחשבת לכלום, אבל ההכשרה שלה היא בבלט קלאסי וה"נסיון" שלה הוא במה שבעולם קוראים לו פופ ובארץ קוראים לו ג'אז. וביחד הם שופטים את המתמודדים שלהם בסגנונות: טנגו, ברודווי, סלסה, וולס, דיסקו, רומבה, ג'ייב, פסאדובלה, הורה… בקיצור, הרבה דברים שאין להם כל כך מושג בהם. במינימום, אם התכנית מתעקשת לערב כל כך הרבה ריקודים סלוניים ולטיניים, הם יכולים גם להנפיץ שופט אחד שמבין בזה משהו. וזה שהשופטים יעשו תורות בלהגיד "לא היתה מספיק תנועת אגן" לא נחשב.

3. הסגנונות המונפצים שלהם. בעונה הראשונה עוד היה סטנדרטי. היה לנו פופ ולירי ומודרני ופה ושם קצת ריקודים סלוניים וכולם היו שמחים. מתישהו לקראת הסוף, התחיל להתפלק להם השכל קצת. אז בסיכום של שתי עונות, בסדר עולה בסקאלת ה"מה?!" יש לנו: קברט (שלא נראה כמו קברט מסיבות שאני עוד רגע מגיעה אליהן), חסידי, בוליווד (אני אוותר להם על זה, כי זה יצא דווקא ריקוד מדליק…), ריקוד תורכי, חפלה מזרחית, והשיא שכמובן נרשם ב"שנות השמונים, ריקוד מושחת". הממ, מעניין איזה ריקוד זה היה ולאיזה מוסיקה. אני לא ממש מצליחה להזכר.

הייתם חושבים שיגידו לעצמם בטדי הפקות, "הלך טוב בעונה הראשונה, בואו נמשיך לעשות מה שאנחנו עושים טוב." אבל לא, זה היה יותר "בואו נקרע את זה לגזרים ונרמוס את זה קצת. נהיה משוגעים ומפגרים! זה מה שמביא רייטינג!"

4. זמני ההצבעה הקצרים להחריד. "אלה ששת הרקדנים המועמדים להדחה. יש לכם את כל הפסקת הפרסומות להצביע. שלוש פרסומות וחזרנו!" זה בערך סדר הגודל הממוצע. היתה פעם אחת, לא זוכרת מתי, שנתנו שעתיים שלמות להצביע!

אם זכרוני אינו מטעה אותי, היתה להם תקופה של "והתוצאות מחר בערב", אבל לפי הבגדים ראית שצילמו את זה אחרי ה-20 דקות להצביע. באיזשהו שלב, פשוט התחילו למלא את הזמן הזה בשטויות ולהשאיר את עצמם באוויר. הרי, אתם יודעים כמה שווה זמן פרסומות שלהם? לדוגמה, שבוע שעבר ושבוע לפני הם היו התכנית השניה הכי נצפית, אחרי כלבוטק. אז אין לקשת זמן להרשות להם לעשות תכנית תוצאות יום אחרי התכנית הרגילה. כי הלו"ז שלהם כל כך מפוצץ ב… אה… שידורים חוזרים של מהדורה מוגבלת! ויצפאן!

5. הזלזול בכל סגנון שלא נראה לדוד. כי משלמים לו לזלזל בכולם, ואיכשהו זה גם מחלחל לכל מי שסביבו. ואז פתאום רקדני היפ הופ הם לא רקדנים אמיתיים, ורקדני ברייקדאנס? הם אפילו לא אמיתיים מספיק בשביל לבוא לאודישנים. זרקו אותם הצידה למסלול-אלה-שבאו-לעשות-פאדיחות. אז כן, גם בחו"ל מזלזלים בבי-בויז. לא נותנים להם לעבור שלב עד שהם יוכיחו שהם מסוגלים עוד משהו. ואיכשהו תמיד יש אחד או שניים בנבחרת. השנה היו שלושה כולל בי-גירל אחת.

