פילה הלג שונאת אנשים

פילה הלג נזכרת קצת למה היא שונאת ישראלים

אומג, לאונרד כהן אמר משפט בעברית!!! הוא שולתתתתת!!! זו חוויה של פעם בחיים!!! יש תרגום לשירים בעברית!!! הוא אמר אני היהודי הקטן שכתב את התנ"ך!!!! מה זה השיר הזה? טוב, כמה זמן אפשר? תהיה הפסקה? כי צריך לעשן את הסמים שהבאנו מתישהו. שנייה, אני צריכה לעשות טלפון. מה זה, אי אפשר לשמוע! הרעש מפריע לי! דבר יותר חזק! מה? אתה צריך לראות איזה יופי פה! חוויה של פעם בחיים! מה? מה? אה!!! הוא אמר תל אביב בשיר!!! לאונרד כהן שולתתתתת!!!!

מודעות פרסומת

פילה הלג שונאת את הזורקים

02/09/2009
2 תגובות

נניח שהפילה בחו"ל שקר כלשהו. ונניח שהיה טיול והוא היה בינוני במיוחד, ואז הגיע זמן הטיסה חזרה. ואז כל הישראלים והקצת סינים נכנסים לאקווריום הלא מוגן-ירי של הטיסה לארץ, ומחכים. רבע שעה לפני ההמראה נזכרים שכדאי להכניס אנשים למטוס לפני שהוא ממריא, אז מתחילים להזרים אנשים פנימה, עם דוחס כזה, כמו ברכבות בטוקיו. כולם יושבים, כל התינוקות בוכים, וכל הישראלים מתעצבנים.

אחרי חצי שעה בערך, הפילה, שיושבת ליד החלון, מתחילה לראות מזוודות זורמות החוצה. לא נורא, היא אומרת לעצמה. מישהו בטח לא הגיע לטיסה, וצריך להוריד את המזוודות שלו לפני שטסים. או משהו כזה. אבל אז יוצאות עוד ועוד מזוודות, יותר משל משפחה שלמה. ואז הקפטן, באנגלית הקלוקלת שאפשר לצפות רק מטיסות אירופאיות, מודיע שהמטוס שמן מדי. אז בגלל שהם רוצים להיות אירופאים ומנומסים ולהמריא עם כל הנוסעים וכל המזוודות שלהם, הם הולכים לפרוק קצת דואר וקצת קופסאות הובלה. אבל קודם, בשביל לעשות את זה, הם צריכים לפרוק את המזוודות.

והאנשים למטה מתחילים להרים מזוודות ולזרוק על העגלה. ממלאים אותה. אה, חושבת הפילה. בגלל זה ב-Fight Club קראו להם "הזורקים". גם בחדשות לפני כמה שבועות עשו כתבה, הראו אותם מטיחים מזוודות אל בטן המטוס בכזו אלימות שפלא שהמזוודות עצמן נשארו שלמות. הם עוד הפנו בקשה למצלמה: קנו מזוודות עם ארבעה גלגלים, יותר קל לזרוק אותן. יופי, אז הם זורקים מזוודות. אחד עומד על העגלה, אחד למטה. זה שלמטה זורק מזוודה ללמעלה, וזה שלמעלה מסדר אותה.

עכשיו, כשאני אומרת "מסדר"… בהתחלה, "מסדר" היה זורק אותה לכיוון אחורי העגלה, או דוחף אותה כדי שתעמוד יחד עם שאר המזוודות. (ארזתם מזוודות בהנחה שהן ישכבו על הגב כל הדרך? טעות.) אבל אז, בעגלה השנייה, כשהוא כבר היה ודאי עייף ומיוזע למרות הקור האירופאי הנפלא, הוא הרים מזוודה, זרק אותה, ואז בעט בה פעם-פעמיים רק כדי שלא תנסה להתווכח. כנראה ששאר המזוודות למדו מהלקח של הראשונה ולא הראו כמות כזו של התנגדות. אולי איזו אחת, גם בה הוא בעט קצת.

מה? מה עשו לו, סך הכל ניסו להעביר קצת גבינות וקצת בגדים לכיוון המכס הישראלי, ואז לעבור במסלול הירוק. זה מצדיק ענישה ללא משפט? נו, באמת. אנשים רעים, הם, הזורקים האלו. אם נבדוק היטב, אני בטוחה שגם נגלה שהוא בעט רק במזוודות השחורות. ובכלל אלה הזורקים האירופאים המתורבתים! איך זה יהיה במדינה מתפתחת? או בישראל, רחמנא ליצלן?!

