פילה הלג בעצם די שונאת תיקים.

בהתחלה עצבנו אותי שורות הסטטוס הלא קשורות בפייסבוק. אחר כך עצבן אותי הרעיון. ואחרי שהרבה כתבו את שכתבו על כך, עצבנה אותי האמירה שהקופירייטר המטומטם באמת השיג את מטרתו – הוא גרם לריאקציה שבה בלוגריות אינספור כתבו על סרטן השד ממש, על החשיבות של בדיקה, התקשורת סיימה כל כתבה על הקמפיין המפגר ב"לכו להיבדק" ובמקום לצאת סוטה ומגעיל, האיש יצא גאון. אבל מורן פסקה שלא, המידע שעובר בפוסטים האלה, שבבסיסם הרבה רצון טוב, אל תטעו, הוא שגוי ומטעה, ומודעות לא יצאה מזה. קראתי בשקיקה דיון פייסבוק ארוך בין מורן לקרן (רופאות שתיהן) שבפני עצמו היה יותר אינפורמטיבי מכל דבר שקראתי בכמה ימים האחרונים, ובעזרתן אני מעבדת את כמות האינפורמציה האדירה והחשובה שעברה שם למשהו שהוא אולי לא הכי מרנין אבל הוא אינפורמטיבי, ובכך אעשה את שלי בלי קשר לתיק שלי.

השורה התחתונה, רק בשביל אלה שאין להן כוח לכל השאר, הולכת ככה: נשים מבוגרות צריכות ללכת לעשות ממוגרפיה. לנשים צעירות (שזה לפני גיל 50. אפילו האמריקאים שהיו ממליצים על 45 התיישרו לאחרונה ל-50.) יש ביש-מזל, כי אין בדיקה לגילוי מוקדם שאפקטיבית לנשים צעירות. אני עוד אכנס לזה בהמשך, למה ממוגרפיה לא, ולמה בדיקת כירורג לא. למי שיש היסטוריה משפחתית או שעשתה את הבדיקה הגנטית, יש בדיקות אחרות כמו MRI או אולטרסאונד שאפשר לבצע לשם מעקב, אבל בשביל זה צריך הפניה של רופא ומקרה מיוחד שמצדיק את זה. החדשות הטובות לשאר הבנות? שבגיל צעיר, סרטן השד נדיר בלי היסטוריה משפחתית או מוטציה גנטית.

התקשורת לסוגיה מפציצה את בנות ישראל בימינו בהמלצות לקבוע לעצמן תור לכירורג, אבל זו לא המלצה מעשית במיוחד. זאת אומרת, למעט העובדה שרופא שהוא לפעמים חתיך הולך למזמז לך את הציצי פעם בשנה בזמן שאת עושה לו עיניים. בשביל להבין למה צריך לעצור רגע ולהבין את ההבדל בין בדיקת אבחון לבדיקת סקר. בדיקת אבחון היא הבדיקה שהרופא שולח אליה כשמתלוננים על סמפטום כלשהו, למשל משטח גרון כשכואב הגרון. לעומת זאת, בדיקת סקר היא בדיקה שנעשית לכלל האוכלוסיה הבריאה לשם גילוי מוקדם, בלי תלות בסמפטומים או היסטוריה. "כלל האוכלוסיה הבריאה" בדרך כלל נחתך כאן לפי קבוצת הסיכון – מין, גיל, וכו'.

ממוגרפיה, שהיא בדיקת הסקר היעילה היחידה במקרה הזה, מקבלת חתך נוסף: היא פשוט לא יעילה לפני גיל 50. הסיבה לכך היא שבסביבות הגיל הזה המבנה של השד מתחיל להשתנות. ברגע שהשחלות שלנו יוצאות לפנסיה, רקמת השד הצפופה והבלוטית מצטקמת והשד מתמלא בשומן. ממוגרפיה משתמשת בקרינת רנטגן, והיא חודרת שומן מעולה, אבל לא כל כך חודרת רקמה בלוטית וזה מפריע לראות את הגידולים, שיש בהם הרבה פעמים משקעי סידן שרואים ברנטגן. אז כשהתנאים הסביבתיים (פחות רקמה בלוטית) מתאימים, אפשר לראות גידולים כשהם עוד קטנים, להוציא את האם-אמא שלהם, ולהציל את הנשים! אבל כשהם לא, אז זו לא ממש בדיקה ששווה למשהו.

בדיקת מעקב היא מעין ביניים כזה. היא נערכת עם סיבה מוגדרת – סיפור משפחתי, גנטיקה חשודה, או אישה שבעבר היה לה סרטן, אבל היא נערכת באופן תדיר כמו בדיקת סקר. כאן ישלחו, למשל, ל-MRI, שהוא אינפורמטיבי עד מאוד. הסיבות שהוא לא משמש כבדיקת סקר, אלא רק כמעקב לקבוצת אוכלוסיה מצומצמת כל כך, הן בעיקר כי הוא יקר, הוא לוקח המון זמן, והציוד שלו לא זמין במיוחד. אבל מסתבר שבמקרים של היסטוריה משפחתית משמעותית או בדיקה גנטית חיובית יש השתתפות של המדינה. רק שתדעו.