דוד עצמו טוען ש"רקדנית היפ הופ צריכה להיות מדהימה כדי שנעביר אותה." למה רקדנית היפ הופ צריכה להיות מדהימה, אבל מספיק שרקדנית מודרני תהיה בינונית? למה? מי קבע? (דוד, זה מי.) והשנה הכל דליל באופן מפתיע. בשנים עברו היו רקדני היפ הופ, והשנה כלום. במרתון אודישנים הלא מצונזר ראינו פתאום שהגיעו המון רקדני היפ הופ. אפילו לא כולם היו כל כך גרועים, אבל אפילו בפרקי אודישנים הסטנדרטיים לא הראו לנו אותם, אפילו לא הצצה. אפילו לא את הגרועים עד כדי צחוק. זה לא סגנון ריקוד מספיק מכובד בשביל זה.

בשנים עברו, גם היה ייצוג מהסלוניים (שדוד מוכן לקבל כריקוד לגיטימי, אם כי לא חשוב) ובאודישנים השנה היו כמה מדהימים. מישהו הגיע לנבחרת? לא.
למעשה, יצא לנו לראות את הנסיון של חבר השופטים מנסה להגן על עצמו. הגיעה רקדנית היפ הופ, מהטובות בארץ, שדי טרחה לפתוח עליהם את הפה על ההתלבטות שלה לגבי אם לבוא או לא, "כי אין לי טכניקה קלאסית". התשובה של חבר השופטים לזה היתה, "תראי את הזוכה של העונה הקודמת. היא לא עשתה יום של מודרני או ג'אז או קלאסי בחיים שלה." אההמ. שנייה, אני מגיעה לזה.

גם רקדני ריקודים איריים, רקדניות בטן, רקדניות פלמנקו ומה עוד לא מקבלים הזדמנות אלא הרמת אף צוננת. אבל כאן הממלכה של דוד דביר, וכל מה שהוא לא מודרני\קלאסי הוא נחות, וכל מי שהוא בטעות לא עם שלושים ושמונה שנים של הכשרה בבלט עד גיל 19, יש לו בעייה בכניסה. למעשה, דוד כבר הוכיח שהוא ילחם על מישהי חסרת כל נשמה, אבל מרובת טכניקה, ויקטול בחוסר לב מישהי שמוציאה את הנשמה (מתאבדת, כפי שאמדורסקה אוהבת כל כך לומר) אבל היא למדה רק ג'אז, אז אין לה את ה"טכניקה" הנכספת.

ואם מישהו מחפש הוכחה לזה, אז תסתכלו על ה"נבחרת" (החלק שלה שהשופטים בחרו) השנה. כולם בלי יוצא מהכלל רקדני מודרני. אה, סליחה. תות גם רוקדת היפ הופ. היא שם בשביל שלא יגידו שהם לא לוקחים רקדני היפ הופ.

6. עוז מורג. רשמית אני לא מסוגלת לנטור טינה לאיש שיש לו תואר רשמי במחזות זמר. אז בואו נקרא לזה "תנאי ההעסקה של עוז מורג" במקום. כי במשך שתי עונות שלמות, כל הריקודים בתכנית היו של עוז. ג'אז? עוז. טנגו? עוז. לירי? עוז. לדעתי את ההיפ הופ נתנו לאריאל, אבל זה כי במערכת (ראה: הממלכה של דוד דביר) היפ הופ לא באמת נחשב ריקוד.

מה בעצם קורה בשלב הזה? ריקוד ראשון נראה טוב. שני קצת פחות. שלישי… אה. בסופו של דבר, הטנגו, הלירי והפופ של אותו הפרק נראים בדיוק אותו הדבר רק עם מוסיקה אחרת. למה, למשל, אי אפשר לגנוב את הכוראוגרפים הרציניים שעושים כוריאוגרפיית ריקודים סלוניים לרוקדים עם כוכבים? או להביא מישהו עם התמחות ב… מה שזה לא יהיה מוזר שהם מביאים השבוע? הרי, מישהו היה מבקש ממורה ללשון ללמד שיעור מתמטיקה תחת הטענה שכל מורה הוא מורה, מה זה משנה? אז גם זה משנה. אז בסדר, השנה הם מביאים את טייס דיוריו, שהוא אחלה גבר (מי שלא יודע מי זה, שיאמין לי.) אבל אני אשים כסף שגם עליו הם יזרקו עומס גדול מדי ויותר מדי סגנונות שהוא לא מתמחה בהם והקטעים שלו יצאו מגעילים.