מסקנות? נסיעה הבאה רק תיקי יד. אחרת אל תתפלאו שהמזוודה שלכם מגיעה הביתה בוכה שהשפילו אותה במטוס.


פורסם בטיולים, נאצה

פילה הלג שונאת להיות צודקת לפעמים

13/06/2009
9 תגובות

אני יודעת, לא שמעתם ממני כבר מיליון שנה. לא נורא. טוב, קצת נורא. יש לי איזה חמש טיוטות חצי-כתובות, שלא בוער לי לסיים אותן. לא ברור לי למה. זה לא שאני לא זועפת על כל העולם ואחותו.

לפני יותר משנה, כתבתי פה משהו שהתייחסתי אליו כהערה חצי-צינית כשכתבתי אותו במקור. השבוע זכיתי לראות אותו מתגשם. שליין מראיין את נינט על צאת אלבומה החדש, זה שברוך הפיק לה. ראיון שאמור להסתיים, כמובן, בהופעת הבכורה של הסינגל מהאלבום בטלויזיה. כי, נו, נינט היא רוקרית עכשיו. יארג.

אז שליין שולח אותה לצד השני של הבמה, שם היא אמורה להופיע, באמירת "יאללה, הלהקה שלך מחכה לך." אני תוהה אם היא שכרה לה הרכב, או שזה הלקה של שליין מנגנת לה ברקע. אבל כבר ברגעים הראשונים ראיתי מעבר לכתף שלה את בס הריקנבקר של מרק, והתעצבתי. מי שלא מכיר, בכלל לא היה יודע שזה רוקפור שעומדים מאחוריה, בחושך. ספוט על נינט, שהרי היא נינט.

אני יודעת שהמון פעמים אמרתי עליה דברים טובים. או לפחות שללתי דברים רעים שנאמרו עליה. כי בעיני היא לא פגעה באיש, וזה לא הגיע לה. עכשיו? עכשיו היא דורכת על האנשים המאד-מאד מוכשרים שהרימו אותה על הכתפיים. עכשיו אני כועסת.


פורסם בנאצה, תרבות

פילה הלג שונאת קמפייני הפחדה, גם מסחריים.

06/04/2009
10 תגובות

לפני זמן מה ראיתי בפעם הראשונה את הפרסומת של ספק אינרנט זה או אחר במחוזותנו. אותו ספק עלום שם יצר את התמונה של תיקיות קבצים דמויות מצבות, עם קריין שמספר לכם שהמוני אנשים חשבו שלהם זה לא יקרה, ושהקובץ הבא יכול להיות שלכם. יופי, חשבתי לעצמי. מישהו מתחיל למכור גיבויים מרוחקים במה שכנראה יהפוך בסוף לרמה סבירה. זה שירות חשוב, בסופו של דבר, ומגיע הגודל, אחרי כמה ג'יגות, שאלא אם יש לך שרת משל עצמך, צריך להתחיל לשלם על מקום. בימינו כבר יש לנו עשרות אלפי תמונות, והן מגות כל אחת. ואסונות דאטה הם דבר שקורה. אז יכולת לגיבויים, אצל ספק האינטרנט שלך, אליו וממנו התעבורה שלך במיטבה? הכי טוב.

אז זהו, שלא. הרי, הפרסומת המשיכה, רגע אחר כך, לספר לנו שספק האינטרנט הזה מציע לכווווולם בדיקת וירוסים חינם על חשבונם, כי זה חשוב. כי הרי האינטרנט הוא מקום נורא ומסוכן! והרי סריקה שמנסה למכור לך דברים תגלה תמיד את מה שהם רוצים למכור לך הגנה מפניו. מה עוד ה-ActiveX שלהם עושה לך למחשב, אני לא רוצה לדעת, אבל זה לא יפתיע אותי אם זה מתקין סרגל כלים שלהם, משנה את עמוד הבית לדף המכירות שלהם, ופעם בשבוע מחייג אליהם מהסקייפ. ואחרי כל זה, אם כל זה לא היה נורא מספיק, הם ממישיכים ומבטיחים למכור לך אינטרנט בטוח, אם אחרי הבדיקה בחינם תחליט שבא לך.