ולגבי בדיקות אבחון, הבדיקה עצמה יכולה להיות אותה בדיקה: למשל אישה מעל גיל 50 (או קצת פחות, לפי שיקול דעת הרופא) שבעלה מצא אצלה גוש חשוד (כי הרבה פעמים אלה בני הזוג ששמים לב) תישלח לממוגרפיה כדי לתת לו אינפורמציה נוספת, יחד עם הביופסיה, שגם היא בדיקת אבחון מאוד נקודתית. מישהי צעירה יותר: לאולטראסאונד ולדיקור אבחנתי.

לגבי בדיקת כירורג, אליה שולחים אותנו בהמונינו בימים האחרונים, היא נתקלת בבעיה: כל בדיקה גופנית מגלה את הגידול כשהוא נימוש. מה שאומר – גדול וסביר להניח שכבר שלח גרורות. לעומת זאת, היא גם תגלה כל מני גידולים שפירים שהם דבר שקורה כל הזמן, ועל כל אחד מהם יריצו את הבחורה לביופסיה. בדיקת סקר צריכה להיות יעילה בקנה מדיה גדול, ועם סטטיסטיקות כאלה היא לא. היום פשוט אין אינפורמציה על יעילותה בתור בדיקת סקר, ולא יודעים שהיא מורידה את התמותה. או כמו שמסבירה קרן:

תראי, בואי ניקח אשה בת 30 לדוגמא. היא קראה על הקמפיין המטופש של "אוהבת את זה בשקל תשעים על המזרון המטונף של אחיך", התעצבנה, אבל החליטה שזה נושא ממש חשוב ובאמת רצוי שהיא תלך להבדק.
היא אמנם בריאה לגמרי, אין לה היסטוריה משפחתית חוץ מסבא שחי עד גיל 98 עם סרטן הערמונית. היא אפילו לא מעשנת.

הקיצר, הבחורה הנחמדה הזו מחליטה ללכת לכירורג. הוא גם חתיך, אז בכלל מגניב.
שנה-שנתיים-שלוש עוברות, בסוף גדל לה גידול שפיר בשד, שמאד נפוץ בנשים צעירות. אבל אי אפשר לפטור את זה בתור "זה כלום", מה גם שאי אפשר לעשות לה ממוגרפיה, ולכן הכירורג שלנו ישר מפנה אותה לאולטראסאונד ולדיקור.
הדיקור עובר בלי בעיה, הגידול אכן שפיר, והבחורה ההיפותטית שלנו חוזרת הביתה שמחה וטובת לב. אולי אחרי כמה שנים היא אפילו מתחתנת עם הכירורג.

עד כאן הכל בסדר. אבל תכפילי את זה בעשרות אלפי נשים בגיל שלושים, שבערך ל 20% מהן יש גידולים שפירים בשד בשלב כלשהו בחיים, שכולן תעבורנה דיקורי שד, חלקן תסתבכנה (עד כדי כריתת שד) ולאף אחת מהן לא יתגלה סרטן שד בשלב שעדיין אפשר לעשות עם זה משהו.

ולגבי מניעה? הריונות מרובים, מגיל צעיר, הנקה ארוכת טווח. ויטמין D, כנראה, גם עוזר למניעה, אם כי אין המלצה קונקרטית לגביו. וספורט. (אני חושבת שאני יודעת באיזה מאלה אני אבחר באופן אישי. למעשה, הספורט שלי מתבצע בחלקו בחוץ, אז זה גם מטפל בויטמין D, על הדרך.)

ולמתעניינות: המקור המוסמך, עמוד 6 מציע עוד לינקים.

ואם יש חשש או שבן הזוג (או את) הרגיש משהו? אז פונים לרופא, וכמה שיותר מהר. אבל כאן מורן מציינת: גינקולוגים לא מתעסקים עם שדיים. מי שכן זה כירורגים (כלליים, אבל יש כירורגים כלליים שספציפית מומחים לשד וכאלה שמתעסקים עם דברים אחרים). לכן אין טעם לצפות מגינקולוג לבדוק שד, או לפנות אליו אם יש חשש.

מורן מסכמת: מודעות כן חשובה גם בגיל צעיר יותר, ואם משהו נראה לא בסדר זו בהחלט סיבה מצויינת להיבדק בכל גיל. התעלמות מביאה לסיפורים עצובים מאוד. (למשל הסיפור קורע הלב שמסתובב בימינו בפייסבוק של הבחורה שמיששה גוש, התעלמה הרבה זמן, התאשפזה ומתה תוך שבוע.) בדיקות הסקר, לעומת זאת, אכן רלוונטיות רק למבוגרות יותר. ועוד המלצה אחת חשובה: אם יש לכם רופא שאתם לא סומכים עליו, לכו לרופא אחר.

אז לכו להיבדק אם אתן מעל גיל 50, ואם לא אבל יש לכן היסטוריה משפחתית, לכו לרופא המשפחה כדי לקבל הפנייה למעקב. שאר הזמן פשוט תהיו מודעות, ואל תשכחו כן ללכת בגיל 50. גם אם זה נראה רחוק עכשיו.

ותודה למורן ולקרן על שערכו את הדיון מלכתחילה, ועל שעזרו לי לקמפל את כל האינפורמציה שנמצאת לעיל.

---

פורסם בהמלצות, נאצה