7. העריכה של התכנית. קשה לומר משהו על העריכה של תכנית בשידור חי, אבל גם שם הבימוי צילום עצמו היה נורא. למשל, בגמר של שנה שעברה, בזמן שמישהי רוקדת את הסולו שלה מצלמים את רקדני הרקע ולא אותה. (רקדני רקע בסולו? אה? כמו השאלה המטומטמת של המראיין "למה לא עשיתן את הסולו שלכן ביחד?" שגרמה לזוג הבנות שהוא מראיין לצחוק בחוסר נעימות.) אבל בשלב האודישנים ובתכניות הספיישל יש המון עריכה, ושם כבר מתחילה להיות לי בעייה עם החבר'ה.

כי יש שתי סיבות לראות את פרקי האודישנים. הראשונה היא כדי שנתחיל להכיר את המשתתפים עוד לפני שמתחילים להעיף אותם לכל הרוחות בכמה אס-אמ-אסים שנצליח לשלוח בעשרים שניות וחצי, והשניה היא כדי לצחוק על כל האנשים שמשלים את עצמם עד כדי גיחוך. אז בראשונה הם כמעט ומצליחים. יש המון ראיונות וכולם נראים ממש חמודים. אבל בכל זאת, אין את תחושת המסע שיש בתכנית עצמה ואמורה בעצם להתחיל קודם, להראות את כולם אחד מול השני עוד לפני שנכנסים לתחום השיפוט של הקהל. מה שאמורים לראות זה את כולם נכנסים, את כולם עושים את כל האודישנים, וכולם יוצאים. במקום, מה שבחרה המערכת להראות לנו בחוכמתה האינסופית, זה את מי שנראה להם שיעניין אותנו נכנס ויוצא, מי להצלחה ומי לכשלון. בלי ה"אוי, אבל הוא היה כל כך טוב!" או "אוי, אבל היא היתה גרועה כל כך בשלב הזה!" אפילו לא טרחו להראות לנו את כל השלבים של כל המתמודדים. רק את מה שההפקה החליטה שיעניין אותנו. ככה לא ראינו כמעט אף אחד עושה היפ הופ (כי היפ הופ זה לא ריקוד) וראינו רק זוג אחד עושה טנגו (כי טנגו זה לא חשוב) ולא ראינו אפילו את המודרני של אלה שהגיעו לסולו, כי הסולו של כולם היה מודרני ממילא. ולא יצא לנו לראות אותם מדברים, בוכים, מצליחים ונכשלים. ויותר מזה מרגיז שטמירה ושות' החליטו שהם אלה שיודעים מה יעניין אותנו. והם טעו.

במקום, הם החליטו למלא את החסך בהכרת המתמודדים על ידי פרומואים שמציגים אותם, ואחר כך בתכנית ספיישל. אבל גם הפרומואים לא מציגים את כולם (אלא רק את מי שההפקה רוצה שיעניין אותנו) וגם הם, מה לעשות, מעצבנים. בייחוד שהם מראים לנו את אותו אחד ופעמיים שלוש בהפסקת פרסומות. חלאס! והתכנית ספיישל מראה לנו שלושים שניות לאדם שהיו אמורות להיות מעניינות. כי פתאום משום מקום מראים לנו איך הם רקדו היפ הופ, ומה אמרו עליהם השופטים ומה היה פשר כל מה שאמרו עליהם בהתייעצות שהיה תלוש לגמרי כשראינו אותו במקור. אבל כל זה תלוש מכל הקשר שהיה אם היו עושים את זה תוך כדי שהאודישנים מתמשכים, ולנו כבר אין את התחושה שהמצב ישתנה. אלה האנשים, אתם חייבים לאהוב אותם.