נאמר הרבה ברחבי האינטרנט על ההבטחה למכור אינטרנט בטוח. גם כי זה אומר אינטרנט מצונזר, וגם כי זה אומר שהוא יחסום דברים שעלולים "להרוס לך את המחשב" לפי שיקול דעתם של החוסמים. כמו פיירפוקס ולינוקס. אבל קמפיין הפחדה של "תעבור אלינו לפני שהאינטרנט הרע ימחק לך את כל הקבצים שהשגת באינטרנט הרע" זה מעבר לצביעות המשתוללת הרגילה, וכבר בתחום ההפחדה שעד כה הייתה שמורה לתחומים אחרים בחיים. יום האינטרנט הלאומי, הידוע גם כיום ההפחדה כנגד האינטרנט, מראה לנו כל שנה עד כמה היו מתים שנרוץ ונקנה את הדרעק המצונזר הזה.

עצה שלי, במקום? תתקינו אנטי ווירוס חינמי. הם עובדים טוב באותה המידה.

ואם מישהו ירצה למכור לי גיבוי מרוחק, במקום ערמת שטויות במיץ, לזה אני דווקא אהיה מוכנה להקשיב.


פורסם באינטרנט, נאצה

פילה הלג שונאת בעזרתה הנדיבה של מלאני קליין

28/03/2009
10 תגובות

בזמן האחרון יותר מדי אנשים, כולל אותי, מבואסים מהתחת. אז בתור פתרונצ'יק החלטתי לשתף מעין משחק שלמדתי לפני כמה ימים שבטוח יגרום לכם להרגיש יותר טוב כשכל מה שאתם רוצים זה אלה או כבל חנק כדי להיפטר מהאנשים שהורסים לכם את היום.

צריך לפתוח במי זאת בעצם מלאני קליין, ולמה היא קשורה. היא סוג של פסיכולוגית, ולפני כמה שבועות שמעתי עליה לראשונה מא' שלומד פסיכולוגיה. התיאוריה שלה הולכת, פחות או יותר, ככה:

תינוק נולד. בשלב הזה, הציצי של אמא שלו הוא כל עולמו. הציצי מאכיל אותו, הציצי נותן לו הנאה (זה גם פלוס-מינוס השלב האוראלי של פרויד, גם ככה). נו, אתם יודעים, ציצי. מצד שני, לפעמים נמאס לו מהציצי, והוא מתעצבן, ואז הוא גם מעיף ממנו את הציצי והציצי חוזר ומעיף לו מכה בפרצוף. התינוק, שהוא פצפון, לא מבין שזה אותו ציצי, אז מבחינתו יש ציצי טוב וציצי רע. הוא אוהב את הציצי הטוב, ושונא את הציצי הרע.

באיזשהו שלב, התינוק גדל קצת, ואז הוא מתחיל להבין שהציצי הטוב והציצי הרע הם בעצם אותו ציצי. ואז הוא קצת נבהל, וגם כועס על עצמו על זה שהוא כעס על הציצי של אמא שלו, שהוא מקור כל הטוב שבעולם שלו. ואז הוא בוכה הרבה-הרבה.

אההמ. אני מסכימה איתכם שזה די דבילי, ושמעבר לערך בידורי אין בזה הרבה. אבל לפני כמה ימים, ל' שסיימה ללמוד פסיכולוגיה הסבירה לי כמה דברים. קודם כל, לומדים את זה כי זה צחוקים. וכי יש לזה רלוונטיות היסטורית. חוץ מזה, יש לזה יישומים למבוגרים. יש אנשים שאנחנו רואים בהם רק צד אחד, ולא מצליחים להבין שבעצם יש להם שני צדדים, שהם אדם שלם.

ואז ל' לימדה אותי את המשחק, שאני אלמד אתכם עכשיו: אפשר לסווג ככה אנשים. נניח שאתם כועסים נורא על משהו. אז עושים רשימה של כל האנשים הרלוונטיים ומתחילים לסווג. הבוס שלכם שמנהל בצעקות הוא הציצי הרע. המנהל מוצר שהורס לכם את החיים הוא הציצי הרע. תומכת טלפון של הספק אינטרנט היא הציצי הרע, אבל יש לה ציצי טוב, או לפחות היא נשמעת ככה. ביבי הוא הציצי הרע. הבוס מהקומיקס הזה, אגב, הוא הציצי הטוב, שמעוור אותך לצד הרע שלו.