גם בקיצוניות השניה אנחנו יוצאים מקופחים מתהליך האודישנים השנה. הראו לנו, אולי מהיעדר מקום ואולי מהיעדר חשק, רק את הבינוני ומעלה. לא הראו לנו הרבה כאלה שקיבלו "אה, יפה אבל לא ממש עובר" ועל כל שלושה "מ-א-מ-מ-ת!" של מיכל אמדורסקי קיבלנו אולי אחד שעושה מעצמו צחוק כמו שצריך. למסלול-פדיחות שהקימה המערכת (שבינתיים ננטש, כשההפקה הבינה איזו טעות הם עשו איתו) באו כאלה שכבר היו והצחיקו באודישנים המקוריים, והרקדני ברייקדאנס המקצועיים שלדעתי שנה שעברה או כבר לפני שנתיים הבינו שאין להם למה לבוא, והשנה כנראה ביקשו מהם להגיע. אז גם כאן וגם כאן, אנשים עושים פדיחות? אין.

כמובן שבשלב הזה (ראה: אתמול בחצות, בערך) החליטו לזרוק עלינו קטעי אודישנים "לא מצונזרים" אקראיים בלי המשכיות, במין מרתון חסר תכלית. למה הם עושים לפני תחילת עונה את כל מה שכוכב נולד עושים כדי להעלות רייטינג לקראת הגמר? האם זה כי הם מודעים לכך שהם בדרך לעונה גרועה? או כי ערוץ 10 שמו מולם את הישרדות?

8. ה"הופעות המיוחדות" שמארגן לנו צוות ההפקה כדי לגרור זמן תכנית שמלווה כמובן בזמן פרסומות יקר. בזמן המקביל בו בארה"ב יצא לנו לראות את הפוסיקט דולז בהופעה, את ליל סי עושה קראמפינג, או סתם את זוכי העונות הקודמות בהופעה, אנחנו זוכים לראות את צביקה הדר בטייטס (איכס!) את צדי צרפתי רוקד סטפס (הם הבטיחו את זה בעונה הראשונה. זה היה בסוף?) אליענה בקייר והאיש הזקן ההוא שעושה גלים עם הבטן. בעונה השניה היה להם רצף טוב של איזה שבועיים עם טליה פז ווולטר צ'ינקווינלה, אבל גם זה אבד וחזר ישר לשיממון הרגיל.

9. ה"מקוריות" של ההפקה. כי הייתם חושבים שכשקונים זכיון (או איך שלא קוראים לזה כשמדברים על טלויזיה) של תכנית קיימת, הם לא מחוייבים לעמוד בפורמט שלה? תארו לעצמכם שאני עכשיו אקנה זכיון של פיצה האט ואגיש שם סטייק אנטריקוט. מישהו בהנהלה העולמית של פיצה האט יסכים לזה? כנראה שלא. (לא היה קטע שלם כזה פעם עם הזן של תפוחי אדמה שהשתמשו בו בשביל הצ'יפס של מקדונלדס בארץ?) אז לא ממש ברור לי למה החבר'ה של נייג'ל בהפקה של סדרת המקור מסכימים לשטויות עם הפורמט שטדי הפקות עושים. על הסגנונות המוקרצים כבר דיברנו, וגם את זמני ההצבעה כיסינו. מה נשאר?

קודם כל, יש את תכניות הספיישל וגלגלי הצלה למיניהם. העונה הראשונה עוד היתה סטנדרטית להפליא. הכנס שמונה זוגות, קבל אודישנים, תכנית שמציגה את הנבחרת ותחרות, הכל ב-14 תכניות. סטנדרטי להפליא. עונה שניה? 10 זוגות, שישה פרקי אודישנים, שישה פרקי תחרות, תכנית ספיישל "פגוש את מי שעוד נשאר", עוד שני פרקים, גלגל הצלה שמחזיר שניים, עוד שני פרקים, ספיישל של לפני הגמר, גמר. 14 פרקים של תחרות פלוס אודישנים, פרקי רק הבנות נושרות כאן, פרקי רק הבנים מתחרים, והרבה ממבו ג'אמבו. מושכים פרקים, יותר כסף. זה ברור. כל הפתעה שתפילו על המתמודדים היא עוד מאות אם לא אלפי דולרים לדקת זמן פרסומת. מה רע, אה?

אבל השנה, גלגל הצלה באודישנים? תגידו, התחלקתם על השכל?

כל תכנית ריאליטי שמכבדת את עצמה (ואני משתמשת בצירוף המילים הזה בזהירות יתרה) מפרידה בין שלב האודישנים לבין שלב התכנית בכך שכאן יש אנשים שמסננים עבור הקהל בבית וכאן לקהל בבית יש השפעה. יש תכניות שהולכות כל כך רחוק ומונעות לחלוטין מהקהל את שלטון האס-אמ-אס שלו. תכנית המקור במקרה שלנו מונעת את התענוג במשך חצי עונה, כשמי הולך הביתה מבין שלושה זוגות שהקהל בחר נקבע על ידי חבר השופטים. וכאן זורקים לקהל את ההזדמנות להכריע בין שלוש שהשופטים לא רצו מלכתחילה, אחת כי אין לה טכניקה, אחת כי אין לה אש בעיניים ואחת שעפה עוד בשלב הכי מוקדם של מחנה האימונים. את מי הקהל יחזיר? את זו עם הציצים הכי גדולים. טוב, אני מודה, זה מקרי לחלוטין במקרה הזה. או בעצם, אולי לא, שכן גודל החזה גם תלוי באחוזי שומן והקהל בחר להחזיר את זו שדוד דביר קרא לה שמנה בטלויזיה. מזל טוב. מישהו שם לב שחוץ מזה שהיא לא אנורקסית, היא גם לא יודעת לרקוד?

וכמובן, אם לא כעסתי עליהם מספיק בשלב הזה, מגיעה גם ההכרזה המכרעת: "השנה מספר הבנות לא יהיה שווה למספר הבנים." כאן היתה אמורה הפקת התכנית המקורית להתערב ולכופף להם את היד מאחורי הגב, אבל הם לא עשו את זה. לא ברור לי איך הם הולכים לנהל את זה, אבל עוד יותר לא ברור לי איך הם בכלל הגיעו למצב האידיוטי הזה. חסרים להם בנים? זה מה שקרה? אין בארץ ישראל עוד בחור אחד לרפואה? למה קשה לי להאמין שחסרים להם בנים? רקדני היפ הופ, אולי? או רקדן סלוני אחד מסוקס? מישהו שהגיע עד שלב הסולואים והיה מקום אחד לפני סוף הרשימה? רק תשעה בנים תמימים לא עפו עד שנגמר הטנגו? כל כך מחמירים השופטים שלנו והם לא שמו לב כמה הם מעיפים? כפי שיגיד רון קופמן טוב ממני, תעשו לי טובה.

10. בזבוז הכסף הפנומנלי של ההפקה. בעונה השניה, אחרי עונה ראשונה (וקצרה מדי, מסתבר) של רייטינג מטורף, ההפקה של התכנית פתאום קבלה תקציב. מה עושים עם כסף? משלמים לעוד כוריאוגרפים? חלילה! מעלים את השכר של כל דוד דביר כדי שהוא ירגיש כמו מלך? אולי.

אז מה כן עושים? מותחים את העונה כי יש תקציב לעוד פרקים, מעלים את ערך הפרס, (ובסוף גם נותנים אותו לשני אנשים) מטיסים את ההפקה לניו יורק פעמיים, והכי חשוב, למקרה שמישהו יחשוב בין לבין, במשך העונה הארוכה להפליא, שהם הפקה בלי כסף, אז שמים בכל ריקוד, אבל כל ריקוד פיסת תפאורה. אם יש לנו טנגו אקראי, תהיה ספה ומראת איפור ובכלל סט שלם של חדר. אם יש לנו קטע ג'ז לצלילי דולי פרטון אזי יהיה משרד שלם על הבמה, מה שגם מוריד מהמקום לרקוד, אבל למי אכפת כל עוד אפשר להתחיל ממנו, לסיים בו ולהראות כאילו יש סיפור לכל ריקוד ולהפקה יש כסף! המון כסף! תראו על איזה שטויות הם מבזבזים אותו, אז בטח יש להם ממש ממש המון!