נכון, זה נראה כמו משחק נורא דבילי. זה באמת משחק די דבילי. אבל בפעם הבאה שמישהו כזה מעצבן אותכם נורא, פשוט תגידו לעצמכם, הוא הציצי הרע… חיוך בטוח יצא מזה. אולי גם חוסר יכולת לקחת את הרוע של האדם ברצינות. ניסיתי, אצלי זה עובד. זה גם עודד כמה אנשים שאני מכירה בסיטואציות שונות. וחוצמזה, לפעמים כל מה שצריך זה שינוי גישה כדי לראות את הציצי השלם.


פורסם בנאצה

פילה הלג שונאת את הבחירות האלה.

06/02/2009
19 תגובות

אני חייבת להודות שעם פחות מחמישה ימים עד סגירת הקלפיות, אין לי מושג למי אני אצביע. אני מתעבת כמעט כל מועמד ומועמד, ויש לי בעייה עם אלה שאני לא מתעבת. או שהם ליצנים מדי כדי להתייחס אליהם ברצינות. ומצד שני, אני לא מרשה לעצמי לא להצביע. כי לא להצביע זה קול לליברמן. לא, באמת.

אני, אפשר להגדיר זאת כך, מן הקולות המתנדנדים האלה. אז אני פונה אליכם, כל ארבעת הקוראים שלי: שכנעו אותי. אני מוכנה לשמוע. ז"א, חבל לבזבז מילים על נתניהו וימינה, כי לא נראה לי שזה יקרה אלא אם יהיה לי שבץ חמור יום לפני, אבל. נו, אם הטיעון שלכם נורא משכנע, נגיד למה לבני כן כשירה או ברק לא נאלח, או שהפוזה הפאשיסטית שג'ומס החליט לדפוק לפוסטרים לא אמורה להציב אותו קצת יותר מדי ימינה מאשר מר"צ אמורה לרצות להיות, אי פעם, אז ספרו לי.

אני שומעת.


פילה הלג שונאת את משרד התחבורה

20/01/2009
2 תגובות

(תודו שלא ראיתם את זה בא.) ועל שום מה?

כנראה שלמופז התפנה קצת כסף, מלא להקים את הרשות שתציל את נתב"ג, מלהעלות את מחיר הנסיעה באוטובוס למרות שמחירי הדלק ירדו, ומלא להלחם בתאונות הדרכים. אז מה הוא יעשה עם כל הכסף הזה? הרי ידוע שגוף שלא מבזבז את כל תקציבו כראוי יקבל פחות תקציב בשנה הבאה. בדרך כלל זה מתבטא בהזמנת נייר מדפסת ונייר טואלט לשנתיים בסוף נובמבר. אבל כנראה שגם במשרד התחבורה זה ידוע, ידוע ויטופל.

לפני שבוע, בערך, קיבלתי הביתה מעטפה ורודה של משרד הרישוי. עוד לא זמן טסט לאוטו, אבל עוד מעט אמור לפוג תוקף הרישיון שלי, ועוד לא הצטלמתי לרישיון עם התמונה המשונה ההיא. אז הנחתי את הדבר ההגיוני: בתוך המעטפה הורודה והמכוערת יש טופס לתשלום אגרה בסכום מגוחך כזה או אחר תמורת רישיון חדש, והזמנה לבוא ולהצטלם, וכל אלה נשלחו מבעוד מועד כדי שיהיה לי זמן לטפל בהם בניחותא. יפה מצידם. הנחתי, וזרקתי אותה הצידה לטפל בה כשיהיה לי זמן.

אתמול התפניתי מספיק כדי לפחות לפתוח את המעטפה ולסמן לעצמי בלוח השנה עד מתי יש לי להצטלם, ואיפה. התיישבתי ליד היומן שלי (זה שגוגל מתחזק בשבילי, עם תזכורות ב-SMS) ופתחתי את המעטפה. והפלא ופלא, מה אני מוצאת בפנים? לא טפסים ולא נעליים. אלא רישיון חדש דנדש. תקן אירופי והכל. אמצעי מניעת זיוף, כתוב עליו "License" ולא "Permit". מה שנקרא, האנצ'ילדה השלמה.

רק מה? עם אותו התוקף. הרי לא שילמתי שום כופר תמורת הפריבילגיה של נהיגה במשך עוד חמש או עשר שנים. וגם לא הצטלמתי במצלמה שיכולה לבגר אותי ולהדביק לי שפם לרצון השוטרים בניידת. אז למה שיתעדכן תוקף הרישיון?

אני מודה שאני מסכימה. הרי יש שני קריטריונים לחידוש הרישיון, האגרה והתמונה, ולא עמדתי באף אחד מהם. אבל מי, לכל הרוחות, מי הוציא את הכסף כדי להדפיס, להדביק, לבייל ולשלוח לי רישיון עם פחות מחצי שנה של תוקף?!

והרי קשה לי להאמין שאני באג במערכת. או אם אני אכן באג במערכת, אני כנראה לא לבד. סביר להניח שכמה אלפים טובים של רישיונות יצאו להם בדואר לאנשים שיצטרכו להחליף אותם עוד שנייה ממש. אף אחד לא שם לב לזה בדרך? מישהו הדביק את הרישיון לדף שהוא בא מודבק אליו. מישהו הכניס את זה למעטפה. מישהו סימן שהרישיונות האלה שהמחשב הוציא אכן נכנסו לערמת הדואר. אבל אף אחד לא שם לב איזה בזבוז מטומטם זה?

כנראה ששם לב. ובכל זאת שלחו. בכמה זה הוריד את היתרה של משרד הרישוי? הנפקה של רישיון, בלי האגרות הסובבות אותו, עולה 19 ש"ח. אלף כאלה הם 19,000 שקל. אולי זה זוטות למשרד שצריך לגמור 10 מיליארד שקל בשנה. אז מעניין מה עוד הם עשו בשביל שהם יוכלו לדרוש עוד כסף ממשלם המיסים בשנה הבאה?


פורסם בחלאות, נאצה

פילה הלג רוצה אוסקר

30/12/2008
4 תגובות

אני צריכה להכיר בזה שכנראה לא יהיה פוסט בחירות. קלוש הסיכוי שבחודשיים הקרובים משהו יצליח להוציא אותי מהאפאתיות המוחלטת לגבי פוליטיקה שהגעתי אליה. אפילו תכניות הפסאודו-סטירה, שהן לא מי יודע מה מצחיקות בפני עצמן, כבר לא מעלות בי ולו גיחוך. עד כדי כך אפאתית. לא נורא.

אבל אתמול ראיתי שוב את ואלס עם באשיר. בפעם השלישית. ודווקא הפעם, לא עם בן הזוג, לא עם המשפחה, אלא כמעט-לבד, יחד עם מ' שישבה בערבוביית הלם-אלם במשך כל הסרט, הוא היכה בי במלוא כוחו. גם כשהחלפת הרילים של הסרט התפקששה באמצע, האפקט לא התפוגג. הוא היה קשה מכפי שהיה בפעמיים הקודמות, אולי בגלל האווירה, ואולי בגלל שכבר הספקתי להתלהב מהאנימציה ומהמוסיקה, להכיר את הקטעים הקצת-מבהילים, ככה שלא חיכיתי בעצבים למשהו שיבוא, לצחוק ממה שאמור להצחיק. כל מה שנשאר זו הזוועה. טהורה וקשה, במסווה של רק-ציורים. קשה להאמין שדוד, שמאייר ספרי ילדים, גם מצייר דברים כאלה.

במקרה, בגלל שהפעם זו היתה הקרנה מיוחדת וכנראה שזה היה העותק הפנוי, הסרט היה עם כתוביות באנגלית. אז מעבר לאיות הפונטי של כל מני שמות, והעובדה שיוני גודמן רשום גם בתור Porn Artist בקרדיטים בסוף (ועל כך סחטיין), גם שמתי לב לכתוביות תוך כדי הסרט. זה משונה לחשוב מה רואה מי שרואה את הסרט בחו"ל. ההקבלה הצורמת הזאת בין המראות והקולות, לבין המלל שמופיע למטה. גיבוב של סלנג ישראלי ודיבור צה"לי הופך פתאום למשפט קצר, פשוט, עם הסברים של המובן-מאליו שהוא בעצם לא מובן מאליו למי שלא חי פה. ופתאום, בגלל שאני לא יכולה שלא לקרוא תרגום כשהוא שם, שמתי לב כמה פעמים המילה massacre מופיעה. זה לא מפתיע, בהתחשב בנושא של הסרט, אבל בכל זאת. באוזן זה בקושי נקלט. אולי כי זורקים את המילה הזאת על ימין ועל שמאל בימינו. באנגלית היא עדיין זרה מספיק כדי להיקלט. זה כמעט מוזר לראות אותה בהקשר של, נו, טבח של ממש.