11. יוליה איגלניק. כי פעם, פעם כשהתחיל נולד לרקוד, אמרתי למי שישב לידי באותו הרגע, "אוי, לא! לא נותנים לקהל החלטות כאלה!" אוקיי, אז בשלב הראשון התבדיתי כשהצליחו להגיע לרביעיית גמר כמו אור כחלון, מאיה אמיתי, שי פרטוש ורוני ברנשטטר, ומתוך זה לבחור את אור (הכסף שלי היה על שי פרטוש, הוא חמוד יותר וזו תכנית שבחורות רואות) שכמעט התחלתי לפתח ציפיות. אבל עונה שניה, פרק ראשון, הצופים מעיפים את עדי בשביל שרית קרפ וה"אוי לא" חוזר, וחוזר בגדול. אחר כך, בטיפוח נמרץ של השופטים מגיעה הילדה לגמר (ואיתם לנצח יהיה לי חשבון פתוח על זה) ויש לנו בגמר שלושה רקדנים ממעלה ראשונה ואחת גמישה לאללה שאין לה מוסיקליות, קצב, יכולת לזכור את הריקודים שמלמדים אותה, אבל מיכל אמדורסקי נשפכת על הרצפה ומיבבת על כמה היא גמישה ושופעת סקס אפיל.

ואז, דרמה גדולה! היא נוקעת את הרגל! תופיע או לא תופיע?! טוב שלא דחו את הגמר ועשו תכנית ספיישל עם הרופאים שלה.

אבל ברצינות. תראו לי כוכב נולד שבו זוכה בגמר מישהו שאיבד את הקול אבל עולה ועושה תנועות שפתיים למיקרופון לקול זמרי הליווי ופעם ב- יוצאת לו חריקה מזעזעת. אבל זה בגלל שבשירה הצופה הממוצע באמת מבין, והוא יכול לומר, "זה גרוע ודי פתטי, היה עדיף אם הוא היה נשאר בבית ולא גורם לי לשמוע את זה…" אבל בריקוד, אם היא הגיעה ועלתה על הבמה ועשתה כמה דברים של התעמלות אומנותית שאין להם קשר לרגל שהיא נקעה, זה מספיק טוב לצופה.

ואז מכוח הצבעות האמפתיה של הקהל הפתאום-כל-כך-רגיש הישראלי, היא מנצחת, וצביקה הדר מודיע על זכייתה, ואחרי זה דוחף, "אה, וגם את המקום השני אנחנו שולחים לניו יורק!" אנחנו מתביישים בך, אז שלחנו הסוואה! לפחות כשהם עשו את זה בכוכב נולד האחרון, הם טרחו להודיע את זה לפני שהודיעו שמעודה זכה, ככה זה קצת פחות מעליב למרינה משזה היה לתום.

ופתאום, עדר של בחורות שלא בדיוק היו טובות מספיק בהתעמלות אומנותית וראו שכנראה שפה הן יוכלו לקחת קצת כסף ואולי כיוון חדש בחיים עט על האודישנים, בטענות כמו, "אף פעם לא רקדתי מחוץ להתעמלות האומנותית, אבל אני חושבת שיש לי כשרון." לא, באמת. הן אמרו דברים כאלה למצלמת טלויזיה. אף אחד לא חינך אותן שלא עושים דברים כאלה?
מישהו הכין את ניו יורק לבואה של יוליה סימן 2, זאת שהשופטים לא רצו, שאפילו מיכל אמדורסקי צועקת בקול גדול שכל אודישן שהיא עשתה היה מזעזע, ושתגיע לגמר כי כל פעם שיראיינו אותה היא תזכיר שדוד קרא לה שמנה?

נ.ב. למה תמיד סיפורי "ההורים שלו לא רצו שהוא ירקוד" תמיד מסתיימים באיך שהבחור שלו מרביץ סולו מדהים ואמא ואבא שלו בוכים מאושר? למה זה אף פעם לא נגמר בזה שהוא רקדן לגמרי בינוני וההורים שלו ממש מאוכזבים? זה יהיה סרט טוב.

---