עד עכשיו, הסרט מצליח בחו"ל בכל מקום שהוא מציג. שמעתי שבקאן הוא קיבל standing ovation בסוף ההקרנה. (וזה קהל קשה, שם. קורה שהם צועקים בוז לסרט באמצע.) אפשר להבין למה. זאת אומרת, השילוב ההזוי של מלחמה ואנימציה ממש יפה, ומולו ההימלטות המוצלחת מהז'אנר המאוס של סרט בוא-שב-ילדי-ואספר-לך-כמה-מלחמה-זה-רע-ולמה. ואם זה מדד, אז שישה פרסי אופיר. ואולי עוד מעט גלובוס זהב. זה כבר באמת מדד. סביר להניח שהמלחמה תדפוק את סיכויי האוסקר, אבל בכל זאת. זה הרי כי כל האקדמיה אנטישמים פרו-פלסטינים. (אבל אם שנתיים ברצף נגיע לאוסקר בזכות לבנון, מישהו עוד עשוי לחשוב שזה רעיון טוב להיכנס לשם פעם שלישית. אתם יודעים, כדי שיהיה חומר.)

אני יודעת שאני לא נוטה להביא כאן המלצות. למעשה, הייתה בערך אחת עד עכשיו. בערך. אבל אני חייבת. אם לא ראיתם, תראו. אם אתם מפחדים מקצת אשמה שמאלנית, אז אתם כנראה בבלוג הלא נכון גם ככה. Suck it up ולכו לראות.


פילה הלג שואלת, תרבות מה היא?

16/12/2008
11 תגובות

כרגע, שלא כמו אינספור אחרים, אני לא צופה בגמר הגדול של האח הגדול. מצד שני, אני גם לא הולכת לעצרת למען התרבות למרות שהיא שעה קלה ממקום המצאי כרגע. י', שמזרימה לי דיווחים שוטפים משם, טוענת שיש המון אנשים, אבל התוכן די צולע. מה שנשאר מהתרבות זה כבר לא משהו.

איך מגדירים תרבות, בעצם? הרי, גם האח הגדול הוא תרבות. אולי לא תרבות גבוהה. אבל לך תגדיר תרבות גבוהה. מה, בעצם, עושה את האח הגדול נחות מ-, נאמר, הצגה של כנר על הגג? לא, אני שואלת באמת.

הרי, בטעם האסתטי שלי, גם ההפקה הכי צולעת של תיכון של כנר על הגג לוקחת. אבל מישהו שלא סובל מחזות זמר, מי אני שאכתיב לו שלשמוע אנשים פורצים בשיר באמצע המשפט סתם ככה זה יותר או פחות מלראות את שפרה ולאון מדברים על כלום? ובכלל, אני, שאין לי חיבה יתרה לסיינפלד (כן, כן. באמת. תסקלו אותי או משהו.) האם יש לי דרך להשוות בין ג'רי וג'ורג' מדברים על כלום לבין שפרה ולאון מדברים על כלום?

הרי כבר ציינתי פה בעבר שהסלידה שלי מתכניות ריאליטי היא לא מוחלטת. אז למה זאת ולא זאת? למה אני יכולה לקרוא ל-So You Think You Can Dance תרבות ולאח הגדול לא? הערך האסתטי שלי, האישי, אומר שגברים בטייטס מקפצים בצורות שנראות כואבות זה יפה, כנראה יותר יפה מהרבה דברים אחרים. אני מכירה אנשים "עם טעם טוב" שלא מסכימים. הערך האסתטי שלי גם אומר שאומנות מודרנית זה די דרעק, אז אני כנראה אמקם דוקומנטרי על אומנות מודרנית בצד של האח הגדול של הסקלה.

אבל איכשהו, בלי לחשוב על זה בכלל, הצלחנו לפתח איזושהי דעת-הכלל בנושא. סדרות ריאליטי זה רע. בעיקר אלה שכולם רואים. בעיקר-בעיקר אלה שמפיקים בארץ וכולם רואים, אבל רק כי הבן של השכנה של סבתא משתתף. תיאטרון ומחול זה משעמם, אבל זה תרבות גבוהה. אנחנו כנראה פשוט לא מתורבתים מספיק. קונצרטים, וואי-וואי. קונצרטים זה שיא התרבות. עזבו שהיינו נרדמים בזה כמו כלום. הופעות של נינט, מצד שני, זה לא תרבותי מספיק שזה מקלקל את כל מה שזה נוגע בו. גם אם היא במקרה שרה יפה שירים של מישהו שנחשב לנורא מוצלח.

אני לא יודעת מה תרבותי ומה לא. אני יודעת מה אני מעדיפה לראות ומה לא. נכון, יש רגעים של רגשי אשם כי אני רואה קצת משהו שאני אוהבת אבל מגדירה כלא איכותי. למה אני צריכה את ההגדרה הזאת? אם אני אוהבת, אז אני אוהבת. ואם בא לי מדי פעם לתת למוח לנוח עם איזו סדרת טינאייג'רים אמריקאית, אז מה? ואם לי.ג. מתחשק לקרוא רומנים למשרתות כי היא עייפה מדי לכל דבר אחר אבל היא עדיין רוצה לקרוא משהו, למה זה משהו שהיא צריכה להתבייש בו? ולמה מישהו שקורא מדע בדיוני הכי-סופר-דופר-איכותי צריך תמיד להתנצל על זה כל הזמן? (עזבו. נקודה כואבת בפני עצמה. נושא לפעם אחרת.)

נורא קל לנו להכניס את עצמנו לקטלוגים של החברה. אם אני רוצה להיות אדם תרבותי, אז אני אראה תיאטרון, גם אם הוא גרוע, כי זה תרבותי. ואני אקרא יצירות מופת, גם אם הן נוראיות, כי זה תרבותי. ואני אראה ערוץ שמונה, גם אם הם לא הביאו שום דבר איכותי כבר איזה חצי שנה רצוף, כי בתור בנאדם תרבותי זו האופציה השפוייה היחידה שנשארה לי בטלויזיה. הייתי בסרט הזה, פעם. הלכתי להצגות גרועות, וקראתי את מלחמה ושלום, וראיתי רק ערוץ שמונה וערוץ ההיסטוריה. לפחות באותה תקופה, ערוץ ההיסטוריה רק התחיל והיה בו דרעק מעניין במשך איזה שלושה-ארבעה חודשים. ומה יצא ממני? בנאדם מתורבת יותר מאשר זו שיושבת לידי בתור לקופת חולים וקוראת רם אורן ואני לא יודעת עליה שיש לה תואר שני בפילוסופיה?

לכו תגדירו, באמת.

י' (המקורית) עדכנה, ההפגנה התפזרה כבר, קצת לפני עשר. המארגנים בטח רצו להספיק הביתה לתוצאות.


בע!

15/12/2008
להגיב

רגע לפני שאני חוזרת לשנת החורף שלי, רק להגיח עם פוסט על שלטי חוצות לקראת הבחירות בשלב זה או אחר (או שלא) או עם כמה מילים על כמה שהפוסט הזה של דורה גרם לי לחשוב – ועל מה, אני רוצה להגיד רק דבר אחד:

נכון שהפרומו של כלבוטק נשמע כמו "אם נספר לכם מה זה, אז לא תשמעו, אז במקום ננפנף ידיים ונשמיע מוזיקה דרמטית"?

צריך לבדוק את הרייטינג של זה אחר כך. אולי זה אומר שאפשר להתחיל לפרסם ככה באופן כללי.

נ.ב. אחרי שנים של אמירת "בע!" אני מרגישה פתאום כל כך מוצדקת. מסתבר שמנדלי מוכר ספרים כתב על ה"בע!" היהודי בערך חצי עמוד של הסבר והצדקה. ואפילו לא ידעתי!


פורסם בטלויזיה
« העמוד הקודםהעמוד הבא »